שיתוף

עובד שפוטר ללא שימוע הגיש תביעה נגד החברה בדרישה לפיצויים. החברה הגישה תביעת נגד בטענה כי העובד שפוטר גלש רוב היום באינטרנט וצפה בסרטים.

בית הדין האזורי לעבודה פסק שעל החברה לשלם לו פיצויים, אף על פי שלטענת מעסיקו הוא גלש באינטרנט וצפה בסרטים וסדרות במהלך העבודה.

העובד הועסק בתפקיד מנהל בחברה במשך כשנתיים. יום אחד, במהלך יום עבודה, נקרא למשרד מנכ"לית החברה לשיחת בירור. בשעה 16:00 באותו היום נקרא שנית למשרדה ואז פוטר לאלתר.

העובד הגיש תביעה נגד החברה בגין פיטורין שלא כדין, בטענה שלא נערך לו שימוע והוא לא קיבל הסבר ענייני בנוגע לסיבת פיטוריו.

עוד טען העובד, כי החברה ניכתה ממשכורתו סכום של 550 שקלים בגין נזק שגרם כביכול לרכב החברה שקיבל. לטענתו, הדבר לא היה ולא נברא.

העובד תבע פיצוי בסכום של 43 אלף שקלים ובנוסף תבע להשיב לו את 550 השקלים שנגבו משכרו.

החברה הנתבעת טענה, כי העובד לא הותיר לה ברירה אלא לפטרו. לטענתה, הוא התרשל מאוד בביצוע תפקידו ולא עשה כל מאמץ לשפר את התנהגותו גם לאחר כמה שיחות בנושא.

כמו כן טענה החברה, כי העובד עשה הכול כדי שיוכל לעסוק בענייניו הפרטיים במהלך יום העבודה. בין השאר הוא תלה פוסטר על חלון משרדו כדי שהעוברים והשבים לא יבחינו שהוא גולש באינטרנט.

בנוסף, העובד הגיע למשרד כשהוא לבוש ברישול, איחר באופן תדיר לתערוכה אליה נשלח, ונהג לצעוק על עובדת תחת פיקודו.

עוד ציינה החברה, כי לפני פיטוריו בחנו בחברה את היסטוריית הגלישה של העובד. בבדיקה התגלה כי במקום לעבוד, נהג התובע לצפות בסרטים ובסדרות. לכן, טענה החברה, העובד הוא זה שצריך לפצות את החברה בגין גניבת שעות עבודה.

לאחר גילוי זה, העמיקה החברה את הבדיקה. מהבדיקה המעמיקה יותר עלה, כי כמחצית מזמנו של העובד במשרד הוקדשה לצפייה בסרטים וגלישה באינטרנט, וכן כי השיחות בטלפון הנייד כמו גם ההתכתבויות בדואר האלקטרוני לא היו בענייני עבודה אלא עסקו בענייניו הפרטיים.

לטענת המנכ"לית, השיחה ביניהם ביום הפיטורים התמקדה אמנם בתפקודו הלקוי בלי להזכיר את שלל המחדלים שהתגלו בעבודתו, אבל הסיבה לכך ששאר הליקויים לא הוזכרו היא שהיא (המנכ"לית) נמנעה מלפגוע בו.

למעשה, טענה המנכ"לית בבית הדין, לא היה מקום כלל לשלם לו פיצויים ודמי הודעה מוקדמת. לפיכך, הגישה החברה תביעת נגד, ועתרה לפיצויים מהתובע בסכום של 97 אלף שקלים.

לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, קבע בית הדין לעבודה כי תביעתו של העובד מתקבלת וכי דין התביעה שכנגד (שהוגשה על ידי החברה) להידחות.

בנימוקים להחלטה קבע בית הדין לעבודה כי אין ספק שלא התקיים שימוע לתובע, וכי המנכ"לית לא טרחה לציין בפני העובד או להזהיר אותו בנוגע להתנהגותו הבלתי ראויה.

כמו כן, מצא בית הדין לעבודה כי דווקא התנהגותה של מנכ"לית החברה לוקה בחסר, לאחר שהתברר כי כאשר חזרו שניהם (המנכ"לית והתובע) מחו"ל, היא דרשה מהעובד להתייצב לעבודה בשמונה בבוקר. וזאת, למרות שהם חזרו בארבע לפנות בוקר לארץ, ולמרות העובדה שבנו הפעוט של התובע שבר את ידו במהלך סוף השבוע.

כמו כן, נמצא כי היסטוריית הגלישה מתייחסת רובה ככולה לשעות הלילה המאוחרות, ולא לשעות עבודתו של התובע. מה גם שהיסטורית הגלישה הופקה על ידי המנכ"לית עצמה, ולא על ידי מומחה מחשבים.

לבסוף, ציין בית הדין לעבודה כי אין ספק שיש עובדים רבים שגולשים באינטרנט במהלך יום העבודה ואין בכך משום חידוש.

עם זאת, אם הנהלת החברה מוטרדת מכך היה עליה ליצור פיקוח, להזהיר את העובדים, לקבוע נהלים מסודרים בעניין, ולא להאשים את העובד בכך רק לאחר הגשת תביעה.

לאור כל זאת דחה בית הדין לעבודה את כל טענות החברה וחייבה אותה בתשלום פיצויים לתובע בגין אי עריכת שימוע בסכום של 8,000 שקלים, ובנוסף פסק בית הדין לעבודה שעל החברה להשיב לעובד את 550 השקלים שנוכו משכרו שלא כדין. בנוסף, חויבה החברה בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום של כ-12 אלף שקלים.

אין תגובות

השאר תגובה