שיתוף

מעסיקים רבים נוטים לשכוח שלעובדים מגיע גם זמן מנוחה. כדי לוודא שהעובדים מקבלים את ימי המנוחה שלהם קיים חוק שעות עבודה ומנוחה. החוק מגביל את מספר השעות שניתן לדרוש מעובד לעבוד במשך היום ואת מספר ימי העבודה בשבוע. כמו כן קובע החוק הנחיות מפורטות לגבי הפסקות בעבודה.

חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי ביום עבודה סטנדרטי עובדים שמונה או תשע שעות (תלוי במספר ימי העבודה בשבוע). במשמרות לילה ובימי שישי (היום שלפני יום המנוחה) ובערבי חג, יש לעבוד שבע שעות בלבד, אלא אם כן ההסכם בין המעסיק לעובד קובע אחרת.

חשוב לציין כי שר התמ"ת יכול לאשר שינוי בתקנות אלה. עם זאת, בכל מקרה אין להעסיק עובד יותר מ-10 שעות ביממה, ואין להעסיק עובד יותר מ-45 שעות בשבוע.

אשר לשעות המנוחה השבועית: על פי החוק, המעסיק חייב לאפשר לעובד לפחות 36 שעות רצופות בשבוע. שעות אלה מיועדות  למנוחה השבועית של העובד.

לדברי עו"ד קובי חתן, בראיון שערכנו איתו לפני כחודש הוא הדגיש, כי דרישה מעובד לעבוד 7 ימים בשבוע בלי יום מנוחה שבועי היא עבירה פלילית.

שעות המנוחה השבועית (כאמור 36 שעות ברציפות) יכולות להיות בימי שבת, שישי או ראשון, על פי דתו של העובד. בעבודות מסוימות ניתן להחליף את ימי המנוחה, או להמעיט בשעות המנוחה.

ועם זאת, המעסיק חייב לתת לעובד לא פחות מ-25 שעות מנוחה שבועיות ברציפות. יודגש כאן, כי אסור בשום אופן לחייב אדם לעבוד ביום המנוחה שלו.

זאת ועוד, חל איסור לפתוח בתי מלאכה, מפעלים וחנויות ביום המנוחה (בשבת), ולהעסיק עובדים ביום זה. איסור זה לא חל על מי שאינו יהודי, וברשות מקומית אשר בה רבע מכלל התושבים אינם יהודים.

אשר לשעות נוספות: על פי החוק, אסור להעסיק עובד יותר מ-12 שעות ביום אחד. עובד יכול לעבוד ארבע שעות נוספות ביום עבודה, אבל לא יותר מ-12 שעות נוספות בשבוע אחד. עובדי מפעל יכולים לעבוד עד 15 שעות נוספות שבועיות. על כל שעה נוספת המעסיק חייב לשלם תשלום נוסף.

כפי שמפורט בראיון שערכנו עם עו"ד קובי חתן, עבור השעתיים הנוספות הראשונות זכאי העובד לקבע תוספת של 25% על שכרו הרגיל. והחל מהשעה השלישית הנוספת, יקבל העובד תוספת של 50% על שכרו הרגיל.

ביום המנוחה זכאי העובד לקבל תוספת של 75% (משכרו הרגיל) עבור השעתיים הנוספות הראשונות ו-200% על כל שעה נוספת מעבר לשעתיים הנוספות הראשונות, כלומר החל מהשעה הנוספת השלישית והלאה.

אשר להפסקות למנוחה במהלך העבודה: ביום עבודה הכולל שש שעות עבודה או יותר, תופסק העבודה לצורך מנוחה ואכילה. ההפסקה צריכה להיות בת 45 דקות.

מתוך אותן 45 דקות הפסקה, יש לתת לעובד הפסקה של לפחות 30 דקות רצופות, שבמהלכן הוא רשאי לצאת ממקום העבודה לצרכיו האישיים. לא ניתן לקחת הפסקה ליותר משלוש שעות.

בשנת 2009 נקבע תיקון לחוק, שעל פיו העובד זכאי, במהלך כל יום עבודתו, לקחת הפסקה לצורך שימוש בחדר השירותים לפי רצונו וצרכיו. עוד קובע החוק, כי בין יום עבודה ליום העבודה שאחריו חייבת להיות הפסקה של שמונה שעות לפחות.

על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, המעסיק חייב לנהל פנקס בו מפורטות שעות העבודה, שעות המנוחה השבועית, שעות נוספות, גמול על שעות נוספות וגמול על עבודה במנוחה השבועית.

למרות כל זאת, יש עובדים במגזרים מסויימים שהחוק לא חל לגביהם:

  • שוטרים ועובדי שירות בתי הסוהר.
  • עובדי מדינה שתפקידם מחייב לעבוד מחוץ לשעות הרגילות.
  • עובדי דיג ויורדי ים.
  • אנשי צוות אוויר.
  • עובדי הנהלה (מנהלים בכירים).
  • עובדים שלא נמצאים תחת פיקוח של שעות העבודה והמנוחה, כמו למשל אנשים שעובדים מהבית.

זכות לשבת במהלך העבודה: חוק הזכות לישיבה בעבודה קובע, כי מעסיק חייב להעמיד לרשות העובדים כיסא לשבת עליו. אסור לו למנוע מהעובדים לשבת במהלך העבודה, אלא אם התפקיד מחייב עמידה.

בזמן ההפסקה צריכים לעמוד לרשות כל העובדים כיסאות או ספסלים עם משענת גב. מספר מקומות הישיבה צריך להיות כמספר העובדים או יותר. מצבם של מקומות הישיבה חייב להיות תקין.

אין תגובות

השאר תגובה