תושבת אשדוד שהועסקה ברשת מזון במהלך שנתיים, פנתה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע כנגד המעסיקה, בטענה לפיטורים שלא כדין והוצאת לשון הרע.
התובעת טענה כי מכתב הפיטורים, אשר הודיע לה על הפסקת עבודתה במידית ללא הודעה מוקדמת, נשלח בפקס מהרשת אל הסניף בו עבדה כשהוא גלוי בפני עמיתיה, שכן מכשיר הפקס נגיש לכלל העובדים. כמו כן, טוענת העובדת כי המכתב שהתלווה למכתב הפיטורים היה בעל אופי פוגעני ומעליב וחסר כל ביסוס. התובעת, עולה חדשה מחבר העמים, איננה קוראת עברית, עובדה שהייתה ידועה בהנהלה, ועל כן, עובד חברה נאלץ להקריא ולתרגם לה את תוכן המכתבים בנוכחות עובדים נוספים ששהו במקום באותה עת. התובעת דרשה מבית הדין לעבודה לחייב את מעסיקה לשלם לה פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, דמי חגים, ופיצוי בגין נזקי הוצאת לשון הרע.
מטעם הרשת נטען מנגד, כי התובעת נתפסה כשהיא מוכרת מוצרים במחירים נמוכים מהמחירון ובכך היא מעלה באמון שניתן בה. בעקבות אירוע זה נערך שימוע ובו הובהר לתובעת כי היא עומדת לקראת פיטורים וכי היא איננה זכאית, כך לדברי הרשת, לפיצויי פיטורים מלאים וכי הרשת תדרוש קיזוז מדמי הפיצויים כדי לפצות על הנזק הכספי שהתובעת, הסבה לרשת לכאורה (הרשת טענה בבית הדין כי התובעת הסבה נזק של 100,000 ₪).
שופט בית הדין האזורי לעבודה, יוסף יוספי, פסק לטובת העובדת בקובעו כי היא פוטרה שלא כדין וכי היא זכאית לפיצויי פיטורים מלאים, לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולחלף הודעה מוקדמת. בנוסף, פסק השופט יוספי כי נתקיימו היסודות לעוולת לשון הרע והתובעת זכאית לפיצויים בגין עוולה זו.
השופט לא קיבל את טענת הרשת לקיום הליך שימוע תקין וזאת בין היתר משום שבמהלך שלבי החקירה, התקשה מנהל הסניף בו הועסקה התובעת, לזכור את שם העובדת ו/או פרטים ממעמד השימוע עצמו. השופט הסיק כי מנהל הסניף כלל לא פגש בתובעת וכי עד למועד הפיטורים, באמצעות שני מכתבים שהועברו לסניף בפקס, כלל לא ידעה העובדת על הכוונה לפטרה והיא אף לא חשדה במאומה. על כן, פסק בית הדין לעבודה, כי העובדת פוטרה ללא שימוע, מבלי שתינתן לה הזכות להבין את הסעיפים בהם היא מואשמת ואת השלכותיהם. חמור מכך, השופט יוספי פסק כי גם ממסמכי החברה שהוצגו, לא מצוין בשום מקום כי העובדת 'מעלה באמון החברה' וכי היא גרמה לאובדן נזק כלכלי בכלל ובוודאי שלא הוכח נזק בסכום שציינה החברה, דהיינו 100,000 ש"ח.
היות ולא הוכחו בשום דרך פגיעה של העובדת ברשת, מעילה באמון והסבת נזק כלכלי והיות שהמכתבים (מכתב הפיטורים ומכתב ההסבר שנלווה לו) נשלחו בצורה גלויה, החושפים את תוכנם הפוגעני בפני ציבור העובדים זולת הממוענת, פסק בית המשפט כי מחובת המעסיקה לפצות את העובדת בגין עוולת לשון הרע.
בית הדין לעבודה פסק לטובת התובעת 10,000 ₪ בגין פיצויי על פיטורים שלא כדין, 2,464 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת, 22,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע ועוד 5,000 ₪ הוצאות משפט – סה"כ 39,464 ₪.
