שיתוף

כל מנהל משאבי אנוש יודע שכדי למשוך אל החברה את הטלנטים המבוקשים ביותר, יש לספק לעובדים תנאי עבודה נאותים. בתקופה הנוכחית עוברים אמנם ארגונים רבים למודל העבודה ההיברידי, אבל בחלק מימות השבוע, העובדים עדיין עובדים במשרדים.

יתרה מכך, יש עדיין ארגונים רבים שמטבע פעילותם אינם יכולים להעסיק עובדים מרחוק ולכן מעסיקים את העובדים במתכונת הוותיקה של עבודה במשרד, במפעל או באתר מסוג אחר של הארגון.

כאמור, ארגונים שרוצים לשמר את העובדים ואף למשוך את הארגון את העובדים היותר מבוקשים, חייבים לוודא שלעובדים יש תנאים משופרים במקום העבודה, כדי לעודד אותם להגיע.

אלא שלמרות כל זאת, יש עדיין ארגונים רבים שאינם משקיעים בתנאי העבודה הפיזיים במקום העבודה ולא מייחסים חשיבות לנוחותם והרגשתם הטובה של העובדים במקום העבודה.

לשם כך קבע המחוקק והגדיר, מהם התנאים הפיזיים המינימליים שכל ארגון חייב לספק לעובדיו.

במילים אחרות, הזכות לתנאי עבודה ראויים נובעת מהחובה על פי חוק המוטלת על כל מעסיק, וזאת, מכוח חוק כבוד האדם וחירותו. לכן, על פי חוק, על המעסיק לשמור על כבוד העובד, על צרכיו ועל סביבת עבודה ראויה עבורו.

התנאים הפיזיים הללו כוללים לדוגמה, חיבור לחשמל המאפשר תאורה נאותה, חימום והגנה מהגשם בחורף וקירור והגנה מהשמש בקיץ, חיבור למים, גישה נוחה לחדר השירותים כך שחדר השירותים הינו תקין וראוי לשימוש העובדים.

כאשר מעסיק אינו מקפיד על תנאים נאותים, העובדים יכולים לתבוע את המעסיק בבית הדין לעבודה.

להלן דוגמה לתביעה כנגד מעסיק שלא העניק לעובדים את כל התנאים הנאותים, נתבע, ונדרשו לשלם פיצוי:

עובד שהועסק במשרת סטודנט תבע את המעסיק שלו בשל הפרת החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון,  בכך שלא קבע שלטים המורים על איסור העישון ובכך שלא עשה ככל הניתן כדי למנוע עישון במקום העבודה.

בית הדין לעבודה חייב את המעסיק לשלם לעובד פיצוי בסכום של 25 אלף שקלים בגלל עישון פסיבי שממנו סבל העובד (במקום העבודה).

בית הדין קבע כי המעסיק הפר את חובתו לנקוט אמצעים סבירים למניעת העישון במקום העבודה, כולל הצבת שלטים ודרישה מהמעשנים להפסיק את העישון.

לטענתו של העובד, במהלך עבודתו הוא נחשף לעישון של חבריו לעבודה וכי העובדים שעבדו איתו עישנו בחדר סגור ללא מערכת אוורור.

עוד טען העובד בבית הדין, כי מאחר שהיה עובד חדש במעמד נמוך, לא היתה לו אפשרות להעיר לעובדים שעישנו בסמוך אליו.

לדבריו, הממונים עליו ידעו על קיום העישון אך לא עשו דבר כדי למנוע אותו. התובע ציין בבית הדין שלושה עובדים שעישנו לידו, בהם הממונה הישירה עליו שלדבריו עישנה מולו פעמים רבות למורת רוחו.

התובע הוסיף, כי המעסיק לא פרסם את איסור העישון ולא אכף אותו, למרות שמנהלי היחידות בהן עבד ידעו על הפרת איסור העישון במקום העבודה.

סדנת ניהול זמן

אין תגובות

השאר תגובה