בכל ארגון כמעט יש כמה עובדים וורקוהולים. נהוג לחשוב שעובד שהוא וורקוהולי הוא עובד טוב יותר מעובדים שאינם וורקוהולים.
אלא שבפועל, עובדים וורקוהולים נשחקים מהר יותר מעובדים אחרים והיכולות שלהם יורדות על פני זמן. יחד עם השחיקה מגיעה פגיעה במוטיבציה ולעיתים קרובות גם ירידה בביצועים.
יש מנהלי משאבי אנוש שמודעים לבעיה ומנסים לפתור אותה. לדוגמה, ניתן להחזיר עובד למסלול של עבודה בהיקפים סבירים על ידי יצירת גבולות.
למשל, להציע לעובד הוורקוהולי לשלוח שאלות בדואר אלקטרוני (לגבי סוגיות שנתתקל בהן במהלך העבודה לקראת סוף היום), ולא לבדוק בתדירות גבוהה את הדואר האלקטרוני לאחר שעות העבודה, אלא לחכות ליום המחרת. כמו כן כדאי לעודד עובדים וורקוהולים לפתח תחביבים לאחר שעות העבודה, בזמנם הפנוי.
עובדים שמותחים את עצמם עד קצה גבול היכולת היא תופעה נפוצה לא רק בארץ אלא בכל העולם, ובעיקר בארה"ב.
מסקר שנערך בארה"ב עלה, כי כ-48% מהעובדים בארה"ב סבורים שהם משקיעים את רוב זמנם בעבודה. למעשה, התרבות הארגונית בישראל, כמו גם בארה"ב היא להשקיע הרבה מדי שעות בעבודה.
וזאת, אף על פי שמחקרים רבים מראים שעבודה במהלך יותר מדי שעות ביממה דווקא פוגעת בתפוקה משום שהיא מגבירה את השחיקה.
ממחקר שנערך בארה"ב עלה, כי כתוצאה משחיקה הנגרמת מוורקוהוליזם, כ-50% מהעובדים האמריקאים מאבדים תפוקה בהיקפים משוערכים של כשעה עד חמש שעות.
במילים אחרות, התפוקה שלהם יורדת בהיקפים של תפוקה שאמורה להיות מושגת בתוך כשעה עד חמש שעות בקצב עבודה סביר.
עבודה במספר גדול מדי של שעות במהלך היום עלולה לגרום גם לבעיות בריאותיות משמעותיות, ולתרום לבעיות נפשיות ופיזיות כמו למשל חרדה, דיכאון, ואף התקפי לב ושבץ מוחי.
ארגונים חייבים להיות מודעים לכך שוורקהוליזם מוביל לשחיקה. ואחת המטרות החשובות של הארגון בנושא משאבי האנוש שלו צריכה להיות שהעובדים ינצלו את זמנם ביעילות, במקום לעסוק בעבודה יותר מדי שעות.
פרט לכך, לארגון צריך להיות אינטרס בכך שלעובדים שלו יהיו חיים אישיים טובים משום שזה יגרום להם להיות יותר מאושרים בעבודה. רק כך הם ירגישו שיש להם משהו ששווה לעבוד בשבילו תוך שמירת האיזון בין חיים אישיים ועבודה.
על מנהלי משאבי האנוש לוודא שהעובדים אכן מודעים לאחריות המוטלת עליהם, והם אכן משקיעים מאמצים רבים כדי להשיג את היעדים שהוצבו להם ולבצע עבודה טובה ואיכותית, אבל בה בעת עליהם גם לוודא שעובדים אלה אינם נוטים לוורקוהוליות.
בסיכומו של דבר, בני אדם אינם רובוטים. הם אינם יכולים לעבוד ולבצע משימות בלי סוף. וכפי שהאחריות לכך מוטלת על מנהלי משאבי האנוש, גם על המנהלים האישיים מוטלת אחריות לסייע לעובדים למגר את נטיותיהם הוורקוהוליות ולא לעודד אותן.
