שיתוף

עובד בכיר הואשם על ידי המנכ"ל בעבירות חמורות של שחיתות, מרמה וגניבה, בלי שהמנכ"ל ביצע בדיקה כלשהי לגבי נכונות הדברים וללא כל ראיה.

בית הדין לעבודה פסק כי העובד זכאי לקבל פיצויי פיטורים מלאים שכן התפטרותו על רקע זה נחשבת להתפטרותו בדין מפוטר אחרי 25 שנות עבודה.

בית הדין לעבודה פסק כי ההאשמות החמורות פגעו בעובד ובכבודו ובנסיבות אלה לא ניתן היה לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.

החברה חויבה לשלם לו סכום כולל של כ-332.6 אלף שקלים – הכולל הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, והחזר שכר שנוכה שלא כדין. כמו כן תשלם החברה לתובע הוצאות משפט בסכם של 35 אלף שקלים.

העובד הבכיר טען כי מרגע שמונה המנכ"ל החדש, חלה הרעה מתמשכת וממשית ביחס כלפיו, שהפך למזלזל, בוטה ומתלהם.

לדוגמה, בשלב מסוים במהלך עבודתו זומן העובד לשימוע והגיע אליו אף שבאותה עת שהה בחופשת מחלת לב והסתובב עם הולטר לבדיקת תפקוד הלב.

במהלך השימוע המנכ"ל השפיל אותו והאשים אותו בהתחזות לחולה, בלקיחת שוחד מספקים ובהתנהלות לא ראויה מול ספקים אף שלדברי העובד לא היה בכך שמץ של אמת.

בסופו של דבר הוחלט שלא לפטר אותו אבל המנכ"ל המשיך להתבטא כלפיו בצורה משפילה והכפיש את שמו באוזני עובדים אחרים. כתוצאה מכך טען העובד כי לא יכול היה להמשיך יותר לעבוד בחברה והתפטר.

החברה מצידה טענה כי העובד החליט להתפטר בגלל נסיבות אישיות ובלי קשר להתנהלות כלפיו.

עוד טענה החברה, כי העובד לא התלונן על היחס כלפיו או על הרעה בתנאי העבודה, ולא נתן לחברה הזדמנות לתקן את הפגמים השונים, ולכן אין להכיר בהתפטרותו כדין מפוטר.

בית הדין לעבודה קבע כי החוק מחייב אמנם עובד שחש שזכויותיו נפגעו לתת התראה למעסיק טרם התפטרותו, אלא שעל פי החריג בחוק, חובה זו לא חלה כאשר ברור שהתראה לא תסייע ואין אפשרות לתקן את העוול שנעשה, כפי שהיה המצב במקרה הנוכחי.

בית הדין לעבודה קבע עוד, כי מעדויות עובדי החברה ומתמלילי השימוע עולה כי יש תמיכה לטענותיו של העובד בנוגע ליחס הקשה והלא מוצדק כלפיו, שכלל זלזול מוחלט במצבו הבריאותי והאשמות לא מבוססות. המכ"ל אף הודה בחקירתו כי לא בדק מעולם את הטענות.

בית הדין לעבודה קיבל את הטענה שלא ניתן היה לדרוש מהתובע להמשיך לעבוד במקום שבו מעליבים אותו, פוגעים בו ומאשימים אותו בעבירות חמורות.

לאור זאת קבע בית הדין לעבודה כי העובד התפטר בדין מפוטר וזכאי להפרשי פיצויי פיטורים בסכום של כ-329 אלף שקלים. בנוסף נפסק כי החברה תשלם לתובע סכום של כ-3,600 שקלים עבור הפרשי דמי הודעה מוקדמת שלא קיבל במלואם, והחזר שכר שנוכה שלא כדין, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 35 אלף שקל.

כנס מיזוגים ורכישות בהיבט המשאב האנושי

אין תגובות

השאר תגובה