שיתוף

פיצויי פיטורים נועדו להבטיח שעובד שפוטר ולכן איבד את מקור פרנסתו, יוכל לקבל כספים שיסייעו לו להתפרנס בתקופת הביניים עד שימצא מקור פרנסה אחר.

פיצויי הפיטורים הם אחת מזכויות הבסיס של כל עובד שפוטר, בתנאי שסיים שנת עבודה אחת אצל מעסיקו. יש מקרים חריגים מעטים ביותר, שבהם ניתן לשלול מעובד את קבלת הפיצויים.

עם זאת, יש גם מקרים בהם עובד יכול להתפטר בדין מפוטר ולקבל בעקבות זאת פיצויי פיטורים.

אחת הסיבות לקבלת פיצויים בעת התפטרות היא הרעת תנאים מוחשית. במקרים כאלה על העובד להתריע בפני המעסיק על הרעת התנאים ולאפשר לו לתקן את ההרעה.

אם המעסיק אינו מתקן את הרעת התנאים, החוק מאפשר לעובד להתפטר ולקבל את מלוא הפיצויים כאילו פוטר.

אלא שלמרות שלעובדים יש זכות להתפטר בגין הרעת תנאים תוך קבלת הפיצויים, עובדים רבים נתקלים בסירוב של המעסיק לתת להם את הפיצויים.

טענת המעסיק במקרים אלה היא כי לא חלה הרעה בתנאי העבודה וכי ההתפטרות היא בחירתו החופשית של העובד.

יתרה מכך, פעמים רבות המעסיק מרע את תנאי העבודה של העובד במטרה לגרום לו להתפטר בלי לשלם לו את פיצויי הפיטורים.

במקרים כאלה ניתן לתבוע את המעסיק בבית הדין לעבודה, בתנאי שהעובד יכול להוכיח כי אכן חלה הרעה בתנאי העסקתו.

במקרים בהם בית הדין לעבודה שתכנע כי ההתפטרות היתה מוצדקת ואכן חלה הרעה בתנאי העבודה, העובד ייחשב למתפטר בדין מפוטר ויזכה לקבל את מלוא פיצויי הפיטורים המגיעים לו.

לדוגמה, עובדת שהועסקה על ידי מקום עבודה מסוים במשך שש שנים, נהגה לעבוד מביתה במשך כל אותן שש שנים, כאשר היא מגיעה למקום העבודה פעם בשבוע.

לאחר שש שנים היא הגיעה לפגישה עם מנהל החברה ולחר אותה פגישה היא עזבה את משרדי החברה במטרה שלא לשוב לעבודתה.

למחרת פנתה הנהלת החברה במכתב לעובדת בבקשה שתחזור לעבודה מייד. מאותו רגע החלה חלופת מכתבים בין העובדת למעסיק.

מהמכתבים שהוצגו בבית הדין עולה, כי המכתב הראשון נשלח על ידי הנהלת החברה בו הפצירה בה ההנהלה לשוב לעבודתה, ובמכתב גם דווח על השתלשלות העניינים.

המנהל ציין במכתבו כי העובדת הופיעה במשרדו ללא הודעה מוקדמת, ולמרות זאת קיבל פניה בשמחה.

בפגישה זו התלוננה העובדת על הלנת שכרה בחודש הקודם והוא השיב כי יבדוק את העניין. לכל אורך המכתב, מתאר המנהל את העובדת כנסערת וכעוסה, כאשר הוא מהצד השני מנסה לפייס אותה ולהחזירה לעבודתה.

עוד עולה מהמכתב כי העובדת יצאה בסערה ממשרדו וביקשה לקבל ממנו מכתב פיטורים. הוא מצידו אמר לה כי אין לו שום כוונה לפטר אותה.

המנהל אף ציין במכתב, כי העובדת חשובה מאוד לחברה וכי עזיבתה עלולה לגרום לו נזקים רבים. לבסוף, ביקש ממנה לחזור לעבודתה.

לאחר מכן התקיימה פגישה בין המנהל לתובעת ומיד לאחר הפגישה קיבלה העובדת מכתב נוסף הנוזף בה על שלא הגיעה לעבודתה כפי שקבעו בפגישתם וכי לאור התנהגותה היא מוזמנת למשרד לשימוע.

העובדת שלחה למנהל מכתב תשובה בו הביעה את מורת רוחה מהתנהלות החברה וטענה כי היא דוחה מכל וכל את טענותיו לגבי רצונה לעזוב.

לדבריה, היא מעולם לא התכוונה להתפטר, והוא היה זה שצעק עליה והתייחס אליה בצורה מחפירה ומביישת מול כל עובדי המקום.

העובדת טענה במכתב כי היא המומה מרצף השקרים במכתבי ההנהלה, וציינה כי אמנם התבקשה לשוב לעבודתה אך נדרשה להגיע למשרדי החברה בכל יום משעה 9:00 עד 13:00 וכן להתייצב לפגישות ערב במקומות מולם היא עובדת. לטענת העובדת זוהי הרעה מוחשית בתנאי העסקתה.

לאחר השימוע שלחה העובדת מכתב נוסף, בו ציינה כי קיבלה את הצעת ההנהלה בשימוע לחזור לעבודה אבל בתנאים שלה ובעבודה מהבית, ואף המשיכה לעבוד למרות שעדיין לא קיבלה שכר עבור החודש הקודם.

בתגובה שלחה ההנהלה לעובדת מכתב בו הודיעו לה שהיא מפוטרת לאלתר משום שלא הגיעה לעבודה במשרדי החברה. כמו כן התבקשה העובדת להחזיר מספרי טלפון של אנשים מולם עבדה ולהפסיק לבצע עבודות עבור החברה.

חודש לאחר מכן היא קיבלה שני מכתבים מהנהלת החברה: במכתב אחד היא נדרשה להחזיר סכום של 1,127 שקלים לאחר גמר חשבון, ובמכתב השני נדרשה לשלם למעסיק סכום של כ-82 אלף שקלים בגין נזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מעזיבתה.

הנהלת החברה טענה בבית הדין לעבודה כי מעולם לא ביקשה מהתובעת לעזוב, אלא הפצירה בה מספר פעמים לשוב לעבודתה כאשר היא מתבקשת להגיע למשרד בכל יום.

מאחר שהעובדת לא הגיעה כפי שסוכם, טען המעסיק הוא אינו מחוייב  בתשלום פיצויים. עוד טענה ההנהלה כי בשל עבודתה של מביתה, לא נזקקה העובדת לדמי נסיעות ולכן אלה לא שולמו לה.

בנוסף, טענה החברה, כי העובדת חרגה מהסכום שהוקצב לה בשיחות הטלפון, אותן היה עליה לבצע במסגרת עבודתה.

המעסיק הגיש תביעה נגדית בו ביקש לחייב את העובדת ב-100 אלף שקלים בגין נזקים שגרמה בשל עזיבתה המהירה וחסרת האחריות.

בית הדין לעבודה התייחס לכמה גורמים מכריעים:

1 נקבע כי אכן נערך שימוע לעובדת שבמהלכו סיכמו הצדדים כי היא תחזור לעבודתה. העובדת המשיכה לעבוד מהבית בהסכמה ולכן השימוע אינו רלוונטי יותר מבחינה משפטית.

2 נקבע כי העובדת התפטרה בדין מפוטרת משום שהמעסיק אכן ביקש להרע את תנאי העסקת, וכי העובדת פעלה כחוק וביקשה לבצע עבודתה כפי שביצעה עד אותו היום.

בהתייחסו לתביעת הנגד של המעסיק פסק בית הדין לעבודה התביעה נדחית ברובה. הסעיף היחיד שהתקבל היה חיוב העובדת להחזיר לחברה מסמכים שהיו ברשותה.

לדברי בית הדין לעבודה, העובדת פעלה כדין מול המעסיק ולא גרמה נזקים משמעותיים במכוון ושלא במכוון, ועל כן אינה חייבת כלל בפיצויים.

לאור כל זאת, חייב בית הדין לעבודה את החברה לשלם לעובדת פיצויים בסכום כולל של 50,228 שקלים, עבור פיצויי פיטורים, דמי נסיעות, הפרשות לפנסיה וזכויות נוספות המגיעות לה.

בנוסף, ישלם המעסיק את שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום של 8,000 שקלים, ו-10,500 שקלים בגין שכר טרחה והוצאות משפט עבור התביעה שמנגד.

אין תגובות

השאר תגובה