אחת הסוגיות המורכבות עבור מנהלי משאבי אנוש היא, איך ניתן לטפח תרבות ארגונית של הישגיות, בלי להאדיר בשוגג השקעה עודפת של עובדים במשימות ובחירה בדרך הכי קשה להשגת התוצאות והמטרות.
אחרי הכול, השקעה עודפת ובחירה בדרך הכי קשה לבצע את המשימות, יוצרות שחיקה.
לכן על מנהלי משאבי האנוש למצוא את שביל הזהב הדק, שבין השקעת המיטב והמירב (מצד העובדים) בלי להגיע למצב של השקעה מיותרת ויצירת שחיקה.
השאלה היא, האם הדגש צריך להיות על טיפוס המפרך במעלה ההגעה לתוצאות הרצויות תוך טיפוח חוסן ולמידה מעמיקה יותר, או, האם יש לשים דגש על מציאת הדרך היעילה ביותר והקצרה יותר להגיע להצלחה.
מסתבר שאין לכך תשובה פשוטה, שכן שתי הגישות טומנות בחובן יתרונות ברורים ומכשולים פוטנציאליים.
התמיכה בדרך הארוכה והקשה ביותר, נובעת לעתים קרובות מאמונה שהישגים משמעותיים דורשים מסירות, התמדה ונכונות להתגבר על מכשולים משמעותיים.
גישה זו יכולה לטפח עובדים הידועים בנחישותם, בכישורי פתרון הבעיות שלהם ובהבנה מעמיקה של התהליכים המעורבים.
עובדים שהתמודדו עם פרויקטים מאתגרים עשויים לפתח תחושת אחריות חזקה יותר וגאווה בהישגיהם.
יתר על כן, התמודדות עם קושי יכולה לטפח קשרי צוות חזקים יותר כאשר אנשים מתאחדים כדי להתגבר על מכשולים.
מנהלי משאבי אנוש הדוגלים בפילוסופיה זו עשויים להדגיש מטלות מורכבות, תוכניות הכשרה מעמיקות ותרבות ארגונית שבה מאמץ מוערך מאוד.
עם זאת, דגש יתר על הדרך הקשה יכול להוביל לחוסר יעילות, בזבוז משאבים ותסכול של עובדים.
אם קיימות שיטות קלות ויעילות באותה מידה, התעקשות על גישה מסובכת יותר עלולה לחנוק חדשנות וליצור לחץ מיותר.
עובדים עלולים להרגיש 'נקנסים' על חיפוש פתרונות חכמים יותר או מינוף כלים וטכנולוגיות זמינים.
זה יכול גם להוביל לתרבות ארגונית שבה עומס עבודה מיותר נתפס כשאיפה להגברת פרודוקטיביות, ועובדים עלולים להסס להציע חלופות פשוטות יותר מחשש להיראות פחות מסורים.
מנהלי משאבי אנוש חייבים להיזהר מיצירת תרבות ארגונית שבה עובדים חשים שהם צריכים כל הזמן להוכיח את ערכם באמצעות מאמץ בלבד, מה שעלול להוביל לשחיקה וירידה במורל.
לעומת זאת, עידוד עובדים למצוא דרכים קלות יותר להשגת תוצאות מתמקד ביעילות, בחדשנות ובמינוף משאבים ביעילות.
גישה זו יכולה לטפח תרבות ארגונית של שיפור מתמיד, שבה עובדים מועצמים לחפש וליישם תהליכים וטכנולוגיות יעילים.
גישה זו מעריכה עבודה חכמה על פני עבודה קשה, מתוך הכרה בכך שהשגת התוצאה הרצויה בפחות מאמץ יכולה להיות סימן לתושייה וחשיבה אסטרטגית.
מנהלי משאבי אנוש המקדמים פילוסופיה זו עשויים לתמוך בהכשרה בכלי יעילות, לעודד שיתוף פעולה ושיתוף ידע ולתגמל פתרון בעיות חדשני.
מנגד, להתמקדות אך ורק בנוחות יכולים להיות חסרונות. עובדים עלולים להחמיץ הזדמנויות למידה מכריעות הנובעות מהתמודדות עם אתגרים מורכבים.
קיים גם הסיכון של קיצורי דרך או התעלמות מפרטים קריטיים במרדף אחר הצלחה מהירה.
תרבות ארגונית שמעריכה אך ורק קלות עלולה לפגוע בערך המאמץ וההתמדה, מה שעלול להוביל להיעדר חוסן כאשר מתעוררים מצבים קשים באמת.
לאור כל זאת, מנהלי משאבי אנוש צריכים לוודא שהחתירה ליעילות לא תפגע באיכות או ביסודיות.
בסופו של דבר, הגישה היעילה ביותר עבור מנהלי משאבי אנוש טמונה ככל הנראה במציאת האיזון בין שתי הגישות.
עידוד עובדים להיות בעלי תושייה ולחפש פתרונות יעילים הוא קריטי לפרודוקטיביות ולחדשנות.
אבל חשוב באותה מידה לטפח תרבות ארגונית שמעריכה התמדה, פתרון בעיות ולמידה הנובעת מהתמודדות עם משימות מאתגרות.
המפתח הוא להבחין בין קושי מיותר לבין סוג העבודה המאתגרת שמעודדת צמיחה ובונה מיומנויות חיוניות.
מנהלי משאבי אנוש צריכים להתמקד בהשפעה של התוצאות (השגת המטרות), ולא רק בקושי הנתפס של הדרך להגיע אליהם.
עליהם לעודד עבודה חכמה ולחגוג הן הישגים יעילים והן את הלקחים החשובים שנלמדו באמצעות התגברות על מכשולים משמעותיים.
