שיתוף

תביעתן של בנות משפחה של אדם שנפטר ממחלה קשה בזמן שהועסק בחברה מסוימת הנמצאת בפירוק התקבלה ובית הדין האיזורי לעבודה הורה לבעלי החברה לשלם ליורשות לשלם מכיסו פיצויים בסכום של כ-414,176 שקל, ובנוסף גם הוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקל. כל זאת, לאור העובדה שהמעסיק לא הפריש למנוח כספי פנסיה.

התובעות, האלמנה ושלוש הבנות של העובד שהועסק בחברה עד לפטירתו טענו, כי המעסיק שהוא גם מנהל את החברה בפועל, וניהל את החברה במהלך תקופת עבודתו של העובד שנפטר, חייב לפצות אותן על נזקים שנגרמו להן משום שהוא לא ביטח את העובד בביטוח פנסיוני.

תחילה, בראשית התהליך, החליטה השופטת שבפניה התקיים הדיון הראשוני לאחר הגשת התביעה, לצרף לתביעה נתבעות נוספות: קרן הפנסיה של חברת ביטוח שלא ננקוב בשמה, וסוכנות הביטוח. צירופן נועד לברר מה היה חלקן בנוגע לאי ביטוחו של העובד שנפטר.

אלא שבשלב הבא, שופט בית הדין האיזורי, החליט לדחות את התביעה נגד נתבעות אלה, בין השאר משום שהשתכנע כי סוכנת הביטוח לא התרשלה. נהפוך הוא. אותה סוכנת ביטוח העידה כי היא פנתה למעסיק פעם אחר פעם בבקשה לחתום על המסמכים הרלוונטיים.

העובד ביקש שלא לבטח

טענת ההגנה המרכזית של המעסיק היתה, כי העובד שנפטר ביקש שלא לבטח אותו בביטוח פנסיוני. השופט דחה טענה זו והבהיר כי קיימת חובה להפריש כספים לקרן פנסיה, שאינה מותנית בהסכמת העובד. כלומר על המעסיק להפריש כספים לקרן הפנסיה גם אם העובד מסרב לכך.

אלא שהשופט בבית הדין האיזורי לעבודה הבהיר, כי על פי צו ההרחבה לפנסיה חובה, המעסיק חייב לערוך ביטוח פנסיוני לאחר שישה חודשי העסקה, ועליו להבהיר להבהיר לעובדיו שאסור לו להמשיך להעסיק אותם ללא ביטוח.

לדברי השופט: כל זה לא קרה במקרה שלפנינו. ומה שקרה בפועל הוא בדיוק ההיפך. אין כאן כל אינדיקציה לפעולות משמעותיות כלשהן שאותן נקט המעסיק במטרה לתקן את המעוות.

זאת ועוד: השופט בבית הדין האיזורי לעבודה הצביע על כך שמפסקי דין נוספים נגד החברה והבעלים עולה, כי מדובר בחברה שנמנעה באופן שיטתי מלבטח את עובדיה בביטוחים פנסיוניים.

האם לחייב את המעסיק באופן אישי

סוגייה נוספת שעלתה במשפט היתה, האם יש לחייב את המעסיק באופן אישי, בחובותיה של החברה. השופט בבית הדין האיזורי לעבודה הבהיר, כי העובדה שלא הועברו ניכויי העובד לקרן הפנסיה אליה הם היו מיועדים, וכל זאת תוך פגיעה בכיסוי הביטוחי של העובד, יש בה עילה מספקת.

מכיוון שכך, השופט הגיע למסקנה כי המעסיק פעל שלא כשורה, בפרט לאור העובדה שהחברה נמצאת בהליכי פירוק זה יותר משנתיים, ובמהלך הזמן שחלף הקים אותו מעסיק חברות אחרות שעוסקות באותו תחום ממש.

המעסיק נוהג להתחמק מחובותיו

לאור כל זאת ציין השופט, כי נראה שאותו מעסיק נוהג להקים ולפרק חברות במטרה להתחמק מתשלום חובותיו כלפי עובדיו ויורשיהם, וזאת במשך שנים.

לאור כל זאת קבע השופט כי על המעסיק לשלם ליורשות (התובעות) פיצוי בסכום של 414,176 שקלים. ובנוסף עליו לשלם להן את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 15 אלף שקל. כמו כן מינה השופט אקטואר שיבחן אם יש מקום לפיצוי נוסף.

אין תגובות

השאר תגובה