עובדת הוכיחה בבית הדין לעבודה כי שכרה היה נמוך מזה של עובד מקביל. המעסיק לא הצליח להוכיח כי היו נסיבות המצדיקות את פערי השכר, כל עולה מפסק דין שהתקבל לאחרונה בבית הדין האיזורי לעבודה.
בית הדין הטיל על המעסיק לשלם לעובדת הפרשי שכר נוכח אפלייתה בשל מינה מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד.
בנוסף ישלם המעסיק לעובדת פיצוי בסכום של 70 אלף שקלים בגין נזק לא-ממוני מכוח חוק זה וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
כמו כן הטיל בית הדין על המעסיק לשלם לעובדת הפרשי שעות נוספות, הפרשי פדיון חופשה עבור רכיב העמלות והפרשי פנסיה.
פרטי המקרה: העובדת עבדה עבור המעסיק במשך שבע שנים והתפטרה. שכרה שולם לה כשכר גלובלי ועמלות, כל חודש בהתאם ליעדי מכירות.
היא תבעה את המעסיק על הפרשי שכר נוכח אפליה מגדרית, ופיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפרת השוויון על רקע מגדרי תוך הפרת חוק שכר שווה לעובדת ולעובד וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ולזכויות שונות, לרבות פיצויי פיטורים בגין התפטרות בדין מפוטר.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את התביעה בחלקה ופסק כך:
תחילה דן בית הדין בתכליתו של חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, שנועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה.
שכר היסוד של העובדת היה נמוך משכר יסוד של עובדים שעבדו פחות שנים ממנה, אולם זאת בהשוואה לעובדים שעבדו במחלקה אחרת.
בנוגע לעובדים שעבדו במחלקה שהיא עבדה בה, שכר היסוד של העובדת היה זהה לעובדים בעלי ותק דומה לשלה.
עם זאת, שכרה לא עלה במהלך תקופת העסקתה בניגוד לשכרו של עובד מקביל. כמו כן שכר הבסיס של עובד שהיה לו ותק של שנתיים יותר מהעובדת, היה גבוה מהשכר שהרוויחה העובדת לאורך כל תקופת עבודתה.
בנוסף, קיימת אבחנה בין תפקיד העובדת שעבדה במחלקה מסוימת לבין עובדים במחלקה האחרת.
לא נמצא כי העובדים שעבדו במחלקה האחרת מבצעים עבודה בעלת ערך שווה לעבודתה של התובעת, בשונה מעובדים אחרים שעבדו עמה באותה מחלקה וביצעו את אותה עבודה.
לכן בחן בית הדין את טענות האפליה של התובעת רק מול עמיתיה במחלקה בה היא עבדה. בחינה זו העלתה כי התובעת הרימה את הנטל והוכיחה כי קיים פער בין שכרה לשכר של מספר עובדי המחלקה בה עבדה, שביצעו את את אותה עבודה, באותו מקום עבודה ואצל אותו מעסיק.
כאמור, שכרה לא עלה במהלך תקופת העסקתה בשונה מעובדים אחרים שהיו בעלי ותק נמוך משלה.
בנוסף, המעסיק לא הרים את הנטל להוכיח, כי היו נסיבות כלשהן המצדיקות את פערי השכר.
המעסיק לא הוכיח כי הפרש השכר, ואי העלאת שכרה של העובדת מול עובדים אחרים במעמדה ובוותק שלה, נוצרו על רקע שיקולים עניינים והיו מתחייבים מאופי או ממהות העבודה. מכיוון שכך, פערי השכר מצביעים על אפליית התובעת בשל מינה.
לאור כל זאת פסק בית הדין, כי יש להשוות את שכרה של העובדת לשכר של עובד מקביל, כך שעל המעסיק לשלם לתובעת הפרשי שכר בסכום של 900 שקלים בגין שנתיים וארבעה חודשים.
בנוסף, העובדת זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני על פי חוק שכר שווה. אשר לפיצוי בגין נזק לא ממוני לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, המעסיק לא הוכיח את סיבת הפער בשכר התובעת אל מול עובד מקביל.
המעסיק לא הוכיח כי יש הצדקה לאי העלאת שכר התובעת תקופה כה ארוכה, בשונה מעובדים שעבדו באותו תפקיד, ולא הוכיח כי אין קשר סיבתי בין הפער בשכר ואי העלאת שכרה של התובעת, לבין היותה של התובעת אישה, במיוחד לאור העובדה שלעובדת היה אותו ותק והמעסיק היה שבע רצון מתפקודה.
מכיוון שכך פסק בית הדין כי התובעת הופלתה מחמת מינה, בניגוד לחוק השוויון.
כאמור, בית הדין פסק לאור כל זאת, כי העובדת זכאית לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסכום של 70 אלף שקלים.
בנושא התביעה לשעות נוספות, פסק בנוסף פסק בית הדין כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על העסקת העובדת, שכן אין לראות בה כמי שמילאה תפקיד המחייב מידה מיוחדת של אמון אישי או שתנאי עבודתה אינם מאפשרים כל פיקוח.
לדברי בית הדין, העובדת הוכיחה את תביעתה לשעות נוספות אולם לא ניתן להוכיח את היקפן המדויק.
לאור העובדה שלא בוצע כל רישום בנושא השעות הנוספות על ידי העובדת, פסק בית הדין כי יש להפעיל את החזקה בדבר 60 שעות נוספות.
עוד נקבע כי רכיב השעות הנוספות הגלובליות שולם לתובעת בגין עבודה בשעות נוספות אך לא עבור מלוא היקף העבודה בשעות נוספות, כך שהתובעת זכאית לתשלום שעות נוספות בהתאם לחזקה בדבר 60 שעות נוספות, לפי שבוע עבודה של חמישה ימים, בניכוי השעות הנוספות הגלובליות המפורטות בתלושים.
לגבי התביעה בנושא התפטרות בדין מפוטר פסק בית הדין האיזורי לעבודה, כי אין לראות בהתפטרות התובעת כהתפטרות בדין מפוטר והיא אינה זכאית לפיצויי פיטורים.
היא לא שלחה מכתב התראה ממנו עולה כי היא טענה כנגד המעסיק שעליו לשלם לה רכיבים ספציפיים ואם לא כן תתפטר מעבודתה.
במכתב ההתפטרות לא טענה התובעת בדבר הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות אחרות שבהן אין לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה, למעט עניין תשלום הפרשי עמלות.
המעסיק שילם את הפרשי העמלות ולמרות זאת העובדת התפטרה.
עוד פסק בית הדין, כי העובדת זכאית להפרשי פדיון חופשה ביחס לרכיב העמלות, וכן להפרשי פנסיה לפי צו ההרחבה הכללי לפנסיה חובה, כאשר יש לראות בעמלות המכירה כחלק משכר היסוד של התובעת, בכפוף להתיישנות.
בסיכומו של דבר פסק בית הדין האיזורי, כי המעסיק ישלם לעובדת סכום כולל כ-184.24 אלף שקלים ובנוסף הוצאות משפט בסכום של 35 אלף שקלים נוספים.
סכומיי הפיצויים והפרשי השכר והזכויות הסוציאליות מתחלקים כך:
1 הפרשי שכר מכוח חוק שכר שווה בסכום כולל של 25,200 אלף שקלים.
2 סכום של 70,000 שקלים כפיצוי בגין נזק לא ממוני.
3 סכום של 69,430.9 שקלים בגין הפרשי תשלום שעות נוספות.
4 סכום של 10,379.74 שקלים בגין פדיון חופשה עבור רכיב העמלות.
5 סכום של 9,229 שקלים בגין הפרשי פנסיה.
6 הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 35 אלף שקלים.
