בין הדילמות שמנהלי משאבי האנוש צריכים להתמודד איתן בנושא היעדרות של עובדים בזמן מלחמת 'שאגת הארי' יש לציין את ההתלבטות, האם עובדים ששוהים בחו"ל ואינם יכולים לשוב לארץ זכאים לשכר.
מסתבר שבחוק אין התייחסות לתשלום שכר לעובד ששוהה בחו"ל ולא יכול לחזור לארץ בתקופת מלחמה. מן הראוי שהמחוקק יתן על כך את דעתו.
על פי דיני העבודה, עובדים ששוהים בחו"ל ואינם יכולים לחזור בגלל המלחמה, יכולים לבקש מהמעסיק להחשיב את ימי ההיעדרות כימי חופשה על חשבון מכסת ימי החופשה השנתית הצבורה שלהם, אם אכן יש להם ימי חופשה צבורים שהם עדיין לא ניצלו.
במקרה זה, על המעסיק לשלם להם שכר עבור ימי החופשה בסכום השווה לשכרם הרגיל ולנכות ימים אלה ממכסת ימי החופשה הצבורה של כל עובד.
במקרים בהם לעובד אין מספיק ימי חופשה, הוא יחשב כמי ששוהה בחופשה ללא תשלום.
דילמה נוספת נוגעת להיעדרות מהעבודה בגלל פציעות של בני משפחה מהתקפות הטילים.
הדילמה היא, האם עובדים שמטפלים בבני משפחה שנפצעו במלחמה זכאים לשכר בתקופת היעדרותם מהעבודה.
עובדים שנעדרו מעבודתם בשל הצורך לטפל בבני משפחה שנפצעו במהלך המלחמה, עשויים להיות זכאים לתשלום דמי מחלה בתקופת ההיעדרות, עד מכסת ימים מסוימת, ובתנאי שיש להם ימי מחלה צבורים.
יצויין, כי שכירים שבני זוגם עובדים, זכאים להיעדר מהעבודה עד שמונה ימים בשנה על חשבון ימי המחלה הצבורים שלהם בגלל מחלת ילדיהם שמתחת לגיל 16.
במקרה שהפצוע הוא\היא בן\בת הזוג או ההורה של העובד, העובד יוכל להיעדר מהעבודה עד ששה ימים על חשבון ימי המחלה הצבורים, במקרים בהם בן\בת הזוג או ההורה הפך\ה להיות תלוי\ה לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע פעולות היום-יום.
בני משפחה מקרבה ראשונה של פצוע שמאושפז בבית חולים, עשויים להיות זכאים לפיצוי מהביטוח הלאומי על אובדן ימי עבודה ובנוסף גם להחזר עבור הוצאות נוספות, שנגרמו בשל הצורך לשהות ליד הפצוע או לבקר אותו.
דילמה מסוג אחר לגמרי היא לגבי העסקה בשעות נוספות בזמן המלחמה. עובדים רבים נעדרים מעבודתם בימים אלה, ולכן נשאלת השאלה האם מותר להעסיק את העובדים שכן מגיעים לעבודה, בשעות נוספות.
במהלך מבצע 'שאגת הארי', החל מ-2.3.26 ועד 12.3.26, או עד תום תוקפה של ההכרזה על מצב מיוחד בעורף (המוקדם מביניהם), מותר להעסיק עובדים בשעות נוספות בהתאם לשני תנאים:
1 מספר השעות הנוספות שעובד מועסק בהן, הוא לא יותר מ-25 שעות נוספות בשבוע, כך שמכסת השעות השבועית (כולל שעות נוספות) יכולה להגיע עד 67 שעות.
2 מספר השעות הנוספות שהעובד עובד בחודש, לא עולה על 90 שעות.
זאת ועוד, מותר להעסיק עובד עד 14 שעות ביום, אם העובד הסכים לכך, ובתנאי שהעובד מקבל הפסקה נוספת, בנוסף להפסקות הרגילות.
ההפסקה הנוספת צריכה להינתן לעובד בין השעה ה-12 לשעה ה-14 לעבודתו. אורך ההפסקה הנוספת צריך להיות לפחות רבע שעה.
יצויין כאן, כי מדובר במקומות עבודה שמעסיקים עד 20 עובדים, או במקומות גדולים יותר, אם מקומות אלה הוכרזו כמפעל חיוני, או אם חסרים באותו מקום עבודה לפחות 20% מהעובדים, ולא ניתן לבצע את העבודה בתפוקה הרגילה בלי לחרוג ממכסת השעות הנוספות.
יודגש כאן, כי ההסדרים שאפשרו להעסיק עובדים בשעות נוספות הגבוה מהרגיל בתקופת מלחמה, שנקבעו במהלך מבצע 'עם כלביא' והחודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, כבר אינם בתוקף.
