אחת הסוגיות בנושא מיזוגי חברות היא איך ניתן לשלב חברות בעלות מבנה ארגוני שונה.
האם, ואיך, ניתן להצליח במיזוג של שתי חברות בסדר גודל בינוני, שהמוצרים שלהן משלימים ושמיזוג ביניהן יהיה בעל סינרגיה גבוהה, אבל אחת מהן היא בעלת מבנה ארגוני שטוח והשנייה בעלת מבנה ארגוני היררכי.
ליתר דיוק, איך ניתן למזג ביניהן בלי לגרום לעובדים של אף אחת מהן לעזוב, שכן ללא העובדים, המיזוג יכשל.
מיזוג של שתי חברות בסדר גודל בינוני שהמוצרים שלהן משלימים והפעילות שלהם מאוד סינרגטית, נשמע על פניו כמו מיזוג מושלם.
המכשול המהותי היחיד שניצב בפני מיזוג כזה הוא, כאמור, הצורך לשלב מבנה ארגוני שטוח עם מבנה היררכי.
שילוב כזה עלול להפוך במהירות לסיוט אם לא יטופל בזהירות רבה ובתכנון מראש. בלו תכנון מוקפד מראש, המיזוג עלול להכשל.
כאמור, המפתח להצלחה טמון בשימור ההון האנושי היקר של שתי החברות, שכן ללא המומחיות של העובדים, גם המיזוג האסטרטגי הנבון ביותר יכול להיכשל.
האתגר המרכזי במקרה כזה הוא התנגשות בין תרבויות ארגוניות ובין ציפיות העובדים.
עובדים בארגון שהמבנה שלו שטוח, רגילים לאוטונומיה רחבה מאוד, לתקשורת ישירה בינם לבין ההנהלה הבכירה, ולמגוון רחב של תחומי אחריות.
לעיתים קרובות, בתפקידים ובתחומי האחריות שלהם שמים פחות דגש על תארים פורמליים ומדרג קידום מוגדר.
לעומת זאת, העובדים במבנה ההיררכי רגילים לקווי דיווח ברורים, תפקידים מוגדרים ומסלול מובנה לקידום.
כפיית מבנה אחד על פני השני תוביל בהכרח לאי-נוחות ונטישת עובדים גבוהה. כדי לטפל בכך יש צורך קריטי באסטרטגיית אינטגרציה מדורגת ושקופה ביותר.
הצעד הראשוני כרוך בביקורת תרבותית מקיפה של שתי החברות. זו לא רק סוגייה של זיהוי ההבדלים, אלא בעיקר חיפוש אחר מכנה משותף בערכים, במוסר העבודה ובחזון.
האם שתי החברות ממוקדות בלקוח, האם בשתי החברות יש הערכה רבה לחדשנות וכו. הבנת העקרונות המשותפים הללו יכולה ליצור את הבסיס לתרבות ארגונית חדשה ומאוחדת.
אחד העקרונות החשובים להצלחת המיזוג הוא שבמהלך האינטגרציה, התקשורת חייבת להיות בעלת חשיבות עליונה ורציפה.
עובדים משני הצדדים צריכים להבין מדוע המיזוג מתרחש, מהם היתרונות שלו ואיך תפקידיהם עשויים להתפתח.
מפגשי שאלות ותשובות ייעודיים ותקשורת ישירה מהנהלות שתי החברות, הינם חיוניים לטיפול בחרדות ולהפגת שמועות.
ולעצם העניין: מיזוג מוצלח יצטרך לכלול מודל ארגוני היברידי. משמעות הדבר היא זיהוי תחומים שבהם ניתן למנף את הגמישות וההעצמה של המבנה השטוח, כמו למשל, צוותי פיתוח מוצרים, מרכזי חדשנות וכו.
וזיהוי תחומים שבהם היררכיה מוגדרת יותר, הינה נחוצה לצורך קנה מידה ותחומי אחריות כמו למשל, תפקידים תפעוליים או תאימות מסוימות.
כלומר, במקום לכפות מבנה יחיד לחברה הממוזגת, יש לאמץ גישת הטוב משני העולמות.
עבור עובדים מהחברה בעלת המבנה השטוח, יש להגדיר בבירור מסלולי קידום חדשים.
זה יכול לכלול תפקידים כמומחים בנושאים מסוימים, מובילי פרויקטים או יועצים פנימיים, שבהם השפעתם ומומחיותם מוכרות ומתוגמלות ללא צורך בתארים ניהוליים מסורתיים.
עבור עובדים מהחברה בעלת המבנה ההיררכי, התפקידים של חלק מהעובדים הכפופים למנהלים זוטרים עשויים להשתנות, אבל המבנה החדש עדיין אמור להציע התקדמות קריירה ברורה, לרבות יותר הזדמנויות חוצות-תפקידים מבעבר.
בסיכומו של דבר, השקעה בהכשרה ופיתוח מקצועי היא מרכיב קריטי. זה כולל הכשרה למנהלים כיצד לנהל בסביבה ניהולית היברידית, כמו גם תוכניות לכל העובדים להבנת הדינמיקה הארגונית החדשה ולפיתוח מיומנויות לשיתוף פעולה מוגבר.
התמקדות ביעדים משותפים, טיפוח דיאלוג פתוח ויצירת מבנה חדש השואב את נקודות החוזק של שתי החברות, מאפשרים לחברה הממוזגת לשמור על הטלנטים שלה ולמצות את מלוא פוטנציאל הסינרגיה של המיזוג.
