שיתוף

מחקר שנערך על ידי פסיכולוגים מאוניברסיטת מינסוטה הראה, כי יש לנו כמות מוגבלת של התכונה הנפשית הנקראת על פי החוקרים: "פונקציה מבצעת". ברגע שמשאבים אלו מתדלדלים אנחנו עושים בחירות גרועות.

אם אתם לדוגמה, עומדים בפני החלטה חשובה כמו באיזו משרה לבחור מבין שתי משרות שהוצעו לכם. אחת המשרות מבטיחה שכר מצוין ועניין רב, אך אינה מבטיחה יציבות לאורך זמן. המשרה השניה יציבה ותבטיח לכם עבודה לטווח ארוך, אך השכר נמוך יותר והעבודה פחות מרתקת. לפעמים נכונות ההחלטה שתקבלו תלויה, לא תאמינו, באם כבשתם את הדחף לאכול עוגת שוקולד בטרם קיבלתם את ההחלטה. במילים אחרות: יכול להיות שלקחתם את ההחלטה הלא נכונה כיוון שלא אכלתם את העוגה.

איך זה קשור?

המחקר האמור הוכיח כי "משאבי הביצוע" שלנו מוגבלים ואנחנו "מבזבזים" אותם במיוחד כאשר אנו משתמשים בהם בשלוש דרכים "בזבזניות":

1. מחויבות פעילה: כגון התחייבות לדיאטה בגללה אינכם יכולים להרשות לעצמכם לאכול את העוגה.

2. מיקוד תשומת הלב לגורם שמעניין אתכם פחות: כגון, הקשבה לאדם שמדבר במהלך פגישה בזמן שאתם מעדיפים לבדוק את תיבת המייל שלכם.

3. קבלת החלטה: כמו בדוגמה של החלטה בין שתי המשרות המוצעות.

המוח האנושי הוא כלי פנטסטי, עם זאת גם לו יש גבולות. קתלין ווס, פסיכולוגית מאונ' מינסוטה שערכה יחד עם הקולגות שלה את המחקר, התמקדה במגבלה הנפשית של ה "פונקציה מבצעת" שלנו בזמן קבלת החלטות. המחקר הראה שכאשר אנו מתמקדים במשימה מסוימת במשך תקופת זמן ארוכה כמו דיאטה בה אנו בוחרים מידיי יום לאכול סלט על פני העוגה בה אנו חושקים, שרירי "הפונקציה המבצעת" שלנו מתאמצים במיוחד. מאחר והפונקציה המבצעת היא משאב יחיד בקבלת החלטות, ככל שאנו משתמשים בו יותר בתקופת זמן קצובה, כך הוא מתבזבז יותר בהתאם. בסופו של דבר כשהוא מתכלה, ההחלטות שלנו לא נעשות באופן אידאלי.

המוח פועל כמו שריר וכאשר הוא מדולל הוא הופך להיות פחות יעיל. עלינו לקחת את הידע הזה בחשבון בעת קבלת החלטות. אם אנו מבלים זמן רב בהתמקדות במשימה כלשהי, לא כדאי שניקח בסיומה החלטה מכרעת.

אז מה קורה בפגישת עבודה?

פגישות עבודה דורשות מהמשתתפים להתחייב, להתמקד ולקבל החלטות. כלומר, הן משלבות את כל המשאבים "הבזבזניים" שלנו ומחסלות במהירות את משאבי הביצוע. לאחר שמשאבים אלו נגמרים, אנו מתחילים לקבל החלטות גרועות.

פגישות של שעתיים-שלוש, מחסלות את הפונקציה מבצעת של המשתתפים בפגישה, כבר לקראת אמצע הפגישה. לכן, לקראת סוף הפגישה כשהמשתתפים נאלצים לקבל החלטות שלעתים אף חשובות וקריטיות לארגון, הם פועלים על "אדי דלק" של משאבי הביצוע, וסביר שההחלטות שיתקבלו כבר לא יהיו שקולות ואחראיות, כפי שהיו מתקבלות אם הפגישה היתה מתקצרת בכמה שעות.

אין תגובות

השאר תגובה