השנתיים האחרונות היו מהמאתגרות ביותר – אי פעם – עבור מנהלי משאבי אנוש. מסקר שערכה חברת סקרים אמריקאית בקרב מנהלי משאבי אנוש בארה"ב עולה, כי בשנת 2021 ציינו כ-42% ממנהלי משאבי האנוש וצוותיהם כי האתגרים העיקריים שלהם בעת הזאת הם תשישות רגשית ושחיקה.

משתתפי הסקר ציינו כי חסרים להם עובדים במידה שגורמת להם להרגיש שהקרקע עומדת להשמט מתחת לרגליהם.

לאור העובדה שמנהלי משאבי האנוש היו אלה שהחזיקו את החברות והארגונים – מהקטנים עד הגדולים – עם הראש מעל למים בעת משבר הקורונה, ואפשרו את המשך תפקודו של כל ארגון, ניתן לומר שתפקידו של מנהל משאבי האנוש הינו קריטי בהנעת ההתאוששות הכלכלית.

ולכן, השחיקה והתשישות שלהם צריכות להדליק נורה אדומה מהבהבת עם צפירות אזעקה בקרב ההנהלות הבכירות בארגונים.

למעשה, הלחץ המוגבר והציפיות הגבוהות שהוטלו על מנהלי משאבי האנוש מעולם לא היו גבוהים יותר. טרם פרוץ המשבר, היו מנהלי משאבי האנוש אחראים על מחוברות העובדים לארגון, על הישגים וביצועים, על שיטות תגמול, על רווחה ותפקידים דומים נוספים אחרים.

כל התחומים הללו מתמצים לכדי אסטרטגיה משולבת אחת המבוססת על חווית העובד. אלא שאז הגיעה הקורונה ובבת אחת הם הפכו לאחראים על בריאות העובדים ועל בטיחותם, על שיטות ניהול עובדים מהבית, על אבטחת המידע המגיע מבתי העובדים ואליהם ועוד.

כל התפקידים הנוספים הללו, שהתווספו לתחומי האחריות הקיימים של משאבי אנוש, גבו מהם מחיר לא נמוך.

התוצאה היא שכ-42% ממנהלי משאבי האנוש ציינו מספר עצום של פרויקטים ותחומי אחריות כאתגר הגדול ביותר שעומד בפני המחלקה שלהם.

כ-67% מהם אמרו שהעומס המוגבר והבלתי צפוי הוא אחד הגורמים העיקריים מאחורי התשישות והשחיקה.

תחילת 2020 היתה תקופה קשה במיוחד בתחום משאבי אנוש, בעיקר לאור הצורך לפטר הרבה מאוד עובדים ולהוציא עובדים לחופשות ללא תשלום (חל"ת).

כעת, לכאורה, הגלגל היה אמור להתהפך. המצב הנוכחי היה אמור לאפשר למנהלי משאבי האנוש לצאת מהמנהרה החשוכה אל האור החמים.

אלא שבפועל קרה ההיפך המוחלט. אם חריקת הבלמים הצורמת שנשמעה בעת שכמעט כל תחומי הפעילות העסקית עצרו, הציבה בפני מנהלי משאבי האנוש אתגר שהיה מאוד מורכב להתמודדות, הרי שכעת, הצורך לגייס הרבה מאוד עובדים הוא לפתע אתגר הרבה יותר קשה לביצוע.

ומה שעוד יותר קשה להתמודדות הוא התחלופה המהירה של עובדים. בעוד שחלקם כלל אינם מעוניינים לחזור לעבודה מהחל"ת או מהפיטורים, הרי שאחרים מתפטרים בקלילות ובמהירות חסרת רסן יותר מאי פעם.

מהסקרים שנערכו בארה"ב עולה, כי כמחצית ממנהלי משאבי האנוש הצביעו על עלייה בעזיבות מרצון בארגונים שלהם.

כ-34 אחוזים ממנהלי משאבי האנוש דיווחו על תחלופה מעט גבוהה יותר לעומת זאת שהיתה לפני המשבר, וקרוב ל-20 אחוזים דיווחו על תחלופה גבוהה במידה משמעותית לעומת מה שהיה לפני המשבר.

גלי ההתפטרות לא פסחו על מחלקות משאבי האנוש, דבר שהותיר את מנהלי משאבי האנוש להתמודד עם כל האתגרים הללו עם מעט מדי עובדים, דבר שרק הוסיף לשחיקה המשותפת שלהם.

המשמעות היא, שמנהלי משאבי האנוש שצריכים בימים אלה להתמודד עם שחיקה של מחלקות אחרות, הם עצמם שחוקים וחשים תשושים ובמצב רוח ירוד.

The post האתגרים של מנהלי מש"א הולכים וגוברים, והשחיקה מזנקת first appeared on HRUS משאבי אנוש.

במילים אחרות, בארגונים קיבלו כמובן מאליו את העובדה שמנהלי משאבי האנוש ניצבים בחזית ונאבקים ב"אש" שפשטה בשוק העבודה.

צוותי משאבי האנוש נאלצו להמציא מחדש את כל תחום העיסוק שלהם כדי לתמוך בעובדים ולאפשר את המשך הפעילות של הארגון.

במקרים רבים, השפעת השנה וחצי הללו הותירה את צוותי משאבי אנוש בתחושה של לחץ, שחיקה ועד כדי תשישות רגשית.

מצב השחיקה המוגברת יוצר חשש מפני מצב בו שהם יגיעו לכדי תשישות במידה שמפחיתה את יכולתם להזדהות עם עובדים או לדאוג להם.  

התשישות הזאת עלולה, במקרים קיצוניים, להביא לתחושת ניתוק, איבוד תקווה, קהות רגשית, חרדות, ירידה במידת האמפתיה כלפי העובדים, ובסופו של דבר לירידה במוטיבציה.

בארגונים שלא מכירים בתרומתם הנכבדה של מנהלי משאבי האנוש ליציבותו של הארגון, בעת המשבר הכלל עולמי הגדול ביותר שהעולם חווה מזה זמן רב מאוד, התשישות הזאת עלולה להביא להפחתת התפוקה וירידה ביכולת המיקוד של צוותי משאבי האנוש.

מסקרים שנערכו בארה"ב בקרב אנשי משאבי אנוש עולה, כי כ-90 אחוזים מהם דיווחו על עלייה משמעותית במידת הלחץ שהם חווים.

מסקר אחר עלה, כי מנהלי משאבי האנוש טענו כי התשישות הרגשית היא האתגר הגדול ביותר שלהם, ויותר מ-70 אחוזים אמרו כי שנת 2020 היתה השנה הלחוצה ביותר בכל הקריירה שלהם.

כבר בתחילת משבר הקורונה היו מנהלי משאבי האנוש אחראים על פיטורים המוניים של עובדים שבשנים הקודמות הם טרחו ועמלו רבות על איתורם, מיונם, גיוסם, קליטתם ושימורם בחברה.

כמו כן הם היו אחראיים על הוצאות עובדים לחופשות ללא תשלום (חל"ת) כאשר לא היה ברור מתי יסתיימו, לרבות כל הבירוקרטיה שהיתה כרוכה בכך. וכל זאת, כאשר המצב הזה חדש להם לחלוטין והם נאלצו ללמוד תוך כדי תנועה.

ההנהלות הבכירות של הארגונים יצטרכו כעת להתמודד עם השחיקה והתשישות של מנהלי משאבי האנוש.

למעשה, אירועי 2020 הביאו להעצמה שלא היתה כמותה, של תפקידו של מנהל משאבי האנוש. אין ספק שגם לפני פרוץ הקורונה היתה חשיבות רבה לתפקידו של מנהל משאבי האנוש.

מאז ומתמיד היו למנהלי משאבי האנוש מגוון רחב של כובעים וסוגי תפקידים. ובארגונים שאין בהם מחלקת משאבי אנוש גדולה, נדרש כל אחד מאנשי צוות משאבי האנוש ללהטט בין הרבה מאוד סוגי תפקידים.

אלא שהחל מה-15 במרץ 2020, הוזנק תפקידו של מנהל משאבי האנוש היישר אל ראש הפירמידה של קבלת ההחלטות.

ממש כפי שבעת שריפה לוחמי האש הם שמקבלים את ההחלטות בזירה כדי להציל את המצב, וממש כפי שבעת אירוע שיש בו נפגעים, הפרמדיקים הם אלה שהופכים למקבלי ההחלטות הראשיים בזירת האירוע.  

המצב הזה לא היה זמני וחולף. מנהלי משאבי האנוש יצטרכו גם בשנה הקרובה (לפחות) להמשיך ולנצח על התנהלות הארגון בכל הקשור לעובדים.

ולכן, ההנהלות הבכירות בארגונים יזדקקו להם ליד שולחן קבלת ההחלטות. המשמעות היא שזה הזמן להפוך את תפקידו של מנהל משאבי האנוש, לכל הפחות שווה בחשיבותו ובסמכויותיו, לתפקידם של שאר הסמנכ"לים בחברה.

אבל לפני כן, יצטרכו ההנהלות הבכירות למצוא דרכים להפחית משמעותית את הלחץ המופעל על מנהלי משאבי האנוש ולהביא לירידה דרמטית בתחושת השחיקה והתשישות הנפשית שלהם.  

The post שחוקים אך מועצמים: הזינוק החד בסמכויות מנהלי מש"א והשחיקה שחוו first appeared on HRUS משאבי אנוש.