בשנים האחרונות הוצף תחום משאבי האנוש בדיונים בלתי פוסקים על ההתפטרות השקטה, מצב שבו עובדים מורידים הילוך ומבצעים את המינימום הנדרש.

אבל בזמן שהנהלות עסוקות במרדף אחר העובדים המנותקים, מתחת לרדאר הארגוני מתרחשת תופעה הפוכה, מסוכנת והרסנית בהרבה: קידום שקט.

מדובר במצב שבו עובד מקבל תחומי אחריות חדשים, משימות מורכבות וסמכויות ניהוליות, לרוב בעקבות עזיבת קולגה, קיצוצים או מחסור בתקנים, אבל כל זאת בלי שינוי רשמי בתוארו, בלי העלאה בשכר ובלי הכרה ממוסדת.

היקף התופעה רחב בהרבה ממה שנוטים לחשוב. מסקר מקיף של חברת המחקר והשמת הבכירים Robert Half עולה הנתון הבא: כ-78% מהעובדים דיווחו כי חוו קידום שקט, במסגרתו נדרשו לקחת על עצמם תפקידים ומשימות ברמת בכירות גבוהה יותר, בלי שקיבלו על כך פיצוי כספי או קידום רשמי.

זוהי למעשה מלכודת העובד הטוב. עובדים מסורים, בעלי מוטיבציה פנימית גבוהה, נוטים להסכים לתוספת העומס מתוך רצון להוכיח את עצמם, להפגין רוח צוות או מתוך ציפייה שההכרה הרשמית תגיע בהמשך.

אלא שהסכמה זו מובילה ברוב המקרים לשחיקה קשה. ממחקר של חברת הייעוץ הבינלאומית דלויט עולה, כי אצל עובדים שחוו גידל זוחל במספר המשימות, היקפן ותחומי האחריות, ללא תגמול ניתן לראות עלייה של כ-42% ברמות השחיקה המנטלית. עובדים אלה גם דיווחו על פגיעה חמורה באיזון בין העבודה לחיים הפרטיים.

עבור הארגון, מדובר באסטרטגיה קצרת רואי שגובה מחיר כבד.

חוקרים של חברת המחקר גרטנר מדגישים במחקריהם על חוויית העובד, כי קידום שקט פוגע אנושות באמון של הטלנטים המובילים במערכת.

תחושת הניצול שמפתחים העובדים החיוניים ביותר, מובילה לתוצאה בלתי נמנעת: עלייה חדה בסיכון לעזיבה פתאומית.

ממחקרים של גאלופ עולה, כי עובדים שחשים כי תרומתם אינה מתוגמלת או אינה מוכרת באופן הוגן נמצאים בסיכון הגבוה פי שלושה לעזוב את מקום העבודה בתוך שנה, בהשוואה לעמיתיהם.

כדי למנוע את אובדן ההון האנושי היקר הזה, תפקידו של מנהל משאבי האנוש הוא לשמש כמערכת התראה מוקדמת.

להלן 3 צעדים שעל מנהל משאבי האנוש לנקוט בזמן אמת, כשעומס העבודה על טלנטים עולה, בלי תגמול מתאים בצידו:

1 מיפוי וניטור גידול זוחל במשימות:

יש להנחות מנהלים לבצע שיחות רבעוניות הממוקדות בנפח התפקיד בפועל, ולבדוק האם העובד מבצע משימות שחורגות מהגדרת התפקיד המקורית שלו.

2 מנגנוני פיצוי זמניים:

אם עומס היתר נובע ממשבר זמני (כמו למשל עזיבה פתאומית), יש להגדיר זאת מראש מול העובד כפרויקט מוגבל בזמן, ולייצר מנגנון תגמול זמני (כמו בונוס לפרויקט ספציפי או יותר ימי חופשה שנתית).

3 מיסוד הקידום:

אם השינוי הופך לקבוע (יותר משלושה עד ששה חודשים), על הארגון להשוות את התנאים והתואר למציאות החדשה.

בסופו של דבר, רווחה ארגונית ומצוינות עסקית אינן יכולות להיבנות על גבם של העובדים המסורים ביותר.

הפיכת הקידום השקט לקידום אמיתי, שקוף ומתגמל, היא הדרך היחידה לשמר את הטלנטים שיצעידו את הארגון קדימה.

The post המחיר ההרסני של הגברת העומס על עובד מצטיין ללא תגמול או קידום אמיתי first appeared on HRUS משאבי אנוש.

מסתבר שבארגונים לא מעטים יש תופעה הנקראת לפעמים קללת המצטיין. זהו מצב שבו עובדים מסורים חשים שדווקא היכולות הגבוהות שלהם הופכות לנטל, בעוד שהיכולות הבינוניות זוכה לתגמול, או לפחות ל'פטור' מעימותים עם המנהלים.

התחושה הזו מחלחלת לכל שכבות ארגון, ופוגעת במורל. מעבר לכך, היא מהווה נורת אזהרה אדומה לכשל ניהולי ומבני עמוק שמאיים על עתיד החברה.

איך ארגון מגיע למצב הזה בו העובדים המצטיינים מנוצלים בצורה שלילית:

הסיבה העיקרית למצב היא היעדר אומץ ניהולי. מנהלים רבים נרתעים מעימותים.

קל ונוח יותר להטיל משימה דחופה על העובד המצטיין, זה שתמיד מספק תוצאות, מאשר להתמודד עם העובד הבינוני שיגרור רגליים, יתווכח או יספק תוצאה פגומה.

עם הזמן, נוצר 'מסלול עקיפה' שבו העובד הטוב הופך לזה שמשקיע את כל מרצו ויכולותיו, בעוד שהעובדים החלשים והבינוניים נהנים מהיעדר דרישות.

סיבה נוספת למצב זה היא עיוורון במערכות התגמול. בארגונים רבים, השכר נקבע לפי ותק או דרגה ולא לפי תרומה ממשית.

לפעמים, בגלל תנודות השוק או עיכובים באיוש משרות, עובד חדש ובינוני מגויס בשכר גבוה יותר מעובד ותיק ומצטיין.

כאשר העובד המצטיין רואה את העמית שלו גולש ברשתות החברתיות במקום להשקיע במשימות, ומרוויח יותר או סכום דומה, החוזה הפסיכולוגי בינו לבין הארגון נשבר.

איך צריך לתקן את המעוות:

השינוי חייב להתחיל בהגדרת מדדי הצלחה שקופים ומדידים.

כל עוד הביצועים לא ניתנים למדידה אובייקטיבית, הניהול הופך לסובייקטיבי ונתון למניפולציות.

ארגון שרוצה לשמור על העובדים המצטיינים שלו חייב להפוך את הפרודוקטיביות לנראית לכול.

להלן 3 השינויים הקריטיים שיש לבצע כדי להימנע מניצול לרעה של עובדים מצטיינים:

1 חיזוק המנהלים הישירים:

מנהלי משאבי האנוש חייבים לצייד מנהלים בכלים לניהול שיחות קשות. מנהל שמוותר על עימות עם עובד גרוע, למעשה גורם עוול לעובד הטוב.

לכן חשוב מאוד להפוך את הטיפול בתת-ביצוע לחלק ממדדי ההצלחה של המנהל עצמו.

2 דיפרנציאציה בתגמול:

שבחים הם חשובים, אבל הם לא משלמים את המשכנתה והחשבונות. הארגון חייב לייצר פער מוחשי בכל חבילת התגמול, לרבות בונוסים, ימי חופשה נוספים, אופציות, וכמובן שכר, בין מי שעומד ביעדים ותורם לחברה לבין מי שלא.

כל עוד התגמול זהה לעובדים טובים וגרועים, הארגון למעשה מסבסד חוסר עשייה.

3 ניהול עומסים חכם:

במקום להעמיס עוד על העובדים המצטיינים, יש לתת להם אוטונומיה ופרויקטים של צמיחה.

אם עובד מצטיין סיים את מטלותיו במהירות, הפרס שלו לא צריך להיות עוד עבודה של מישהו אחר, אלא זמן לפיתוח אישי או משימה אסטרטגית שמעלה את ערכו בשוק העבודה.

בשורה התחתונה, כאשר עובד טוב מרגיש שלא כדאי ולא משתלם להיות עובד טוב, הארגון נמצא בסכנה של ברירת המחדל שבה המצטיינים יתפטרו על פני זמן וימצאו מקום שמעריך אותם, והבינוניים יישארו.

תפקידו של מנהל משאבי האנוש הוא להזכיר למנהלים שהשקט שהם מרוויחים כשהם נמנעים מעימות עם עובד גרוע, הוא שקט זמני שעולה להם באיבוד הנכסים הכי יקרים שלהם.

The post 3 שינויים קריטיים שנדרשים כדי להימנע מניצול לרעה של עובדים מצטיינים first appeared on HRUS משאבי אנוש.