"לפני 16 שנה הייתי מורה בבית ספר לעיצוב וסטיילינג", אומרת אסנת. "זה היה בית הספר הראשון בארץ, שהסביר לאנשים איך לאזן את הפרופורציות של הגוף שלהם, למה שהעין שלנו רוצה לראות. הגיעו אלינו סטייליסטיות שכבר עובדות, והרבה נשים שרוצות ללמוד.

"הנושא עצמו זה בעצם המתמטיקה של מה שכל אשה, כל גבר וכל מי שעוסק בעיצוב, וכולנו עוסקים בעיצוב המון שעות ביום.

"החל מללכת ולסדר את הגבות, דרך איך לבחור משקפיים, איפה לשים את המשקפיים, ולמה הבחור הזה מרכיב את המשקפיים על הראש.

"איך אנחנו מאזנות את הפרופורציות של הפנים, עם איפור וכו. עוד לא דיברנו על בוטוקס וכו. איך עושים את האיזון הזה.

"רציתי לחקור את הנושא ולבדוק את המתמטיקה עצמה. הרי מי קבע מה זה יופי. מי קבע שזה היפה והנכון. כל השאלות על אידיאל היופי ומה זה יופי, הכול יסתדר כשאסביר לכם את נושא הפרופורציה.

"חקרתי את הנושא ובאותו זמן יצא הספר צופן דה וינצ'י. ובספר הזה אני קוראת על הקוד המוצפן. היחס הספציפי על הפרופורציה הספציפית הזאת שמתקיימת אצלנו בטבע.

"כשאני חוקרת עוד טיפה אני מגלה שיש מדע שלם שמלמדים באקדמיה. כלומר כל מי שעוסק בפיזיקה ומתמטיקה. הם יושבים ופותרים כל מיני נוסחאות […] כדי להסביר את הנושא הזה. זה סוד כמוס רק שלהם.

"לא הבנתי איך אני לא יודעת את הפרופורציה הזאת ולמה לא מלמדים אותי כמו ש[מלמדים ש]אחד ועוד אחד שווה שניים. למה רק מי שעוסק בריאלי נחשף לתחום הזה ולמה זה קשור רק לריאלי.

"הכנסתי את התוכן הזה בהרצאות ומישהי אומרת: אה כן אני יודעת, למדנו את זה בארכיטקטורה. לאחר זמן מישהו אמר: למדנו את זה בשוקי ההון. מה קשור יופי לשוקי ההון. מה קשור יופי ואיזון פרופורציה לארכיטקטורה.

"ובכן, הבנתי שיש כאן משהו שהוא קסום וגם קצת מרגיז. כיום אני מרצה בבתי ספר ולקהל הרחב, והתחלתי להרצות גם לחברות וארגונים. בזמן ההרצאה קמה מישהי ואמרה: 'את פאקינג עשית לי את הדוקטורט במוזיקה'.

"בואו נראה איך הכול קשור: [איך] הכול קשור להכול. אני הולכת להראות לכם בכמה דקות רק כדי לתת מושג. ההרצאה שלי היא בין שעה וחצי לשעתיים, אני יכולה לקצר לשעה ואשמח להגיע אליכם.

"יש יחס אחד שהעין שלנו מבקשת לראות. פיבונצי הגיע לסדרה חשבונית לפיה כל מספר פלוס המספר שלפניו, נותן את המספר שאחריו. המספרים בטבע מופיעים שוב ושוב. למשל מספרם של רוב עלי הכותרת שמופיעים בטבע יהיו רק לפי סדרת פיבונצ'י.

"אם אנחנו מסתכלים על פסל יפה או משהו שאנחנו נמשכים אליו, הוא מקיים את הפרופורציה הזאת. כשאתם מצלמים במצלמה אומרים לכם לא להתמקד ישירות במוקד התמונה אלא קצת בצד, זה שייך לפרופורציה הזאת.

"כשמישהי נועלת עקבים אומרים לה 'איך רזית'. היא לא ירדה גרם אבל היא שינתה את הפרופורציה.

"אני מראה איך תוכנות כמו פוטושופ וכו איך זה מתקיים בכל מקום, אורתודנט שמתכנן איך יראו השיניים, מנתח פלסטי וכו, הכול לפי הפרופורציה הזאת.

"איך זה מתבטא במוזיקה: כל המלחינים הגדולים כמו מוצארט, בטהובן וכו, כל המלחינים [הדגולים] עבדו לפי הפרופורציה הזאת.

"כל מי שיוצר את המוזיקה, משתמש בטכניקה הזאת. גם מרחק בין פעימות הלב עובד לפי הפרופורציה הזאת וכו. אני מראה איך זה בעיצוב אפליקציות וכו. אנשים יוצאים מההרצאה עם ערך.

לדבריה, ה'פרופורציה האלוהית', נקראת גם יחס הזהב, והיא יוצרת קצב, ארגון, חוזק, הרמוניה, בריאות ועוד.

בהרצאותיה מסבירה אסנת מה זה בעצם הפרופורציה האלוהית, איך הפרופורציה הזאת מקבלת ביטוי בחיי היום יום של כולנו ואיך כל אחד מאיתנו יכול לרתום אותה עבור עצמו באינסוף תהליכים אישיים וארגוניים.

למידע נוסף והזמנת ההרצאה המלאה ניתן ליצור קשר עם אסנת בטלפון: 052-4433337 ובדואר אלקטרוני בכתובת:  ossy1618@gmail.com

The post הפרופורציה האלוהית: "יש יחס אחד שהעין שלנו מבקשת לראות" first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"כשאנחנו מסתכלים על העין, ניתן לראות סימנים שונים שמופיעים גם באיזור של הקשתית וגם בחלק הלבן של העין. ובעצם כשאנחנו מסתכלים על העין יש לנו סימנים שונים גם באיזור של הקשתית וגם בחלק הלבן, שמהווים מעין 'פרוג'קטור' של כל מה שקורה לנו בגוף. מדובר בסימנים שהם מעבר למה שאנחנו רואים בבדיקות הדם.

"לדוגמה, גבר בן 59 סבל מזרמים ביד שמאל וכאבי תופת כשהוא דורך על הרגליים. הרופא שלח אותו לקרדיולוג. עשו לו את הבדיקות הטריוואליות שעושים לחולילב, ולהפתעתו הבדיקות היו תקינות. נמסר לו שאין לו כל בעיה בכלי הדם או בלב.

"הוא הגיע לשלב שלא ידע מה לעשות. זה נראה לא הגיוני. האיש הוא ספורטאי לשעבר. לאחר הבדיקות השגרתיות הוא הלך לפרופ' לקרדיולוגיה בתקווה שידע יותר. אלא שהפרופ' שעשה לו בדיוק את אותן בדיקות שכבר עשו לו, וגם הוא אמר שזה לא קשור ללב ולכלי דם.

"במקרה, אשתו ראתה אותי באינטרנט והם הגיעו אלי. כשהוא הגיע צילמתי את עיניו והייתי בשוק כשראיתי מה באמת המצב, לעומת בדיקות הדם שהראו שאין שום קשר לכלי דם לב.

"הסימן שמופיע בצד [מצביעה על שקף] מייצג את איזור כלי הדם הכליליים. וכשהסימן עבה וסגול, כמו במקרה שלו, זה המקרה הכי חמור שראיתי של כלי דם בקליניקה. במקרה כזה יש צורך דחוף לעבור ניתוח מעקפים.

"[כשהסברתי מה אני רואה], הוא חשב שאני לא נורמלית. אבל אשתו אמרה: 'עם הממצאים שלה אנחנו הולכים לעוד קרדיולוג. [ואכן, עם הממצאים שהצגתי בפניהם הם הלכו לקרדיולוג נוסף]. הקרדיולוג אמר שיש כלי דם חסומים. הוא הפנה אותו לבדיקה יותר מעמיקה, ובאותו רגע לקחו אותו לחדר ניתוח, עשו לו ניתוח מעקפים והצילו את חייו.

"זה רק מקרה אחד מיני רבים שאני מטפלת בהם כבר הרבה שנים.

"אני עצמי החלמתי הודות לאירידולוגיה. הייתי אשת הייטק הרבה זמן, בערך 20 שנים. בשלב מסוים הרגשתי לא טוב. עשיתי בדיקות וכל בדיקות הדם יצאו תקינות.

"אבל המשכתי להרגיש לא טוב והמצב מתדרדר. בקושי יכולתי לתפקד בעבודה. באותה תקופה ניהלתי פרויקט גדול לחיל המודיעין והגעתי למצב שלא הייתי מסוגלת לתפקד בפרויקט.

"הלכתי למנכ"ל והודעתי שאני מתפטרת, כי אני לא מסוגלת לתפקד. הוא אמר לי לעשות עוד בדיקות, אולי ימצאו מה הבעיה.

"במשך שנתיים עברתי ממחלקה למחלקה, עם כל מיני רעיונות [לגבי מקור הבעיה]. עברתי כל בדיקה אפשרית. הכול יצא תקין. חוזרים לרופא, והוא לא יודע מה לעשות.

"בסופו של דבר הגעתי לתחום הזה של אירידולוגיה ולשמחתי אובחנתי על ידי האנשים שמובילים את התחום הזה בעולם. אבחנה אותי כלתו של אבי תורת האירידולוגיה בארה"ב.

"היא הסתכלה בעין, מייד מצאה מה לא בסדר איתי, ונתנה לי הנחיות איך להחלים. [בעקבות הטיפול והאבחון] חזרתי לעצמי לחלוטין.

"זה כל כך הפתיע אותי שזה שאב אותי לתוך התחום. זהו תחום מדהים. נפגשתי עם רופאים בחו"ל שעוסקים במחקר בתחום האירידולוגיה, חברתי לכל הרופאים שמובילים את התחום בעולם, ופתחתי מרפאה.

"כיום אני מרצה [על התחום] בארץ ובעולם, מלמדת בארץ ובעולם ויש לי קליניקה פעילה.

"חשוב לי להסביר את התחום הזה, כי בתור עובדת לא יכולתי לתפקד. כשהבנתי למה אני לא מרוכזת וחידשתי את כל האנרגיות, יכולתי לחזור ולתפקד ולתת את התפוקה בעבודה.

"הרבה אנשים קמים עייפים בבוקר, וזה משפיע על העבודה ועל החיים האישיים. זהו כלי חזק והבדיקה אינה חודרנית. אני מצלמת את העין כפי שהיא ומאחדת על פי הסימנים את מה שקורה בגוף. זהו אבחון מדויק שעוזר להגיע לשורש הבעיות ולהגיע לאנרגיות וכוח חיים.

"הרופאים האיטלקים הם אלה שמובילים את חקר האירידולוגיה בעולם. העין היא יצירת אמנות, וכל סימן בה מעיד על בעיה מסויימת. אפשר, בתשתית, לאתר מחלות לפני שמגיעים הסימפטומים, בשלב זבו עדיין ניתן למנוע את הבעיה.

"יש לנו סימנים בתשתית שמראים על מצבים. צבע העיניים מסויים מראה על חולשה של מערכת הלימפה ואיך להתנהל, צבע אחר מעיד על חולשת מערכת הדם ויש צבע שמעיד על בעיות במערכת העיכול".

  להזמנת ההרצאה המלאה וקבלת פרטים נוספים: 072-3902460 | office@irisgayer.co.il 

The post "אירידולוגיה היא שיטה לאבחון המצב הרפואי ע"י צילום העין" first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"בית בהרים, חשמל מהשמש. שירותים בחוץ. בית מרווח וגדול בן ארבעה מטרים. יש לי ספה שהופכת לחדר שינה ולחדר ילדים כשהם באים לבקר. תנור עצים. רוב הזמן אנחנו בעיקר ביער.

"לא תמיד הייתי כך. גדלתי בראשון לציון. אמא שלי החליטה שאני צריך ללכת במסלול. התחלתי ללכת במסע כמו כולם. רציתי להיות שחקן. הגעתי לאוניברסיטה ללמוד תיאטרון.

"למזלי נתקלתי במורים מדהימים. הופענו בפסטיבל עכו […]. יצאתי לכבוש את העיר והפכתי למלצר. מסתבר שרוב השחקנים הם מלצרים.

"אני נכנס למופעי בידור, מסיבות ערוץ 2. פתאום חבר אומר לי שהבגדים שלי מוזרים. עשינו סיבוב בעזריאלי […] אחרי שעה וחצי אני מוצא עצמי עם שני ג'ינסים ב-1500 שקל. ובקושי נושם.

"משהו מתחיל להרגיש מוזר וחנוק ולא אמיתי. ואז מציעים לי מסע פרסום. על מה הפרסומת? זה לא משנה אתה תהיה גדול. אני הולך לפרסם משהו שאני לא מאמין בו?

"לא יכולתי לשאת יותר. קמתי, עזבתי את העבודה הדירה והחיים ויצאתי החוצה. לפני כן חבר אמר לי שיש מפגש של חבר'ה בהרים באירופה.

"תבוא.

"מי מארגון הכול?

"אתה.

"מי מסדר את הדברים? מי מכין את האוכל מי מבשל?

"תיסע ותבין, הכול יסתדר.

"מצאתי עצמי עוזב את החיים הרגילים שלי, את כל מה שהכרתי עד אז, מוצא עצמי ביער עם שלט ענק שכתוב בו welcome home. המון אנשים על מכנסיים נוחים מטיילים ביער.

"אני הולך ביער ורואה אנשים. ניגש אלי בחור ענק מחבק אותי. Welcome home.

"המשכתי ללכת, מגיעה בחורה יפהפייה מחבקת אותי ואומרת לי: welcome home.

"כולם בנוחות הולכים ביער. אני מחפש מי אחראי. אין אחראי והכול קורה. מי שרוצה מתנדב לבשל, מי שיש לו כסף שם בכובע מי שרוצה חופר בורות לשירותים, מי שרוצה אוסף עצים לאש.

"אני ממשיך שם ורואה ישראלי עומד באמצע מטבח, סביבו 40 אירופאים חותכים ירקות והוא נותן הנחיות.

"אחרי כמה ימים אני מתחיל להרגיש מה המשמעות של ה-welcome home.

"בפעם בראשונה אני במקום שאני יכול לעשות מה שאני רוצה. לא צריך לעשות 'החוצה' או להתלבש 'החוצה' או לעשות משהו כדי שמישהו יהיה מרוצה.

"פשוט להיות אני.

"הבנתי שאני חייב להביא את זה לארץ.

"הקהילה שלי גרה בהרי הגליל מגדלים ירקות והילדים שמחים. נוח כלכלית, קונים אוכל יחד עושים ארוחות משותפות".

 להזמנת ההרצאה המלאה יש ליצור קשר:

Eyalshay2@gmail.com | 052-4850910

The post הכול הווה חביבי – לגור בטבע ולחיות אחרת first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"הילדה שלי עומדת בתא המדידה, עם עיניים מושפלות, שפתיים בוערות כולה מכווצת. ואני לא מזהה את הגוף שלה. אני מנסה לשחזר מתי בפעם האחרונה ראיתי את הבת שלי חשופה. היא נהגה ללכת עם שכבות על שכבות של בגדים גדולים ומטשטשים.

"היא תמיד היתה טום בוי. זה לא היה מפתיע מיוחד. גם שנה לפני כן, כשהיתה בת 14, היא הצהירה שהיא נמשכת לבנות, היא לסבית.

"ובעצם אני מבינה שבאותה נקודה, בתוך תא המדידה, הילדה שלי מרצה אותי. היא בוחרת בגד ים צבעוני כדי להתאים לנורמות שלי, של איך צריכה להראות ילדה שהולכת לים. ולא בחולצה ומכנסים כפי שהיתה רגילה ללכת.

"9 פברואר 2017 אני יוצאת מהחדר של הבת שלי אחרי שיחה, נכנסת למכונית שלי, נוסעת 180 קמ"ש וכל מה שרציתי זה להכנס בקיר.

"באותו ערב הילדה שלי סיפרה לי שהיא בן בגוף של בת. באותו רגע הגוף שלי נחצה לשתיים. מצד אחד רציתי לחבק אותה ולהגיד לה שאני אוהבת אותה.

"מצד שני עברו לי תמונות זוועה, גוף מעוות פנים מזוקנים, מוטציה שהחברה תקיא אותה מתוכה. איך אני אמורה להכיל כזה דבר. הדבר היחיד שיכולתי להגיד לה זה שאני צריכה זמן לעכל.

"שבוע לא יכולתי להכניס שום דבר לפה לא יכולתי לישון. כל הזמן אני מנסה לשחזר אם היו סימנים שלא ראיתי. אם היה משהו שפספסתי.

"אני הולכת אחורה ומנסה להזכר במצב שהיינו הולכים לקנות בגדים, ילדה בת שלוש, הולכת תמיד לצד של הבנים. שום סיכוי לכיוון של השמלות. חברים רק בנים. משחקים – משחקי מחשב. תחפושות רק של בנים.

"לילדה שלי היה שיער ארוך והתחננה להסתפר הרבה זמן ולא הרשנו לה. בגיל 15 חזרנו הביתה היא עמדה עם קפוצון באמצע הסלון – גלח.

"הבנתי שמשהו לא טוב קורה לי ואני בתחושה שאני לא יכולה לספר לאף אחד. כל יום הולכת לעבודה עם מסיכה על הפנים. עד שהבנתי שלחיות עם הסוד הזה לא יועיל.

"הבנתי שזאת האחריות שלי ושל בעלי. והלכנו ליעוץ. האבחנה של המטפלת היתה: הבת שלך חווה דיסטוריה מגדרית.

"זאת אומרת שיש הבדל בין מין למגדר. מין זה איך שנולדים. מגדר זה מה שקורה בראש. אצל רוב האוכלוסייה יש התאמה מלאה. ב-0.7% מהמקרים יש חוסר התאמה בין המין שהאדם נולד בו, לבין התפיסה המגדרית של איך הוא רואה את עצמו.

"בדרך כלל הטריגר הוא גיל ההתבגרות. כשהם מבינים שמשהו לא תקין ולא מבינים מה לא בסדר. הם מנסים להתאים את עצמם למה שהחברה והסביבה חושבת.

"הנתונים מראים שכ-41% מהאנשים שחווים דיסטוריה מגדרית מנסים להתאבד. בבני נוער מדובר בכ-56% מהנוער שבחוסר התאמה מגדרית שמנסה להתאבד.

"אבל הנתונים גם מאים שברגע שאותו אדם מקבל את ההבנה וההכלה של הסביבה, הנתונים האלה יורדים לארבעה אחוזים. לנו היה מאוד ברור לאן אנחנו הולכים עם זה, ושאנחנו לא הולכים לאבד את הילדה שלנו.

"השלבים היו מורכבים, ואני מדברת עליהם בהרצאה המלאה. הדבר הראשון הוא למצוא מעגלי תמיכה. לאחר מכן יש לעבור מלשון נקבה לזכר. הבן שלי החליט לשנות את שמו. למרות שהיה לו שם יוניסקס הוא בחר בשם חדש.

"יש הורמונים שצריך לקחת כל החיים ויש ניתוחים. באחת הסיטואציות הבן שלי אמר: אני לא רוצה להיות טראנסג'נדר. למה שאבחר בחיים כאלה עם כל ההורמונים והניתוחים. אבל מדובר בצורך קיומי.

"מאז עברו שנתיים מהיציאה מהארון. הבן שלי, שנה אחרי היציאה מהארון עבר על הניתוח העליון. שלושה חודשים לאחר מכן השתתף בטקס סיום כיתה י"ב עם חליפה הורסת.

"חצי שנה אחרי זה הוא התגייס ליחידה קרבית. בעוד שבועיים הוא מסיים מסלול והולך להיות במסע כומתה.

"אני עברתי שינוי מאוד משמעותי. כולנו חווים דברים שהרבה פעמים לא תלויים בנו. לבחור מה אני רוצה לעשות זה לא לשקוע בתהום. בהרצאה המלאה אני משתפת בכל התהליך.

"כולנו מתמודדים עם אנשים שונים מאיתנו, לאו דווקא בהקשר הלהט"בי. מה אעשה כשאתקל במישהו שהוא לא כמוני. אני מלווה אנשים בתהליכי שינוי".

להזמנת ההרצאה המלאה ניתן ליצור קשר:

052-8907769 | saritbs.proudmom@gmail.com

The post אמא גאה: איך להתמודד עם שינויים first appeared on HRUS משאבי אנוש.

הוא כבר טיפס על ההימליה, צנח במצנח רחיפה בנפאל, צבר חוויות בלתי נשכחות עם המקומיים בסין ובבורמה, ביקר בויאטנאם, תאילנד, דרך המשי – סין קירגיזסטאן ואוזבקיסטאן, סרי לנקה, וזו רק ההתחלה. כעת הוא מתכנן את הטיול הבא, הפעם לפרו.

בין טיול להרפתקה הוא מרצה על חוויותיו, על רשמיו ועל מה שלמד בדרכים הארוכות, ולעיתים גם המסוכנות, בעולם השלישי.

"אני גימלאי הייטק בן 74", מספר אביגדור ספיר. "בגיל 71 נמאס לי להיות מנכ"ל, לאחר שנים רבות של עבודה 30 שעות ביממה, 10 ימים בשבוע.

"במקום זה, החלטתי להגשים חלום. לצאת לטיולי תרמילאים במזרח הרחוק ובדרום אמריקה".

אתה נוסע במסגרת כלשהי? בטיולים מאורגנים?

"לא. אני נוסע לבד, ומגיע ממקום למקום באוטובוסים מקומיים ורכבות מקומיות.

"בדרך אני נפגש עם מגוון רחב של תושבים מקומיים, מתוודע אליהם, אל מנהגיהם ולתרבותם, וחווה חוויות מדהימות, שעליהן אני מרצה בהרצאות. כ-80 אחוזים מהארגונים שאני מרצה אצלם, מזמינים אותי שוב ושוב".

אנשים טובים באמצע הדרך – בסין.

"יום אחד אני מגיע לאיזור LANZHOU שבסין, באוטובוס מקומי מטיבט", מספר ספיר. "המטרה היתה להגיע ברכבת למקום שנקרא ZANGHYE.

"אני מגיע עם מונית לתחנת הרכבת, נכנס לאולם קניית הכרטיסים, וחוטף הלם: מולי 25 קופות, כאשר מול כל אחת מהן משתרך תור של 20-30 איש. אף אחד מהנוכחים במקום, לא יודע מילה באנגלית.

"אני עוצר בחור סיני צעיר ומבקש את עזרתו. מאחר שהוא אינו דובר אנגלית, אנחנו  פותחים גוגל טרנסלייט וכך מתקשרים. הוא שואל:  'אתה רוצה להגיע ZANGHYE?

"כשאני משיב בחיוב הוא אומר: 'אם כך אתה בתחנה הלא נכונה. בוא נקנה לך כרטיס ואני אדאג שתגיע לתחנה הנכונה'.

"הוא מסביר לקופאי איזה כרטיס אני צריך, מעלה אותי על האוטובוס, ואומר: 'תרד בתחנה האחרונה'. כאמור, התקשורת כולה מתבצעת על ידי גוגל טרנסלייט".

משנה כיוון

"במהלך הנסיעה באוטובוס אני מתקשר למלון ב- ZANGHYE כדי להזמין מקום לינה", אומר ספיר. "הגברת בצידו השני של הקו מבקשת ממני לצלם את כרטיס הרכבת שלי ולשלוח לה, כדי שהיא תדע מהיכן לבוא לקחת אותי. אני מצלם ושולח לה את הכרטיס.

"אלא שאז אני מבחין שהאנשים באוטובוס מסתכלים עלי. כל הזמן. פתאום ניגשת אלי בחורה סינית צעירה, ושואלת: 'אתה רוצה להגיע ל-ZANGHYE.

"אני אומר: 'כן'.

"והיא אומרת: 'אם כך, אתה על קו האוטובוס הנכון, רק בכיוון ההפוך'.

"אני נחרד. מה עושים עכשיו.

"אבל מייד היא אומרת: 'אני ארד איתך ואעזור לך להגיע לתחנה הנכונה'.

"ואכן היא יורדת איתי מהאוטובוס, עוצרת רכב משא עמוס בירקות ומסכמת איתו שיקח אותי לתחנת הרכבת הנכונה. וכך היה. בסופו של דבר אני מגיע לתחנה הנכונה, לרכבת, ולמלון".

פגודת הזהב בבורמה

"באחת הפעמים הייתי בבורמה ורציתי להגיע למקום שנקרא פגודת הזהב", הוא מספר. "אני ניגש אל פקידי הקבלה במלון ומבקש שינחו אותי איך להגיע לפגודת הזהב.

"הם מציעים להזמין לי נהג עם רכב. אני שואל אותם איך נוסעים הבורמזים, והם משיבים: יש אוטובוס, אבל הוא לא מיועד לאירופאים.

"אני מסביר להם שזה בדיוק מה שאני רוצה.

"מונית מביאה אותי אל תחנת האוטובוסים, שם מחפש את האוטובוס הנכון בעזרת תמונה של הפגודה בטלפון. מראה את התמונה למקומיים כדי שידעו לאן אני רוצה להגיע.

"אני מוצא את האוטובוס, עולה עליו ונוסע במשך חמש שעות. סביבי אך ורק מקומיים. אף אדם לבן לא נוכח באוטובוס הזה. כשמגיעים למקום הנכון, מסמן לי עוזר הנהג שהגעתי.

"אני יורד מהאוטובוס, בחוץ גשם שוטף, וכל שאר האנשים שירדו איתי מהאוטובוס, עולים על משאית. החלטתי לעלות איתם, למרות שלא היה לי מושג לאן המשאית נוסעת, מה גם שלא כל כך קל לטפס על משאיות עם תרמיל גב.

"המשאית מתחילה לנסוע ולי עדיין אין מושג קלוש לאן בעצם אנחנו נוסעים. אף אחד מהאנשים סביבי אינו דובר עברית או אנגלית, ואני לא דובר את שפתם.

"קיוויתי שאם כולם עלו על המשאית אז זו הדרך הנכונה. לאחר נסיעה של כשעה אכן הגענו".

הטרק בנפאל

"יצאתי לעשות טרק בנפאל בהרי ההימליה", הוא מספר. "רק אני ומדריך מקומי. ההליכה קשה. אני הולך עם מד דופק וכל הזמן מודד את הדופק. בכל פעם שהוא מגיע ל-120, אני עוצר לנוח עד שהדופק יורד, ואז ממשיכים. כך במשך כל היום.

"בערב הדופק לא ירד מ-120. זה היה מאוד קשה. החלטתי שלמחרת אשנה את סגנון ההליכה. למחרת אני הולך לאט לאט, כדי שהדופק לא יעלה כלל.

"כך הצלחתי לעבור את כל הטרק, כולל 4000 מדרגות בסיומו, עד לגובה של 3,250 מטר מעל פני הים".

צניחת רחיפה בנפאל

"באחד הימים שהייתי בנאפל", מספר ספיר, "רציתי לעלות להר מעל איזור PKHARA  כדי לראות כפר טיבטי. אני מזמין מונית שלוקחת אותי למקום, ובדרך רואה אנשים מעמיסים מצנחים.

"אני שואל אותם מה אתם עושים, והם אומרים: 'יש לנו עוד מקום אחד, אתה בא?'

"אני משיב בחיוב, מצטרף אליהם, ואנחנו עולים על ההר ברכב. לאחר שמגיעים נקשרים למצנחי רחיפה, כל מטייל במצנח עם מדריך, וקופצים לתוך תהום.

"לאחר שהמצנח נפתח אנחנו מרחפים במשך 25 דקות באוויר. קשה לתאר את ההרגשה המדהימה".

לסיכום מחייך ספיר, "הטיולים שאני עושה הם טיולים שצעירים קוראים להם טיולי אחרי צבא. במקרה שלי, חבר שלי קורא להם טיולים לקראת צוואה".

ליצירת קשר והזמנת ההרצאות:  as@bluestonebd.com  

054-486-5550‬

The post קסם המקומות הנידחים: אביגדור ספיר בטיולי תרמילאים בעולם השלישי first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"השיטה המאפשרת לנו התייעלות בעבודה עצמה של אימיילים. מסתבר שאנחנו מבזבזים כ-28% מהזמן שלנו במשך היום בגלל אימיילים נכנסים.

"הבעיה היא לא הזמן. כי מתברר שזמן יש לנו. הבעיה היא הפוקוס. אם נסתכל על משימת עומק כלשהי, למשל, אתם עובדים על מסמך, ומנסחים משהו.

"נניח שאתם עובדים עליו שעה. ועוד חצי שעה עוברים על מיילים, וחצי שעה נוספת מוקדשת לשיחות טלפון. ברגע שאנחנו עובדים על כל אחת מהמשימות האלה בריכוז (בנפרד), אנחנו מגיעים לשעתיים עבודה.

"אבל אם, כמו שרובנו עושים יום יום, באמצע העבודה על המסמך פתאום הגיע האימייל, או עניתי לטלפון, ואחר כך חזרתי למסמך וחוזר חלילה, ההלוך וחזור הזה מביא אותנו לעשות את אותן משימות, במקום בשעתיים, בארבע שעות, עם הרבה יותר מתח כי אנחנו מרגישים שאנחנו גוררים את המשימות.

"נוצרת אווירה כללית של מתח עם הרבה יותר טעויות בגלל חוסר הריכוז. המשמעות היא, שביום עבודה של שמונה שעות, מי ש'קופץ' ממשימה למשימה, מגיעה למיצוי אמיתי של ארבע שעות עבודה בלבד.

"אם נזקק את זמן העבודה הנקי ביום כזה של סוויץ' טסקינג, בעצם כמעט ולא נוכל באמת להגיע לביצוע עבודה שוות ערך לשמונה שעות.

"אבל כן אפשר להגיע בקלות למיצוי של שש שעות עבודה נטו מתוך השמונה. כלומר, אנחנו יכולים להגיע לשעתיים עבודה נוספות ביום, בעזרת כמה טיפים פשוטים שאני נותנת במהלך הסדנאות שלי.

"אני מסבירה איך עובדים עם משימת עומק שצריך להתרכז בהן ואיך יוצרים את מיצוי הזמן. זה מה שלומדים בסדנה. להספיק יותר וברוגע.

"אני רוצה לתת איזשהו 'זום' אין לסיפור של האימיילים. כי האימייל הוא אחד הדברים שמאוד מאוד מפעיל אותנו. בעבודה עם אימיילים, גם אם תעשו רק חלק ממה שאני מלמדת כאן, כבר יהיה שיפור משמעותי.

"ראשית, להסיר הסחות דעת שנוגעות לאימייל. מחקרים מראים שזמן התגובה שלנו לאימיילים, מהרגע שנכנסו ועד לרגע שפותחים אותם, הוא 44 שניות. זהו זמן תגובה שלא מאפשר לנו ריכוז ורציפות בשום דבר רק מעצם הסוויצינג.

"אחת הסיבות שזה קורה קשורה לרצון שלנו לא לפספס שום דבר, ולסקרנות שלנו. מסבירים איפה הצורך שלנו לקפוץ על כל אימייל שמגיע ואחת התופעות המשמעותיות זה 'דליפת מוח' או 'זליגת מוח'.

"במסגרת מחקר שעשו על סטודנטים בלוס אנג'לס נתנו להם משימה אותה היה עליהם לבצע עם או בלי טלפון. לשליש מהנבדקים אמרו שעליהם להכנס לחדר בו עליהם לבצע את המשימה בלי הטלפון.

"לשליש השני אמרו שהם יכולים להכנס עם הטלפון אבל אסור להם להשתמש בו. והשליש השלישי של הנבדקים יכלו להכנס למשימה עם הטלפון ולהשתמש בו. התוצאה הטובה ביותר היתה של אלה שנכנסו בלי הטלפון.

"בנוסף, אלא שנכנסו עם טלפון ולא נגעו בו, הגיעו לאותן תוצאות כמו אלה שיכלו להשתמש בטלפון. כלומר, החוויה שהטלפון מונח על יד מבצע המשימה, זהה לחוויה שבה משתמשים בטלפון בעת ביצוע המשימה. התופעה הזאת קיבלה את השם 'זליגת מוח', או 'דליפת מוח' או 'דליפת קשב'.

"כשהאינבוקס פתוח כל הזמן נוצרת לנו 'דליפת מוח' או 'דליפת קשב', כל הזמן. כלומר, גם אם אני מצליחה להתאפק ולא לפתוח את האימייל, מעצם העובדה שנכנס האימייל יש תופעות שמעכבות את הפרודוקטיביות שלי.

"העקרון הוא שיש זמן שבו מתרכזים רק במענה על אימיילים. להגדיר לעצמי זמן מסוים כדי להכנס לאימיילים, ובאותו זמן לא נכנסים יותר מפעם אחת".

לקבלת פרטים ולהזמנת הסדנאות ניתן ליצור קשר עם טלי סגל: 052-927-6510 talisegal@bobazman.com

The post ניהול זמן: ניהול יעיל של דואר אלקטרוני בעבודה first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"כמה תשומת לב וכמה תקציבים הולכים לשם. וזה מצויין, כי אנחנו נהנים מזה. אבל כדי שחווית הלקוח תעשה את קפיצת המדרגה הבאה, כדי שאפשר יהיה לשמר אותה עבורנו, כלקוחות, החלק החסר, הפער שחייב לעשות קפיצה בתוך ארגון זה חווית העובד", כך פתחה מעין גנות, מומחית לפיתוח שחקני נשמה, את הרצאתה בכנס חשיפת מרצים של HRus.

מעין תעביר סדנה למנהלי/ות משאבי אנוש ופיתוח ארגוני בנושא פיתוח שחקני נשמה בארגון. בסדנה נלמד כיצד מנהלים יכולים לרתום את העובדים לארגון ומטרותיו וליצור חווית לקוח טובה יותר. הסדנה כוללת תרגילים, סרטים, סימולציות מחיי היומיום ודוגמאות מארגונים בעולם העושים זאת הלכה למעשה

למידע נוסף והרשמה לסדנת פיתוח שחקני נשמה – לחצו כאן!

"ובחווית עובד אני לא מדברת על ערסלים בארגון ושולחנות ביליארד בחדר האוכל. זה נחמד, זה מגניב, אבל אני מדברת על להבין באמת מהם הצרכים הפנימיים שלנו כבני אדם, כעובדים בארגון.

"הרי בסוף מי יוצר את חווית הלקוח, מי מלדוור אותה, בין אם פנים אל פנים או דרך מוקד טלפוני או בצ'ט. בסוף האנשים שלנו זה העובדים בארגון. ואנחנו נמדדים ברגע האמת. כשיש בעיה.

"במאני טיים, כשיש בעיה, כשיש משבר, כשיש לקוחות שצועקים, כשיש איזושהי תקלה. אנחנו רוצים אנשים שאכפת להם.

"שהם מחוייבים, שמחפשים דרכים יצירתיות לפתור את הבעיה, לפתור את המשבר. לדעת לטפל בלקוח, לא כי הם צריכים. כי הם רוצים. ולעובדים כאלה אני קוראת שחקני נשמה.

"אם כן, האם שחקני נשמה זה מולד? או נרכש? מה אתם חושבים? [חוזרת על תשובת הקהל]: גם וגם.

"האם לארגון יש השפעה על עובדים כדי שיהיו שחקני נשמה? [פונה לקהל]: מי שיושב פה וחושב שהוא שחקן נשמה שירים את ידו בלי להצטנע. יפה. מה עם היתר? אני מקווה שזה רק מתוך בושה.

"בואו נודה על האמת, כי אם נסתכל רגע על מערכת היחסית של העובד עם הארגון נראה שהיא מזכירה קצת מערכת יחסים זוגית.

"לאט לאט האידיליה מתפוגגת. עד שבוקר אחד, העובד היקר שלנו מוצא עצמו במצב הבא: במקרה הטוב הוא קם ועוזב. במקרה הרע הוא נשאר.

"אבל רמת המחוייבות, החיבור המוטיבציה, האכפתיות, העניין, יורדת ואנחנו במצב של lose-lose לשני הצדדים.

"לא סתם אנחנו רואים במחקרים שבוצעו בארה"ב, שרק כשליש מהעובדים בארגונים מעידים על עצמם שהם מרגישים חיבור רגשי לארגון שלהם. שהם מחוייבים ומחוברים אליו.

"אלא שהמחקר הזה מצא עוד נתון מדאיג: שלמנהלים הישירים יש 70% השפעה על מידת המוטיבציה, על מידת המחוברות של העובדים לארגון. לכן כאן אתם נכנסים לתמונה.

"קחו לכם רגע להרהר במהלך הקריירה שהיתה לכם, ותחשבו על רגע שבו היתה לכם המון מוטיבציה. ניגשתם לעשות משהו עם מלוא האכפתיות, המחויבות, הרצון הפנימי באותו רגע הרגשתם שאתם שחקני נשמה.

"אם היינו לוקחים את הרגעים האלה היינו רואים שיש לכם מכנה משותף. ולפחות אחד המרכיבים הבאים בא לידי ביטוי: הרגשתם אתם עושים משהו מתוך חופש פעולה, שיש לכם יכולת להשפיע, כלומר אוטונומיה.

"שאתם עושים משהו למען מטרה משמעותית, מטרה שהיא גדולה מכם. יש תכלית משהו עם משמעות. ואתם מביאים את מי שאתם לידי ביטוי.

"אוטונומיה, תכלית, ומומחיות הם שלושה מרכיבים אוניברסליים של מוטיבציה של כולנו. וכשהם מקבלים מענה אנחנו פרודוקטיביים ואנחנו שחקני נשמה. וכשהם לא מקבלים מענה הכול בעצם צולל יחד איתם.

"במחקר שנעשה ב-MIT חקרו אלפי מתנדבים שמפתחים קוד פתוח, למה הם עושים את זה בהתנדבות.

"התשובות המרכזיות דיברו על כך שהם מרגישים שהם עושים משהו למען קהילת המפתחים, והם מפתחים את היכולות שלהם ורואים מגמה של צמיחה.

"בואו נראה איך ארגונים בעולם עושים את זה. לדוגמה, הפוסטיט (הפתקיות הנדבקות) הומצא ב-1957 על ידי אחד מעובדי הארגון ב'כלל ה-15 אחוזים' –  15 אחוז מזמנם של כל עובדי החברה מוקדש למה שהם רוצים. ובאוטונומיה שניתנה להם המון רעיונות יוזמות וחדשנות באו לידי ביטוי.

"המנכ"ל של החברה הזאת, וויליאם מקנייט שהיה פורץ דרך בחשיבה שלו בראשית המאה הקודמת, אמר "אם תיקחו אנשים ותשימו להם גדרות תקבלו צאן. אז קחו עובדים טובים הניחו להם לנפשם.

"חברות כמו גוגל לקחו את הכלל הזה והרחיבו אותו ל-20 אחוזים. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו כמנהלים, מהי מידת האוטונומיה וחופש הפעולה שאנחנו מאפשרים.

"כי נגמר העידן שצריך לשבת לאנשים על הצוואר. צריך ללמוד את הדרך לשחרר ויחד עם זאת לייצר בקרה.

"בואו נדבר על תכלית. הדוגמה הכי טובה זה הצבא. אלמלא תכלית רגשית שמגיעה מהבטן, מהקרביים, הצבא שלנו לא היה נראה כפי שהוא נראה.

"זה לא חייב להיות עניין של חיים או מוות. לא כולנו עוסקים בהצלת חיים. אבל כל ארגון, צוות ומחלקה צריכים לשאול עצמם מה היעוד שלנו.

"האם אנחנו מעשירים את הסביבה, הלקוחות והקהילה שלנו. כשאנחנו מבינים למה אנחנו כאן, זה מייצר חיבור ודבק.

"להיות שחקן נשמה לא מגיע מהראש. תחשבו על משרתי צבא הקבע שכל שנתיים שלוש מחליפים תפקיד. כלומר יש כאן ארגון גדול שיודע לתת מענה לצורך של התפתחות ומומחיות.

"אין זמן למשוך התנסות על פני שנים. הם חייבים לקפוץ למים, להביא את היכולות שלהם לידי ביטוי בזמן מאוד קצר ובה בעת להתכונן לתפקיד הבא. אם זה קורה בארגון גדול כמו הצבא זה יכול להיות בכל ארגון.

"לא במקרה מחקרים מראים שהסיבה העיקרית לעזיבה היא לא שכר אלא היעדר אופק להתפתחות. העובדים צריכים לדעת שיש להם אופק. וגם אם לא ניתן לעשות שינוי בתפקיד כל שתניים שלוש עדיין ניתן לייצרגיוון עניין ואתגר מתמידים עם תשומת לב ומודעות".

לקבלת פרטים ניתן ליצור קשר עם מעיין גנות בטלפון 052-437-5939 או דואר אלקטרוני: maayangb1@gmail.com

The post שחקני נשמה בארגון: המרכיב הסודי של חווית לקוח חיובית first appeared on HRUS משאבי אנוש.

אורנה ברקת מעבירה בארגונים הרצאות בנות שעה, שמטרתן לפתח את היצירתיות כפי שהיא מתבטאת בעולם העיצוב.

[פונה לקהל]: "כמה מכם חושבים שאתם יצירתיים בסולם של 7-10, כמה מכם מאמינים שאתם יצירתיים בסולם של 9, 10, 11? בעולם המתפתח של היום אנחנו זקוקים מאוד ליצרתיות, משום שיש הרבה מקצועות ש[בתוך כמה שנים כבר] לא יהיו רלוונטים יותר. העולם שלנו מאוד משתנה.

"ואני רוצה לדבר על נושא היצירתיות דרך העולם שאני עובדת בו. שמי אורנה ברקת אני מעצבת משרדים. עבדתי 20 שנה בהייטק בתפקיד מתכנתת. יש לי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב. כשאני התחלתי במדעי המחשב עוד הריצו כרטיסים נוקבים.

"[בשלב מסוים היה לי אירוע מוחי]. עברתי תהליך שינוי. חיפשתי את עצמי בנושא הזה. לא יכולתי להגיד דברים והיה קשה לי להקשיב. המוח עבד אבל אי אפשר היה לתקשר. יכולתי להגיד 'כן', 'לא', 'אולי'. ובשבילי לעמוד מולכם לדבר זה בהחלט אתגר.

"אני חושבת שאחד התחומים שאנשים מפחדים מהם, יותר מאשר [הפחד] למות, זה פחד קהל. במקרה הזה אני חושבת שזה יותר מסובך. בעבר בכלל לא הייתי מדברת על אירוע המוחי שלי.

"אבל היום אני כן מדברת על זה, כי הייתי רגילה לעשות דברים מאוד מורכבים מאוד מסובכים. אני מעצבת משרדים בשביל זה הרבה מאוד לוגיקה, פרויקטים שקשורים לאנשים, ולעשות מאוד מהיר ודורש הרבה מאמץ וכושר יכולת לוגית והיום חזרתי לעשות את זה, ואני עושה פרויקטים מאד מורכבים. אבל הייתי כמה חודשים בשיקום לא יכולתי לעשות דברים כאלה.

"אני רוצה שכל אחד מכם יצייר אחד את השני. תסתכלו על מישהו ותציירו אותו במשך דקה [הקהל מצייר].

"בעצם התרגיל הזה רצה לשתף אתכם בהרגשה של מה אני בעצם מרגיש. חלק ממה אני מרגיש זה מה יגידו עלי, אולי אני לא מספיק טוב. למעשה אנחנו עוצרים את עצמנו. אנחנו למעשה החסם הכי גדול של עצמנו.

"חלל מעוצב משפיע על האדם שעובד בו. אני מציעה לחפש איך להסב חפצים לדברים אחרים. לא לפחד ממה יגידו, לא להיות ביקורתי, לקחת סיכונים, להיות יצירתייים, לחקור, לחפש, להיות סקרן, לחוות, לספר ובעצם להיות שוב ילדים. לתרגל יצירתיות כיציאה באיזור הנוחות.

"[בשורה התחתונה], סביבת עבודה מעוצבת ונכונה, מביאה למיקסום תפוקות ולסגירת עסקאות עם לקוחות, לקליטה [טובה של עובדים] ושימור עובדים".

אורנה ברקת היא בעלת סטודיו לעיצוב המשרד, כמנוע להצלחת העסק. יש לה 30 שנות ניסיון במקצוע עיצוב הפנים והיא מנהלת פרויקטים. כמו כן משמשת אורנה דירקטורית במוזיאון העיצוב חולון.

ליצירת קשר וקבלת פרטים נוספים:  info@imagepoint.co.il

072-3340999 ‬

The post "יצירתיות היא היום הדבר הכי מבוקש בתחום העבודה" first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"אני מתחיל עם זה כי זה עניין של גישה. איך אנחנו ניגשים לדברים. ואני רואה את זה בכל דבר. גם עם הילדים וגם בערבי מנהלים.

"הלכתי עם הילדים שלי ועם אשתי בחוף הים בתל אביב ראינו את זוג קשישים מעל גיל 90 הלכו יד ביד. על הטיילת על קו המים בשקיעה.

"ניגשתי אליהם ואמרתי להם, 'סליחה שאני שואל, מה אפשר לכם להחזיק כל כך הרבה זמן מעמד'. מסתכל עלי הקשיש ואומר: 'כוח סבל'.

"זה לא רק בעולם הזוגי, זה בכל דבר.

"על פי דו"ח של משרד הכלכלה, שליש מהמשרות בישראל הן משרות בסיכון. כלומר הן עומדות להעלם או להצטמצם. המשמעות היא ש-1.2 מיליון עובדים לא יוכלו להמשיך במשרה הקיימת שלהם.

"מנהלים מדברים כל הזמן על מצויינות ארגונית. כשאני שואל אותם, מהי לדעתכם מצויינות, הם אומרים: זה עניין של פוטנציאל, של כשרון של כמה האדם הוא אינטליגנט.

"כשאומרים לי את האמרה האומללה הזאת, אני מפגיש אותם עם האיש הזה: ג'יימס […]. בגיל שנה וחצי הוא קרא את הניו יורק טיימס.

"בגיל שמונה הוא כבר קורא וכותב ברמת שפת אם, בשמונה שפות שאחת מהן המציא בעצמו – שפה שלמה, אוצר מילים ודקדוק. בגיל תשע הוא ניסה להתקבל להוווארד, הגיע ראשון במיונים אבל לא מקבלים אותו כי הוא ילד.

"בגיל 11 הוא מבין ששוב לא יקבלו אותו, ולכן הולך לסגל של החוג למתמטיקה ונושא בפניו הרצאה בנושא מכניקה של […]", ומתקבל. בתוך ארבע שנים, בגיל 15 הוא מסיים דוקטורט.

"מדענים בתקופה שלו מבינים שהוא העתיד של המתמטיקה והפיזיקה בארה"ב ומשקיעים בו המון משאבים. אבל הם טעו בענק.

"קצת אחרי גיל 20 העיפו אותו מהרווארד ולאחר מכן העיפו אותו ממוסדות אקדמיים אחרים. מהר מאוד הוא הפך לפועל רכבת פשוט, ושנוא. הוא מת בגיל 40 חסר כול, כי לא היה לו כסף לתרופות.

"זוהי דוגמה לפער בין הפוטנציאל לבין המימוש שלו. כל אחד מכיר מישהו שיש לו פוטנציאל בשמיים, אבל הוא לא מממש אותו, כמו גם דוגמאות הפוכות של מי שאין לו פוטנציאל אבל הוא ממריא. אם כן,  מה יוצר את הפער בין פוטנציאל לבין המימוש שלו.

"ההרצאה שלי עוסקת בדיוק בזה. אני מביא בהרצאה בדיוק את הדברים שאנחנו יודעים היום, שמנבאים איפה אתם תהיו ואיפה הילד שלכם יהיה, לעומת מה שחשוב לכם להצלחה.

"הרעיון בהרצאה הוא לא רק להביא את הידע אלא קודם כל את החוויה. בהרצאה אנחנו מכניסים את הידע החדשני ביותר באופן שהינו מותאם לארגון".

 ליצירת קשר ולהזמנת ההרצאה המלאה ניתן ליצור קשר בטלפון: 054-8118741, ודואר אלקטרוני:  hadarha@ladaat.org

The post "מה יוצר את הפער בין פוטנציאל לבין המימוש שלו" first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"אם נשאל את העובדים שלכם, על החיסכון הכי גדול שיש להם בחיים, למה בחרת קרן פנסיה ולא ביטוח מנהלים או להיפך, האם ידעו לומר?

"אני יואל רצוני, מנכ"ל ומייסד חינוך פיננסי פרקטי, עוסק בכל התחום שהציבור לא מבין בו: פנסיה, ביטוחים, משכנתאות, התנהלות מול הבנקים וכלכלת המשפחה".

הוא מדגיש, כי לא מדובר בייעוץ פנסיוני או שיווק פנסיוני, והחומר בהרצאה, הן הכתוב והן המשתמע, לא מהווה תחליף ליעוץ או שיווק פנסיוני, או יעוץ ביטוחי.

לדבריו, "לא משנה מה למדנו, כמה אנחנו מרוויחים ומה המקצוע שלנו, אף פעם לא לימדו אותנו איך בוחרים פנסיה, לוקחים משכנתא וכו ואנחנו מפסידים עשרות ומאות אלפי שקלים.

"האדם הממוצע נרתע מהנושאים האלה. אבל לא רק כי לא לימדו אותו. מי מכם משווה טיסות? כולם אוהבים להשוות טיסות. אבל אף אחד לא היה בקורס השוואת טיסות. למדנו איך לעשות את זה נכון.

"ההדרכה ב'פרקטי' היא חד פעמית בתחום שהארגון בחר: פנסיה, משכנתא וכו. אנחנו מלמדים רק תכלס. ההדרכה נמשכת שעתיים וחצי ומלמדת איך לחסוך כסף איך מתמודדים מול סוכנים וכד', הכול בשפה פשוטה בגובה העיניים.

"יש לנו כ-20 מרצים מובילים בישראל בתחומם, וכלי טכנולגי שהוא תוכנת השוואה, שמשווה בזמן אמת בין כל חברות הביטוח ונותנת לעובד את ההצעות הזולות ביותר.

אנחנו מעבירים הדרכות גם לסקטור הפרטי וגם לעסקי. העברנו כבר מאות הדרכות. אנחנו מגיעים לארגונים ויש לנו סניפים בכל הארץ.

המרצים שלנו נפגשים פעם בחודש ולומדים מה חדש ואיך לגרום לכך שההדרכות יהיו יותר פרקטיות. אנחנו מתחייבים שההדרכה תחסוך כסף אדיר לעובדים.

"הנה שני טיפים שידגימו כמה כסף יכולה הדרכה כזאת לחסוך:

"טיפ 1: היתרון הכי גדול של קרן הפנסיה היא העובדה שיש בתוך הקרן ביטוח חיים. ואם, לדוגמה, אשה הולכת לעולמה, בעלה יקבל 60 אחוז מהמשכורת שלה עד סוף ימיי חייו, והילדים יקבלו 40 אחוז עד גיל 21.

"זה יתרון עצום לקרן הפנסיה. בניגוד לביטוח חיים רגיל, בקרן פנסיה המוטבים הם רק בני\בנות זוג וילדים על פי חוק. כעת, כמה עובדים יש לכם בארגון שהם גרושים עם ילדים גדולים. כמה רווקים בלי ילדים.

"כל אותם אנשים משלמים עשרות שקלים בחודש בגיל צעיר, ומאות שקלים בחודש בגיל מתקדם, עבור ביטוח שאף אחד לא יקבל. מה שלא יודעים, זה שזה מתחדש כל שנתיים. ניתן לבטל את הסעיף הזה באופן שכל הכסף יועבר לחסכון, אבל כל שנתיים יש לחדש את זה. כלומר, לבקש מסוכנות הביטוח לבטל את סעיף ה'שארים'.

"טיפ 2: ניקח מקרה הפוך: אדם מאריך חיים, פורש, ומקבל קצבה של 5000 שקל בחודש ל-25 שנה. אלא שבפועל הוא חי 30 שנה לאחר שיצא לפנסיה. הוא ימשיך לקבל 5000 שקל עד סוף ימיו.

"מי מממן את זה? בסוף מי שמממן זה מי שנמצא באותה קרן. הגענו לבית ספר גדול שיש בו כ-200 מורים. באמצע הפגישה עם המורים נכנסת המנהלת ואומרת, אנחנו לא צריכים אתכם. היא טוענת שבקרן הפנסיה שיש להם דמי הניהול הם אפס.

"נשמע טוב נכון? אמרתי לה – בואי נכנס לדו"ח השנתי. היום יש חוק שאפשר להיכנס לדו"ח השנתי בכל חברת ביטוח ולפתוח את הדו"חות של שנים קודמות.

"מה ראינו – גרעון אקטוארי. אם הקרן נמצאת בגירעון כי היא צריכה לממן את כל השאר, אז לוקחים את הכסף מהחוסכים. באותה שנה לקחו לה 5300 שקל בשל גרעון אקטוארי, ובנוסף, עוד 3,200 שקל עבור ביטוח חיים למרות שהיא גרושה הוילדים שלה גדולים. כלומר, היא משלמת אפס דמי ניהול אבל 8,500 שקל עלויות בגלל גרעון.

"כשאתם מביאים לארגון שלכם את ההדרכה הפרקטית, ניתן בזמן מאוד מאוד קצר וממוקד לתת לעובדים שלכם ערך עצום. זה מעניק לעובדים וודאות שמקום העבודה אחראי על קרן הפנסיה ודואג להם. אתם שומרי הסף בארגון שלכם".

ליצירת קשר:  yoel@practi.biz 054-774-4442

The post "לא משנה מה המקצוע שלנו, אף פעם לא לימדו אותנו איך בוחרים פנסיה" first appeared on HRUS משאבי אנוש.