אחת הזכויות שמופרות בהיקפים די גדולים היא הזכות לקבל פיצויי פיטורים, בשיטת הפיטורים במועד שלפני תום שנת עבודה.

עובד שעבד שנה או יותר אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ופוטר, מכל סיבה שהיא, זכאי לפיצויי פיטורים.

יודגש כאן, כי אם העובד פוטר בסמוך לסוף שנת העבודה הראשונה (לדוגמה, לאחר 10-11 חודשי עבודה), בית הדין לעבודה יראה בכך פיטורים שנעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

במקרה כזה, אם העובד יתבע את המעסיק, המעסיק יחויב לשלם פיצויי פיטורים למרות שהעובד לא השלים שנת עבודה אחת.

רק אם המעסיק מצליח להוכיח כי סיבת הפיטורים (בסמוך לתום שנת עבודה) לא היתה התחמקות מתשלום פיצויים, ואם המעסיק לא שכר את העובד מחדש זמן קצר לאחר הפיטורים, בית הדין לא יחייב את המעסיק לשלם פיצויי פיטורים ולא יראה בכך פיטורים שלא כדין.

מהו מועד התשלום:

המועד לתשלום פיצויי הפיטורים משתנה ממקרה למקרה. ברוב המקרים, היום הקובע הוא מועד הפסקת יחסי העבודה, לדוגמה לאחר תום תקופת ההודעה המוקדמת או אם העובד נפטר.

יש הסכמים קיבוציים שמגדירים את תשלום הפיצויים וקובעים מהו המועד הרלוונטי.

עיכוב בהעברת כספי הפיצויים לעובד שפוטר, של 15 ימים ויותר מהיום הקובע, עלול לאלץ את המעסיק לשלם לעובד גם פיצוי על הלנת פיצויי פיטורים.

עובדים שפוטרו לפני תום שנת עבודה אחת:

עובדים שפוטרו לפני שהשלימו שנת עבודה (12 חודשי עבודה) אמנם לא זכאים לפיצויי פיטורים, אבל הם עשויים להיות זכאים למשיכת כספי הפיצויים שהמעסיק הפריש עבורם לקופת גמל או ביטוח הפנסיוני, אם המעסיק אכן ביצע הפרשות אלה.

כספי פיצויים שהופרשו לקופת גמל או לביטוח פנסיוני:

רוב העובדים והמעסיקים במשק כפופים לצו הרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק או חתומים על הסכם המחיל את סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.

המעסיקים מפרישים מדי חודש את פיצויי הפיטורים (או את חלקם) לביטוח הפנסיוני של העובד או לקופת גמל אחרת.

מבחינת העובד, כספי הפיצויים נמצאים בביטוח הפנסיוני והוא רק צריך מכתב שישחרר אותם.

במקרים אלה, על המעסיק יהיה לשלם לעובד פיצויים רק עבור חלק השכר או חלק מתקופת העבודה, שעבורם הוא לא הפקיד באופן שוטף מדי חודש את הכספים לביטוח הפנסיוני של העובד.

אם המעסיק הפריש את מלוא הפיצויים מתחילת העבודה, הרי שלא יצטרך להוסיף כספים (לפיצויים), גם אם הסכום שהצטבר בקופה נמוך מהסכום המשכורת אחרונה כפול מספר שנות העבודה.

במילים אחרות, עובד שפוטר לפני שהשלים שנת עבודה אמנם לא זכאי לקבל פיצויי פיטורים מהמעסיק, אבל הכספים שנצברו לזכותו בקופת הפיצויים או בביטוח הפנסיוני יישארו ברשותו.

The post מתי יחויב המעסיק לשלם פיצויי פיטורים לעובד שעבד פחות משנה first appeared on HRUS משאבי אנוש.

אותו עובד עבד כשכיר בחברה במשך כמה שנים, ולפני כן, עד שנת 2011 הוא היה אחד מבעלי החברה.

בשנת 2011 ויתר אותו עובד (שהיה מבעלי החברה) על מניותיו בחברה והעבירן אל שותפו, בתמורה לכך שהשותף לקח על עצמו את כל חובות החברה.

תביעתו של אותו עובד הוגשה כנגד בניו של בעל החברה שנפטר והוריש להם את מניותיו בחברה. כאמור, לאחר שנת 2011 המשיך אותו עובד לעבוד בחברה כעובד שכיר מהמניין.

ב-2011, לאחר ששותפו לשעבר נפטר, הוא שימש בתפקיד מנהל החברה. שמונה שנים לאחר מכן, ב-2019, נסגרה החברה וכל עובדיה פוטרו.

אותו עובד שהפך למנהל, הגיש כנגד יורשיו של בעל החברה שנפטר, תביעה לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העבודה וסיומה.

בעלי החברה החדשים (יורשיו של שותפו לשעבר) טענו שיש לקזז מזכויותיו סכומים בשל עבודות פרטיות שעשה, תוך שהוא משתמש לשם עבודות אלה ברכוש החברה ועל חשבון משאביה.

הם ערערו על קביעת בית הדין האזורי, לפיה לא ניתן להחיל את סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים ולשלול פיצויי פיטורים מאותו עובד.

ערעור העובד היה על דחיית תביעתו לתשלום פיצויי פיטורים בעד תקופת העבודה שעד שנת 2011, על אי פסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, על הפחתת ימי חופשה לעניין תשלום פדיון חופשה ועל כך שבית הדין האיזורי כן קיבל את טענת הקיזוז של הבעלים.

בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורי שני הצדדים ופסק כך:

1 העובד פוטר בגלל סגירת החברה. פיטוריו לא בוצעו בעקבות גילוי התנהלותו בנושא העבודות הפרטיות שעשה. על פי קביעת בית הדין הארצי, לא ניתן לשלול ממנו בדיעבד את פיצויי הפיטורים, משום שלצורך שלילת פיצויי פיטורים נדרש קשר סיבתי בין מעשי העובד לבין פיטוריו.

טענתם של בעלי החברה לקשר סיבתי עקיף בין התנהלותו של העובד לבין פיטוריו, כלומר, טענתם, שלפיה מעשיו גרמו להתדרדרות מצבה הכלכלי של החברה והובילו לסגירתה, נדחתה.

לדברי בית הדין הארצי, בלי להידרש לשאלה אם ניתן להכיר בקשר סיבתי עקיף לצורך שלילת פיצויי פיטורים לפי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, הרי שלא הוכחה הטענה כי מצב החברה התדרדר בגלל התנהלותו של העובד (שמונה למנהל) והעבודות הפרטיות שביצע עם ציוד החברה, כאשר החברה היתה מצויה בקשיים כלכליים במשך תקופה ממושכת, וגם עת נוהלה על ידי אביהם המנוח.

אשר לתקופת העבודה לצורך הזכאות לפיצויי פיטורים, במסגרת ההסכם להעברת מניותיו בתמורה להפטרתו של השותף מכל חובות החברה, הסכים העובד (שהיה שותף) כי בכך משולמות גם זכויותיו כעובד עד חודש דצמבר 2010, והוא מתחיל תקופת עבודה חדשה כשכיר של החברה בלבד, החל משנת 2011.

אין מניעה משפטית שבמסגרת הסכם לסיום יחסי בעל מניות עם חברה שהוא גם היה עובד שלה, יוסדרו הן התנאים להעברה או מכירת המניות והן זכויותיו של בעל המניות כעובד עד למועד העברת המניות.

לפיכך, העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים בעד התקופה שקדמה לשנת 2011. בנסיבות המקרה היתה מחלוקת כנה ואמיתית בנוגע לזכאותו לפיצויי פיטורים, כך שאין מקום לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

אשר להפחתת ימי חופשה וקבלת טענת הקיזוז, בית הדין האזורי קיבל את גרסת הנתבעים (בעלי החברה) בדבר ביצוע עבודות פרטיות על ידי העובד, ואת התחשיב בעניין עלויות העבודות הפרטיות שביצע.

בעלי החברה לא הציגו את כל הראיות הישירות המוכיחות כי מדובר בעבודות פרטיות ולא בעבודות שבוצעו עבור החברה על פי סידור העבודה של החברה.

כאשר מעסיק טוען שעובד ביצע מעשי גניבה, עליו הנטל להוכיח את טענתו, ומדובר בנטל הוכחה מוגבר. עם זאת, היקף הראיות שעל המעסיק להביא נגזר מחזית המחלוקת בין הצדדים.

במקרה הנוכחי, בכתב ההגנה הועלתה טענת קיזוז מפורטת ומכומתת, ובעלי החברה פירטו הן את היקף העבודות הפרטיות שלטענתם ביצע העובד והן את תחשיב עלויות החברה ואובדן הרווחים כתוצאה מהעבודות הפרטיות.

ביחס לטענה זו, כל אשר טען העובד בתצהירו הוא, כי על פי ההסכם בינו לבין המנוח, הוא היה רשאי לבצע עבודות פרטיות כדי להגדיל את הכנסתו.

הוא לא טען שלא ביצע עבודות פרטיות ולא העלה כל טענה לעניין היקף העבודות הפרטיות שנטען בפירוט על ידי הנתבעים.

נוכח גרסתו של העובד בתצהירו, הנתבעים היו צריכים להוכיח רק את היקף העבודות הפרטיות ועלותן, ובקשר לכך הביאו ראיות מפורטות ומקיפות.

הם הוכיחו את טענתם שהעובד ביצע עבודות פרטיות ללא הסכמת החברה, את היקף העבודות הפרטיות שביצע ואת עלותן לחברה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי מדובר בפאזל שלם של ראיות כאשר בית הדין האזורי רשאי היה להגיע למסקנה העובדתית אליה הגיע על סמך האמון שנתן בעדויות הנתבעים ושקלול כלל הראיות שהובאו ולא הובאו.

עם זאת ציין בית הדין הארצי כי לא היה מקום לזקוף לחובתו של העובד את העובדה שלא הסכים להגשת המסמכים באיחור. לאור האמור, נדחה ערעורו של העובד בעניין הפחתת ימי חופשה וקבלת טענת הקיזוז.

The post כשמעסיק טוען שעובד ביצע גניבה, מוטל עליו נטל הוכחה מוגבר first appeared on HRUS משאבי אנוש.

יש לא מעט מעסיקים שמאמינים שיש להם סיבות מוצדקות לאי תשלום פיצויים או אי תשלום פיצויים בזמן. בתי הדין לא יקבלו טיעונים שאף שהם נשמעים מאוד הגיוניים למעסיק, הם לא מתיישבים עם החוקים והפסיקה.

לדוגמה, מעסיק שדורש מעובד – כתנאי לקבלת הפיצויים – לחתום על מסמך לפיו אין לו (לעובד) דרישות מהמעסיק וכי הוא (העובד) מאשר במסמך כי שולמו לו כל זכויותיו וכי אין לו טענות בנוגע לנושאים שונים לרבות תחושת אפליה שהעובד חש בעת עבודתו בחברה (לפני שפוטר ואולי כסיבה לכך שפוטר), טענות אחרות בדבר פיטורים שלא כדין, או פיטורים שאינם מוצדקים וכדומה.

במילים אחרות, לא ניתן לעכב את תשלום הפיצויים או לשלול את קבלת הפיצויים מעובד, רק משום שסירב לחתום על מסמך המאשר שאין לו עוד תביעות ודרישות מהמעסיק.

ובכל זאת, כאמור, יש מעסיקים שמונעים מהעובד את קבלת הפיצויים אם לא חתם על מסמך כזה, ויש מעסיקים שמונעים מהעובד את קבלת הפיצויים משום שסיבת הפיטורים לדעתם מצדיקה שלילת פיצויים.

בין אם תחושותיו של המעסיק מוצדקות או לא, מה שקובע בסופו של דבר הוא החוק ובתי הדין לעבודה, בהם נפסקים שוב ושוב פיצויי הלנת פיצויים שהמעסיק נדרש לשלם לעובד (והוצאות משפט) במקרה של עיכוב בתשלום הפיצויים שהוא מעבר ל-15 ימים.   

עובד שזכאי לקבל את פיצויי הפיטורים, או חלק מהם, מתוך הביטוח הפנסיוני או מתוך קופת גמל אחרת שאליה שילם המעסיק את הפיצויים במהלך תקופת העבודה, יהיה זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל רק אם המעסיק לא הודיע לקופת הגמל בכתב, בתוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם.

בעקבות הפסיקה, יש לשלם פיצויי הלנת פיצויי פיטורים גם על פיצויי פיטורים מכוח הסכם, ועל פיצויי פיטורים עודפים המשולמים מעבר למה שנקבע שבחוק.

אם פיצויי הפיטורים שולמו בתקופה שבין היום ה-16 ליום ה-30 מהמועד שבו היו אמורים להיות משולמים – יסתכמו פיצויי ההלנה בהפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן עבור התקופה שבין המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו בפועל.

אם שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום ה-30 שלאחר המועד לתשלומם, יסתכמו פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים בהפרשי הצמדה לתקופה שמהמועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל, כאשר הסכום הכולל הוא פיצויי הפיטורים פלוס הפרשי ההצמדה.

זאת, עבור כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים. עבור חלק מחודש, תשולם אותה תוספת של 20% באופן יחסי למשך הזמן.

המעסיק רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצויי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעסיק או סכום שהמעסיק חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים.

בית הדין לעבודה רשאי להפחית את פיצויי הלנת פיצויי פיטורים או אף לבטלם אם מתקיים אחד התנאים הבאים:

1 טעות בתום לב של המעסיק.

2 נסיבות שלמעביד אין שליטה עליהן, כמו למשל אם המעסיק פנה במועד לחברת הביטוח כדי לקבל דו"ח בדבר היתרות הצבורות של העובד כדי להנפיק טופס 161, אבל חברת הביטוח הנפיקה דו"ח שגוי והמעסיק היה צריך לערוך בירורים נוספים שהובילו לכך שפיצויי הפיטורים שולמו באיחור.

3 חילוקי דעות מהותיים לגבי סכום חוב הפיצויים, כל עוד הסכום שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו.

4 חילוקי דעות מהותיים לגבי עצם הזכות לפיצויי פיטורים: בית הדין מוסמך להפחית או לבטל את פיצויי ההלנה גם אם היו חילוקי דעות בנוגע לסכום פיצויי הפיטורים, כל עוד מדובר בחילוקי דעות של ממש שיש להם בסיס.

5 חילוקי דעות לגבי המועד שבו נפסקו יחסי עובד מעסיק.

6 העובד (או העיזבון שלו, אם הוא נפטר) לא מסר למעסיק, לפי דרישתו, פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי ואשר דרושים לעניין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם.

7 בית הדין יכול להפעיל שיקול דעת ולהפחית את הפיצויים תוך התחשבות בגובה הפיצוי, למשל אם מדובר בפיצויים מוגדלים מכוח הסכם עשוי בית הדין להקל עם המעסיק ולהפחית את הפיצוי.

אבל יש לשים לב, שקשיים כלכליים של המעסיק אינם מהווים הצדקה להפחתת פיצויי ההלנה, למעט במקרים חריגים.

The post מהי מידת הנזק למעסיק כתוצאה מעיכוב בתשלום פיצויי פיטורים לעובד first appeared on HRUS משאבי אנוש.