לדבריו, ההרצאות המלאות כוללות סקירה מדינית, פוליטית, כלכלית והיסטורית של המדינות עליהן הוא מרצה, ובנוסף, סקירה של התרבויות, הנופים אוכל ועוד.

"במדינת הפיליפינים יש יותר מ-7,100 איים, מספר פויסטרו. "רובם המכריע של האיים הם איים קטנטנים, ורובם של האיים אינם מאוכלסים. 

"יש אי אחד גדול ומרכזי שבו חיים רוב הפיליפינים. שטחו יותר מפי 5.5 שטח מדינת ישראל – 108 אלף קמ"ר. בהרצאה המלאה אני מספר בהרחבה על ההיסטוריה של הפיליפינים.

"מדינת הפיליפינים היא המדינה היחידה באסיה שהדת השלטת בה היא הדת הנוצרית. אין אף מדינה אחרת בדרום מזרח אסיה, שבה הדת השולטת היא הנצרות".

על הסיבות לכך מפרט פויסטרו בהרצאה המלאה. בתקציר מציין פויסטרו כי "הפיליפינים היו תחת כיבוש ספרדי במשך יותר מ-300 שנה, [וזו אחת הסיבות לכך] שהנצרות היא הדת השלטת בה, באופן חריג לשאר מדינות אסיה".

לדבריו, "משנת 1972 היה בפיליפינים שלטון דיקטטורי נוקשה. [השליט היה], פרדיננד מרקוס. אשתו ידועה מאוד, שמה אימלדה מרקוס, [והיא מוכרת בעיקר בשל] אובססית אספנות הנעליים שהיתה לה.

"בהרצאות שאני מעביר", אומר פויסטרו, "נשים רבות מתקוממות כנגד האמירה שזו היתה אובססיה, כי עבור נשים רבות נעליים זהו תחביב.

"אני מסכים [עם קביעה זו]. אבל [כאן נמצאו] 3000 זוגות נעליים שרובן בתוך הקופסה המקורית ומעולם לא ננעלו.

"כאשר משטרו של פרדיננד מרקוס הופל בשנת 1986 מצאו באחוזה שלהם את כל אלפי זוגות הנעליים.

"וכיום יש בפיליפינים מוזיאון הנעליים של אימלדה, בו מוצגים רק חלק מאלפי זוגות הנעליים שנמצאו בארמון.

"בהרצאה המלאה אני מדבר גם על הפולקלור של העם הפיליפיני. הפולקלור אולי המוכר ביותר הוא ריקוד מקלות הבמבוק.

"בהרצאה המלאה אני מספר גם על הקופיף הזעיר [שחי בפיליפינים. ששם] בית הגידול הטבעי שלו, ויש לו תכונות מרתקות.

"[כמו כן אני מספר על] החטיף הלאומי: ה'שווארמה' של הפיליפינים – ביצה שאינה דומה לביצים המוכרות והיא אינה צמחונית.

"מנילה היא עיר עצומה המונה כ-15 מיליון בני אדם והיא נחשבת לעיר הצפופה ביותר בעולם. התחבורה הציבורית בעיר מתבצעת ברכב שנקרא 'ג'יפיס.

"יש עשרות אלפי ג'יפיס כאלה במנילה. אין להם תחנות. הם נוסעים מאוד לאט בגלל הצפיפות הרבה, ואנשים עולים ויורדים מהם תוך כדי נסיעה.

"מי שאין לו מקום בתוך האוטו יכול לשבת גם על הסולם מחוץ לאוטו, ניתן גם לשבת על הגג.

"אתר תיירות נוסף שנחשב לאחד היותר ידועים באיזור מאנילה, מגיעים אליו בשייט במעלה הנהר. השייט הוא בקאנו פיליפיני.

"את הקאנו משיטים גברים עם משוטים, משום שחלקו של הנהר חסום בסלעים ולא ניתן לשוט בו בסירות מנוע.

"השייטים יחפים משום שלפעמים הם צריכים לצאת מהקאנו כדי לדחוף את הסירה מהסלעים. ולפעמים הם צריכים גם להרים אותה בידיים מעל הסלעים.

"השייטים חותרים במאמץ רב [ומצליחים להשיט את הסירה בתנאים אלה] למרות שבסירה יושבים אנשים.

"במקומות מסוימים הם שמו קורות [עליהן הסירה צריכה להחליק], כי אין דרך אחרת לעבור את הסלעים, [שהגיעו לנהר בעקבות] רעידת האדמה שהיתה. בסוף השייט מגיעים למפל.

"כדי להגיע אל המפל הפיליפינים יצרו רפסודה מבמבוק. אנחנו יושבים על הרפסודה והם מושכים בחבל ומובילים אותנו לכיוון המפל.

"משם אנחנו ממשיכים לאיזור אחר שיש בו טראסות אורז, המוכרות על ידי אונסקו בגלל היופי הנדיר שלהם.

"הטראסות נחפרו על ידי בני אדם לפני אלפי שנים כדי לגדל עליהן אורז. יש פה מראות יוצאים מגדר הרגיל.

"יש פה כפרים נידחים ורוב הדרכים הן דרכי עפר שאינן סלולות.  ניתן לראות בכפר ילדים שכל המזון שלהם הוא אורז.

"מכאן אנחנו נוסעים לאי […] שהוא האי החמישי בגודלו בפיליפינים. כאן נמצא אחד משבעת פלאי הטבע: נהר תת קרקעי [הנמשך לאורך] 24 ק"מ ונשפך לים הסיני.

"[מפליגים בנהר] בחושך מוחלט. הכניסה אליו היא דרך לאגונה יפהפייה. כל המערה מלאה בנטיפים עצומים.

"השייט מתבצע לאור פנסים. המראות עוצרי נשימה. יש סיפורים מעניינים בנוגע לשייט הזה שגם עליהם אני מרחיב בהרצאה המלאה".

בהרצאה המלאה כפי שהופיעה בכנס חשיפת מרצים ניתן לצפות בסרטון המצורף לכתבה.   

למידע נוסף ולהזמנת ההרצאה המלאה: 054-2508499   |   MegalimOlam1@gmail.com

The post פלאי הטבע של מדינת הפיליפינים first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"לפני 16 שנה הייתי מורה בבית ספר לעיצוב וסטיילינג", אומרת אסנת. "זה היה בית הספר הראשון בארץ, שהסביר לאנשים איך לאזן את הפרופורציות של הגוף שלהם, למה שהעין שלנו רוצה לראות. הגיעו אלינו סטייליסטיות שכבר עובדות, והרבה נשים שרוצות ללמוד.

"הנושא עצמו זה בעצם המתמטיקה של מה שכל אשה, כל גבר וכל מי שעוסק בעיצוב, וכולנו עוסקים בעיצוב המון שעות ביום.

"החל מללכת ולסדר את הגבות, דרך איך לבחור משקפיים, איפה לשים את המשקפיים, ולמה הבחור הזה מרכיב את המשקפיים על הראש.

"איך אנחנו מאזנות את הפרופורציות של הפנים, עם איפור וכו. עוד לא דיברנו על בוטוקס וכו. איך עושים את האיזון הזה.

"רציתי לחקור את הנושא ולבדוק את המתמטיקה עצמה. הרי מי קבע מה זה יופי. מי קבע שזה היפה והנכון. כל השאלות על אידיאל היופי ומה זה יופי, הכול יסתדר כשאסביר לכם את נושא הפרופורציה.

"חקרתי את הנושא ובאותו זמן יצא הספר צופן דה וינצ'י. ובספר הזה אני קוראת על הקוד המוצפן. היחס הספציפי על הפרופורציה הספציפית הזאת שמתקיימת אצלנו בטבע.

"כשאני חוקרת עוד טיפה אני מגלה שיש מדע שלם שמלמדים באקדמיה. כלומר כל מי שעוסק בפיזיקה ומתמטיקה. הם יושבים ופותרים כל מיני נוסחאות […] כדי להסביר את הנושא הזה. זה סוד כמוס רק שלהם.

"לא הבנתי איך אני לא יודעת את הפרופורציה הזאת ולמה לא מלמדים אותי כמו ש[מלמדים ש]אחד ועוד אחד שווה שניים. למה רק מי שעוסק בריאלי נחשף לתחום הזה ולמה זה קשור רק לריאלי.

"הכנסתי את התוכן הזה בהרצאות ומישהי אומרת: אה כן אני יודעת, למדנו את זה בארכיטקטורה. לאחר זמן מישהו אמר: למדנו את זה בשוקי ההון. מה קשור יופי לשוקי ההון. מה קשור יופי ואיזון פרופורציה לארכיטקטורה.

"ובכן, הבנתי שיש כאן משהו שהוא קסום וגם קצת מרגיז. כיום אני מרצה בבתי ספר ולקהל הרחב, והתחלתי להרצות גם לחברות וארגונים. בזמן ההרצאה קמה מישהי ואמרה: 'את פאקינג עשית לי את הדוקטורט במוזיקה'.

"בואו נראה איך הכול קשור: [איך] הכול קשור להכול. אני הולכת להראות לכם בכמה דקות רק כדי לתת מושג. ההרצאה שלי היא בין שעה וחצי לשעתיים, אני יכולה לקצר לשעה ואשמח להגיע אליכם.

"יש יחס אחד שהעין שלנו מבקשת לראות. פיבונצי הגיע לסדרה חשבונית לפיה כל מספר פלוס המספר שלפניו, נותן את המספר שאחריו. המספרים בטבע מופיעים שוב ושוב. למשל מספרם של רוב עלי הכותרת שמופיעים בטבע יהיו רק לפי סדרת פיבונצ'י.

"אם אנחנו מסתכלים על פסל יפה או משהו שאנחנו נמשכים אליו, הוא מקיים את הפרופורציה הזאת. כשאתם מצלמים במצלמה אומרים לכם לא להתמקד ישירות במוקד התמונה אלא קצת בצד, זה שייך לפרופורציה הזאת.

"כשמישהי נועלת עקבים אומרים לה 'איך רזית'. היא לא ירדה גרם אבל היא שינתה את הפרופורציה.

"אני מראה איך תוכנות כמו פוטושופ וכו איך זה מתקיים בכל מקום, אורתודנט שמתכנן איך יראו השיניים, מנתח פלסטי וכו, הכול לפי הפרופורציה הזאת.

"איך זה מתבטא במוזיקה: כל המלחינים הגדולים כמו מוצארט, בטהובן וכו, כל המלחינים [הדגולים] עבדו לפי הפרופורציה הזאת.

"כל מי שיוצר את המוזיקה, משתמש בטכניקה הזאת. גם מרחק בין פעימות הלב עובד לפי הפרופורציה הזאת וכו. אני מראה איך זה בעיצוב אפליקציות וכו. אנשים יוצאים מההרצאה עם ערך.

לדבריה, ה'פרופורציה האלוהית', נקראת גם יחס הזהב, והיא יוצרת קצב, ארגון, חוזק, הרמוניה, בריאות ועוד.

בהרצאותיה מסבירה אסנת מה זה בעצם הפרופורציה האלוהית, איך הפרופורציה הזאת מקבלת ביטוי בחיי היום יום של כולנו ואיך כל אחד מאיתנו יכול לרתום אותה עבור עצמו באינסוף תהליכים אישיים וארגוניים.

למידע נוסף והזמנת ההרצאה המלאה ניתן ליצור קשר עם אסנת בטלפון: 052-4433337 ובדואר אלקטרוני בכתובת:  ossy1618@gmail.com

The post הפרופורציה האלוהית: "יש יחס אחד שהעין שלנו מבקשת לראות" first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"אני מתעורר מהניתוח, מעלי עומדת רופאה מסתכלת עלי ואומרת לי: 'איזה יופי התעוררת'. אני אומר: מה זאת אומרת? לא הייתי אמור להתעורר?

"היא אומרת: בניתוח שלך שכחנו את המדחום בתוך הבטן אבל אל תדאג פתחנו את הבטן הוצאנו את המדחום והניתוח הסתיים בהצלחה מרובה.

"שאלתי:  כמה זמן ישנתי? אמרו הניתוח נמשך 12 שעות אבל אל תדאג עכשיו הכול בסדר עוד שבוע אתה הולך הביתה והכול יהיה מאה אחוז.

"השבוע הזה הופך לשנתיים של יסורים שבמהלכן אני עובר קרוב לתשעה ניתוחים, מהם שנה בצום.

"אני בורח מבית חולים ראשון עובר לבית חולים שני, וגם שם הפרופ' מסביר לי שבריא אני לא אצא. אני מחובר לארבעה נקזים, מקבל אינפוזיה ורידית.

"בורח מבית החולים הזה ועובר לשלישי, שם אני עובר את הניתוח התשיעי. נכון להיום אין לי קיבה, אין לי ושט, כרתו חצי סרעפת.

"מאז, בשמונה השנים האחרונות אני ישן בישיבה, מקיא כעמט כל מה שאני אוכל ואני מאה אחוז נכה.

"קורה שאתם באים הביתה והמזגן לא עובד, אתם קוראים לאיש המזגנים והוא אומר: את החלק הזה לא צריך, החלק הזה לא צריך, סוגר והמזגן עובד? אז זהו. זה אני. אני מזגן קצת מקולקל אבל עובד.

"זה היה יכול להיות סיפור טרגי אם לא קיבלתי החלטה שהיתה קצת טיפשית וקצת אמיצה. קמתי בבוקר והחלטתי שאני בריא.

"אני עדיין באותו בבית חולים, עדיין מחובר לאינפוזיה עדיין לא אוכל. קמתי בבוקר והחלטתי שאני בריא […].

"אני קם באותו בוקר, מוריד את הפיג'מה, מוריד את הכותונת, לובש ג'ינס לוקח את ארבעה הנקזים, סוגר אותם בסוויטשירט, לוקח את עמוד האינפוזיה, הולך לאחות רחל ואומר לה: אני יוצא שתי דקות החוצה.

"יוצא (עם עמוד האינפוזיה) מבית החולים והולך לתחנת אוטובוס. עולה על האוטובוס, נוסע עם האינפוזיה לתחנה המרכזית בתל אביב, יורד מהאוטובוס עולה על קו 405 נוסע לירושלים.

"בירושלים אני עולה על קו 1 לכותל. הולך לאבנים של הכותל, שם את הידיים על הקיר ומתחיל לבכות. אומר: 'אלוהים, אם תעשה אותי בריא, אם תיתן לי את הכוח, אם רק תיתן לי את האפשרות לעשות בחיים […].

"תוך כדי כך הטלפון שלי מצלצל. רחל האחות על הקו. 'הלו? בני איפה אתה?'. אני אומר לה 'אני בחוץ'. היא אומרת: 'אוקי אמרנו רבע שעה. זה כבר שעתיים. אתה צריך לקבל תרופות'. אני אומר לה: 'אני קצת רחוק. בירושלים'. היא אומרת: מה אתה עושה בירושלים?'.

"אמרתי: 'הלכתי לכותל הלכתי להתפלל'. היא אומרת: 'אתה עובד עלי?'.

"'לא'.

"היא אומרת: 'אני זוכרת שמערכת העיכול שלך נפלה לא זוכרת שנפל לך הראש. מישהו הסיע אותך?"

"אמרתי: נסעתי לבד באוטובוס.העמוד של האינפוזיה לא יכול להכנס למכונית או מונית.

"קוראים לי בני הלוי גן אור, אני הבעלים והמנכ"ל של חברת שפן הסלע בשלוש וחצי השנים האחרונות.

"לפי כן הייתי מנהל הפיתוח העסקי של אגד, מנכ"ל של חברת תיירות בצבא סגן מנהל חטיבת הנחל [….].

"התחלתי בתור נהג אוטובוס. הרבה מאד שנים הייתי נהג אוטובוס. ויום אחד נסעתי לתל אביב. בצומת מגידו עולה גברת מלאה, עם שמלת סטרפלס עם קעקועים של נחשים. היא שואלת: 'במה אתה מתעסק?' הייתי בשוק. אני נוהג אוטובוס. איזו שאלה זו.

"התחלתי לחשוב מה עשיתי בחיים. הייתי מדריך סנפלינג, מדריך בגולני הקמתי מכינה קדם צבאית וכו. אמרתי: 'אני מוביל'. בכל שלב בחיים שלי אני מוביל'.

"אני מספר לכם את זה, כי באותו רגע שהבנתי שאני מוביל אחרים שאלתי את עצמי איך אני מוביל את עצמי. וכשאני מבין שאני מוביל את עצמי אני שואל אתכם: איך אתם מובילים את עצמכם?

"כשהייתי מאד חולה בגיל 47 שאלתי איך אני מוביל את עצמי ואת המשפחה שלי והעובדים שלי.

אחת התובנות העיקריות שלי היא האמונה במסוגלות העצמית. אני 100 אחוז נכה אבל אני משקר לעצמי כל יום מחדש ואני מאמין ב-100 אחוז שאני מתנהג בצורה בריאה.

"האמונה לא קשורה למי אני באמת. וכשאני מסתכל מבחוץ עלי מה אני רואה: האם אני רואה את מה שהבטחתי בכותל.

"[…] איך אתם מובילים את המנכ"ל והבורד להחלטות הנכונות לגבי הארגון. מה אני רואה ולאן אני רוצה להגיע. מי שלא יודע לאן הוא הולך לא יודע שהוא הולך לאיבוד.

"תגדירו לעצמכם לאן אתם רוצים להגיע. איפה החלום שלכם. ההיפך מהצלחה זה לא כשלון. ההיפך מהצלחה זה לימוד. אני לומד כל יום מחדש איך לנהל את עצמי בצורה שאני חי את האמונה שלי.

"יש מחלה שנקראת 'תרצת נפוצה'. לכולנו יש תירוצים. 'כשהבת תגמור את הצבא, כשאצא לפנסיה, כשבן הזוג שלי ישתחרר מהצבא. לכל אחד מאיתנו יש אלף ואחד סיפורים למה אנחנו לא עושים דברים.

"כל מה שסיפרתי לכם עכשיו לקחתי לארגון שלי. חברת 'שפן הסלע' שאני המנכ"ל שלה ב-3.5 שנים האחרונות. וקראנו לזה ביצוע תהליכי הגשמה ופיתוח המשאב האנושי לצורך ישום מטרות הארגון והצלחתו.

"בסופו של דבר אני לא מתעסק בבעיות. אני מתעסק בארגונים שמגשימים. אל תספרו לי מה הבעיות, תגידו לי מה אתם רוצים להגשים.

"איפה החזון שלכם, איפה החלומות שלכם. אם אתה לא יודע להגדיר אותם בוא נבדוק מה החוזקות שלך כאדם וכארגון. אבל מה שמעניין אותי אצלכם זה איך אתם משפיעים במאה אחוז על הארגון שלכם. איך מסתכלים עליכם כמוקד השראה".

 לפרטים נוספים: 050-526-5747   |   beny2085@gmail.com

The post מיצוב מטרות והנעת עובדים בהתמודדות עם אתגרים ארגוניים first appeared on HRUS משאבי אנוש.

חברת KLA מפתחת ומייצרת מערכות בתחום האלקטרוניקה. הקייטנה שהיא מקיימת זה שלוש שנים ברציפות, מעניקה מענה לילדים מגן חובה ועד כיתה ח'.

בקייטנה השנה משתתפים יותר מ-180 ילדים

בנוסף, גם ילדי העובדים הבוגרים יותר מוזמנים להשתלב כעוזרי מדריך בתשלום, בתנאי שהם מחזיקים בתעודת מדריך.

השנה משתתפים בקייטנה של חברת KLA יותר מ- 180 ילדים, והם מחולקים לשתי שכבות גיל:

1 צעירים בגילאי 5 – 8.

2 בוגרים בגילאי 9 – 11.

כל הילדים מגיעים בבוקר עם הוריהם לעבודה, בהסעות של KLA או באופן עצמאי. הם מתכנסים לארוחת בוקר מזינה בחדר האוכל, ופוגשים את המדריכים. לאחר מכן הם עולים על האוטובוס ליום של כייף והרפתקאות חדשות.

השכבה הצעירה מבלה בשבוע הקייטנה במגוון מקומות כמו למשל, שביל התפוזים, מתחם הדוב הלבן, קרקס חקלאי ועוד. בנוסף, הם נהנים מיצירות בחול, מופעי תיאטרון ועוד.

השכבה הבוגרת מגיעה עד הספארי ברמת גן, מבקרת בפארק אקסטרים נינג'ה בעמק חפר, באקווה פארק ועוד.

לקראת השעה 16:00 שבים האוטובוסים אל משרדי KLA לקינוח צונן בחדר האוכל ובשעה 16:30 ההורים באים לאסוף אותם.

על ההפקה אחראית חברת חוויה, עימה צועדת KLA כבר מספר שנים, בכל הפקות הענק.

"אין זה עניין של מה בכך לתכנן ולהוציא לפועל קייטנה כזאת", אומרת ויקי פלטניק, מנהלת משאבי אנוש ב- KLA.

"מדובר בתהליך הכרוך באישור של משרד החינוך, בגיבוש צוות הדרכה עם תעודת הוראה, בקבלת אישורי הורים, בהצהרות בריאות ובבניית תיק ניהול קייטנה מסודר.

"יש צורך בעבודה די מורכבת ומרובת אחריות, לכל הדעות. למרות הכול, חשוב לנו להשקיע בעובדים שלנו ובבני משפחותיהם ואנחנו עושים את כל המאמצים הנדרשים לכך".

גם ילדי המועדונית ממגדל העמק מצטרפים לקייטנת KLA – ללא עלות

פלטניק מוסיפה, כי "הערך המוסף שלנו גדול שבעתיים, שכן זה שנתיים משתתפים בקייטנה גם 12 ילדים נוספים, מכיתות א' עד ו', ממועדונית במגדל העמק.

הילדים מגיעים לקייטנה של KLA בליווי המדריכים שלהם, ומשתלבים בכל הפעילויות, ללא עלות כמובן. הערך לכל הילדים, האורחים וילדי העובדים שלנו – הוא עצום".

The post ילדי העובדים של חברת KLA מבלים בקייטנת החברה first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"בחברה המוסלמית, אוכלים אך ורק ביד ימין כי במקורות כתוב שמי שאוכל ביד שמאל הוא מהשטן", כך פתחה אורנה שני, אנתרופולוגית וחוקרת תרבות, את הרצאתה בנושא: תקשורת והקשר להצלחה, בכנס חשיפת מרצים של HRus.

"למה כל זה קשור לארגונים או לעיריות ומועצות מקומיות? כי את ה'איך' הזה אני מספרת דרך תרבויות חברתיות שאפשר לגזור לתרבות הארגונית שלכם.

"למה קהילה חרדית נועלת נעלים בצורה מסוימת, ולמה המוסלמים אוכלים בצורה מסויימת הייחודית להם? התשובה היא פשוטה: אנשים רוצים להיות שייכים. וכדי להיות שייך אתה חייב לפעול על פי הקודים התרבותיים. מי שלא עושה את אותם ריטואלים – מודר.

"זה נכון לכל קהילה. למשל הטבעונים. אם אדם מחליט להיות טבעוני אבל אינו פועל לפי כללי הטבעונות הוא ימודר מהקהילה הטבעונית".

נקודה נוספת עליה מדברת שני היא מידת הזהות בין מקצועו של אדם (עיסוקו המקצועי) לבין המהות האישית שלו,  חלומותיו, רצונותיו, שאיפותיו.

לדבריה, "שואלים ילדים מה תרצה להיות כשתהיה גדול. [בשאלה הזאת] אין הבחנה בין ה'אני' ל'מקצוע שלי'. כך יוצא מצב כשפוגשים אנשים חדשים, תוך כמה דקות שואלים במה את עוסקת.

"כי אנשים יוצרים את ההשלמה, את ההרמוניה לבין התכונות שלי כאדם לבין המקצוע שלי. גם ארגונים נוהגים להשתמש בזהות הזאת.

"ארגונים יוצרים [אצל עובדיהם] מוטיבציות באמצעות ההבנה, שכאשר אנחנו מרגישים שייכים, גם נפעל בצורה הרבה יותר הרמונית. מאפשרים לנו להיות חלק [מהארגון] באמצעות מסע משותף שהם יוצרים אצלנו.

"לדוגמה בעיריות: אם מגיע מנכ"ל העירייה ואומר שתוך חצי שנה רוצים לגבות כמיליון שקל מהתושבים, האם זה הופך אתכם למסע? האם זה יוצר אנרגיות משותפות? האם אנחנו מרגישים שאלה ערכים משותפים שלנו? לא. זה לא אומר לנו כלום.

"אבל אם [לעומת זאת] ההנהלה תגיד: אנחנו צריכים לחסוך מיליון שקל לשנה הקרובה כדי לבנות בית תמחוי. האם זה יגרום לכם לפעול טוב יותר? כן. ברור. כי אנחנו רוצים שהערכים שלנו יהיו הולמים לערכים שיוצר הארגון או העירייה.

"יש סיפור נחמד על רב זקן שעולה לירושלים. ובעלותו לירושלים הוא רואה בדרכו שני אנשים שלכל אחד מהם יש מריצה מלאה חצץ ואבנים והם מעלים את המריצה במעלה ההר.

"הוא הולך לאחד ושואל אותו מה אתה עושה? האדם משיב: אתה לא רואה? אני לוקח את המריצה מלאה אבנים והלוך איתה לראש ההר.

"הרב אומר: אוקי. [לאחר מכן] הוא רץ קצת קדימה למקום בו האדם הראשון [עם המריצה מלאת האבנים] מתקדם מהר יותר ושואל אותו: מה אתה עושה?. האדם עונה: רבי, איזו שאלה זאת. אני הולך לבנות את בית המקדש.

"כאשר אנחנו יודעים [מה מטרת המטלות שלנו] אנחנו הופכים שותפים למסע. הסבירות שהמוטיבציה תהיה גדולה יותר [במצב זה] היא עצומה.

"ובמקום הזה, כאשר העיריות או המועצות או הארגונים דואגים לכך שאנחנו נהיה שותפים למסע שלהם, אז אנחנו דואגים בעצם להשלים, או להיות כמה שיותר תואמים, לא רק לאנרגיות אבל גם לערכים האישיים שלנו.

"הארגונים היום כבר מזמן הפסיקו להיות מנהלה והיררכיה. היום הארגונים הם פלטפורמה לשיתוף פעולה נכון, ולמיקסום האדם שעובד בהם.

"כאשר אדם עובד בצורה שהיא הולמת את הערכים שלו כי כך הנחו אותו, אז כאילו הוא כמו עוד זרוע של הארגון, [כאשר] אנחנו באים ואומרים חבר'ה איפה אתם עובדים? 'אני עובד ברפאל'. אני בונה את בטחון ישראל. את כיפת ברזל'.

"זה לא שונה [גם כאשר] כל מה שאני עושה זה מבריג בורג קטן במכונה ענקית. אני לא מרגיש אותו דבר אני רואה את התמונה השלמה.

"כי גייסו אותי כאדם פרטי להגיד זו הזהות שלי. הזהות האישית שלי היא מקבילה לזהות המקצועית שלי. לכן זה מאוד חשוב.

"כאשר הארגון מצליח ליצור את האחווה הזאת ואת תחושת השייכות הזאת, ומבטיח לאדם גיבוי על מה שהוא עושה, האנשים חשים עצמם הרבה יותר טוב. הם אנשים יותר שמחים.

"היה מחקר בהארווארד שבדק האם שמחה מובילה להצלחה או שמא הצלחה מובילה לשמחה. מה יותר חזק.

"תמיד חשנו שאם אנחנו רוצים להגיע לשמחה, עלינו לעבוד קשה יש לנו מטרה. יש לנו יעד. וכאשר נשיג אותו נרגיש שמחים ושביעות רצון.

"אותו מחקר שנעשה בהארוורד אמר להיפך: מה שקורה בפועל זה שהרבה יותר קל לאנשים להגיע לשמחה מאשר להגיע להגשמה.

"כי כמה מאיתנו מגשימים את עצמנו. לא הרבה. לכן, כדי להגיע למצב של שמחה יהיה לנו הרבה יותר קל לעבוד על המקום הזה.

"כאשר אדם שמח, האור שדרכו הוא רואה את העולם הוא חיובי יותר. [ואז] הוא משתף פעולה יותר. כאשר אדם שמח הוא יוצר שיתוף פעולה. הוא יוצר מוטיבציה גדולה יותר. ולכן שמחה היא חשובה להצלחה והרבה יותר מאשר ההיפך".

להזמנת ההרצאה המלאה וקבלת פרטים נוספים: shaniyad9@gmail.com   |   050-7312425

The post הארגונים הם פלטפורמה לשיתוף פעולה נכון ולמיקסום ערך העובד first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"כשאנחנו משקיעים מחשבה במה שאנחנו הולכים ללבוש, זה משום אנחנו יודעים שהרושם הראשון הוא איך שנראה", אמרה צוקר בהרצאתה.

"השניות הראשונות הן הזמן שבה אנחנו מציגים את הנראות שלנו. חמש השניות הראשונות בהן אנחנו בוחנים את האדם שמולנו, זה מה שהאדם מולנו משדר לנו וזה מה שאנחנו משדרים. זה מה שאנחנו רוצים שיראו בנו. וכשאנחנו עושים את זה אנחנו משדרים בטחון עצמי.

"כשאנחנו מדברים על טיפוח אנחנו מתייחסים לכמה פרמטרים מאוד פשוטים: טיפוח העור, איפור מקצועי, טיפוח השיער, הציפורניים וכמובן המלתחה. חשוב שנראה ומרגיש טוב זה יהיה האפקט שלנו.

"תולדות האיפור מתחיל לפני הספירה, במצרים העתיקה, עם צבעים בשיער ובעור שנצבעו על פי המעמד.

"אצל גברים זה יותר פשוט. מה גברים צריכים: לסדר קצת את השיער, לטפח את הזקן, להקפיד על גילוח מחמיא, טיפוח העור -קרמים וניקיון, ומקדמי הגנה מאוד חשוב. גם כדי לא להזדקן מהר וגם כדי להראות טוב יותר.

"אצל נשים איפור צריך להיות עדין, טבעי סולידי ולא צעקני מדי. לא צבעוני מדי לא נצנצי לא מבריק, כי אנחנו רוצות שהאיפור לא יהיה השחקן המרכזי. לא יגנוב את ההצגה.

"ברגע שאנחנו מתאפרות בצורה שהיא קצת יותר מדי מוגזמת מסתכלים רק על הפנים ולא על הפרזנטציה שאנחנו מעבירות או על מה שאנחנו רוצות לומר. לכן יש לאזן בין האיפור והשיער לבין הנראות עצמה ולמה שאנחנו מייצגים.

"אנחנו יותר כישרוניות, יותר מתפקדות, יותר נותנות מעצמנו ומתקדמות קדימה כשהנראות שלנו טובה. כי בסופו של דבר, גם המראה שלנו מקדם אותנו.

"הנראות היא מה שאנחנו משדרות והדרך שבה אנחנו רוצות שיגיבו אלינו. בסופו של יום אני רוצה שאדם יתיחס אלי בכבוד ויחשוב עלי כמנהלת מחלקה, מנהלת משאבי אנוש, מנהלת בכירה, מזכירת קבלה סוכני שירות ואנשי לקוחות – חשוב שאנחנו נראה את מה שאנחנו מיצגים, גם על עצמנו וגם על החברה שלנו.

"צבע, לדוגמה, משפיע עלינו ברמות שאין לתאר. בעולם החי, הצבע מאתר את המחזרים ומשמש להסוואה. אצל האדם הצבע משנה את מצב הרוח.

"אנחנו קמות בבוקר, אחרי המייק אפ וה[…] מה הדבר הבא? הסומק. ומה צריך לעשות כדי לשים סומק? לחייך. מחקר גילה שגם נשים וגם גברים שמטפחים את עצמם במהלך היום, הם הרבה יותר שמחים ובעלי מוטיבציה לעבוד.

"חשוב שנדע מה אנחנו לובשים. מהי איכות הבגד, האם הוא מתאים למצב העור שלי, למזג האוויר וכו. ככל שנתאפר יותר בעדינות ויותר נכון, כך נבליט יותר את מה שצריך, ונסתיר את מה שצריך ונראה יותר עדינות.

"האיפור בבוקר לא צריך לקחת יותר מ-10 דקות. אם נתאים אל כל המראה: האיפור, השיער, הבגדים, התכשיטים, נקפיד על מיתוג אישי וזה יתן לנו מוטיבציה לכל היום.

"ולא לשכוח תמיד לחייך".

 להזמנת ההרצאה המלאה וקבלת פרטים נוספים: batyazucker@gmail.com   |   054-499-8230

The post מה אתם רוצים לשדר בעבודה: "ב-5 השניות הראשונות אנחנו מציגים נראות" first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"בית בהרים, חשמל מהשמש. שירותים בחוץ. בית מרווח וגדול בן ארבעה מטרים. יש לי ספה שהופכת לחדר שינה ולחדר ילדים כשהם באים לבקר. תנור עצים. רוב הזמן אנחנו בעיקר ביער.

"לא תמיד הייתי כך. גדלתי בראשון לציון. אמא שלי החליטה שאני צריך ללכת במסלול. התחלתי ללכת במסע כמו כולם. רציתי להיות שחקן. הגעתי לאוניברסיטה ללמוד תיאטרון.

"למזלי נתקלתי במורים מדהימים. הופענו בפסטיבל עכו […]. יצאתי לכבוש את העיר והפכתי למלצר. מסתבר שרוב השחקנים הם מלצרים.

"אני נכנס למופעי בידור, מסיבות ערוץ 2. פתאום חבר אומר לי שהבגדים שלי מוזרים. עשינו סיבוב בעזריאלי […] אחרי שעה וחצי אני מוצא עצמי עם שני ג'ינסים ב-1500 שקל. ובקושי נושם.

"משהו מתחיל להרגיש מוזר וחנוק ולא אמיתי. ואז מציעים לי מסע פרסום. על מה הפרסומת? זה לא משנה אתה תהיה גדול. אני הולך לפרסם משהו שאני לא מאמין בו?

"לא יכולתי לשאת יותר. קמתי, עזבתי את העבודה הדירה והחיים ויצאתי החוצה. לפני כן חבר אמר לי שיש מפגש של חבר'ה בהרים באירופה.

"תבוא.

"מי מארגון הכול?

"אתה.

"מי מסדר את הדברים? מי מכין את האוכל מי מבשל?

"תיסע ותבין, הכול יסתדר.

"מצאתי עצמי עוזב את החיים הרגילים שלי, את כל מה שהכרתי עד אז, מוצא עצמי ביער עם שלט ענק שכתוב בו welcome home. המון אנשים על מכנסיים נוחים מטיילים ביער.

"אני הולך ביער ורואה אנשים. ניגש אלי בחור ענק מחבק אותי. Welcome home.

"המשכתי ללכת, מגיעה בחורה יפהפייה מחבקת אותי ואומרת לי: welcome home.

"כולם בנוחות הולכים ביער. אני מחפש מי אחראי. אין אחראי והכול קורה. מי שרוצה מתנדב לבשל, מי שיש לו כסף שם בכובע מי שרוצה חופר בורות לשירותים, מי שרוצה אוסף עצים לאש.

"אני ממשיך שם ורואה ישראלי עומד באמצע מטבח, סביבו 40 אירופאים חותכים ירקות והוא נותן הנחיות.

"אחרי כמה ימים אני מתחיל להרגיש מה המשמעות של ה-welcome home.

"בפעם בראשונה אני במקום שאני יכול לעשות מה שאני רוצה. לא צריך לעשות 'החוצה' או להתלבש 'החוצה' או לעשות משהו כדי שמישהו יהיה מרוצה.

"פשוט להיות אני.

"הבנתי שאני חייב להביא את זה לארץ.

"הקהילה שלי גרה בהרי הגליל מגדלים ירקות והילדים שמחים. נוח כלכלית, קונים אוכל יחד עושים ארוחות משותפות".

 להזמנת ההרצאה המלאה יש ליצור קשר:

Eyalshay2@gmail.com | 052-4850910

The post הכול הווה חביבי – לגור בטבע ולחיות אחרת first appeared on HRUS משאבי אנוש.

"הילדה שלי עומדת בתא המדידה, עם עיניים מושפלות, שפתיים בוערות כולה מכווצת. ואני לא מזהה את הגוף שלה. אני מנסה לשחזר מתי בפעם האחרונה ראיתי את הבת שלי חשופה. היא נהגה ללכת עם שכבות על שכבות של בגדים גדולים ומטשטשים.

"היא תמיד היתה טום בוי. זה לא היה מפתיע מיוחד. גם שנה לפני כן, כשהיתה בת 14, היא הצהירה שהיא נמשכת לבנות, היא לסבית.

"ובעצם אני מבינה שבאותה נקודה, בתוך תא המדידה, הילדה שלי מרצה אותי. היא בוחרת בגד ים צבעוני כדי להתאים לנורמות שלי, של איך צריכה להראות ילדה שהולכת לים. ולא בחולצה ומכנסים כפי שהיתה רגילה ללכת.

"9 פברואר 2017 אני יוצאת מהחדר של הבת שלי אחרי שיחה, נכנסת למכונית שלי, נוסעת 180 קמ"ש וכל מה שרציתי זה להכנס בקיר.

"באותו ערב הילדה שלי סיפרה לי שהיא בן בגוף של בת. באותו רגע הגוף שלי נחצה לשתיים. מצד אחד רציתי לחבק אותה ולהגיד לה שאני אוהבת אותה.

"מצד שני עברו לי תמונות זוועה, גוף מעוות פנים מזוקנים, מוטציה שהחברה תקיא אותה מתוכה. איך אני אמורה להכיל כזה דבר. הדבר היחיד שיכולתי להגיד לה זה שאני צריכה זמן לעכל.

"שבוע לא יכולתי להכניס שום דבר לפה לא יכולתי לישון. כל הזמן אני מנסה לשחזר אם היו סימנים שלא ראיתי. אם היה משהו שפספסתי.

"אני הולכת אחורה ומנסה להזכר במצב שהיינו הולכים לקנות בגדים, ילדה בת שלוש, הולכת תמיד לצד של הבנים. שום סיכוי לכיוון של השמלות. חברים רק בנים. משחקים – משחקי מחשב. תחפושות רק של בנים.

"לילדה שלי היה שיער ארוך והתחננה להסתפר הרבה זמן ולא הרשנו לה. בגיל 15 חזרנו הביתה היא עמדה עם קפוצון באמצע הסלון – גלח.

"הבנתי שמשהו לא טוב קורה לי ואני בתחושה שאני לא יכולה לספר לאף אחד. כל יום הולכת לעבודה עם מסיכה על הפנים. עד שהבנתי שלחיות עם הסוד הזה לא יועיל.

"הבנתי שזאת האחריות שלי ושל בעלי. והלכנו ליעוץ. האבחנה של המטפלת היתה: הבת שלך חווה דיסטוריה מגדרית.

"זאת אומרת שיש הבדל בין מין למגדר. מין זה איך שנולדים. מגדר זה מה שקורה בראש. אצל רוב האוכלוסייה יש התאמה מלאה. ב-0.7% מהמקרים יש חוסר התאמה בין המין שהאדם נולד בו, לבין התפיסה המגדרית של איך הוא רואה את עצמו.

"בדרך כלל הטריגר הוא גיל ההתבגרות. כשהם מבינים שמשהו לא תקין ולא מבינים מה לא בסדר. הם מנסים להתאים את עצמם למה שהחברה והסביבה חושבת.

"הנתונים מראים שכ-41% מהאנשים שחווים דיסטוריה מגדרית מנסים להתאבד. בבני נוער מדובר בכ-56% מהנוער שבחוסר התאמה מגדרית שמנסה להתאבד.

"אבל הנתונים גם מאים שברגע שאותו אדם מקבל את ההבנה וההכלה של הסביבה, הנתונים האלה יורדים לארבעה אחוזים. לנו היה מאוד ברור לאן אנחנו הולכים עם זה, ושאנחנו לא הולכים לאבד את הילדה שלנו.

"השלבים היו מורכבים, ואני מדברת עליהם בהרצאה המלאה. הדבר הראשון הוא למצוא מעגלי תמיכה. לאחר מכן יש לעבור מלשון נקבה לזכר. הבן שלי החליט לשנות את שמו. למרות שהיה לו שם יוניסקס הוא בחר בשם חדש.

"יש הורמונים שצריך לקחת כל החיים ויש ניתוחים. באחת הסיטואציות הבן שלי אמר: אני לא רוצה להיות טראנסג'נדר. למה שאבחר בחיים כאלה עם כל ההורמונים והניתוחים. אבל מדובר בצורך קיומי.

"מאז עברו שנתיים מהיציאה מהארון. הבן שלי, שנה אחרי היציאה מהארון עבר על הניתוח העליון. שלושה חודשים לאחר מכן השתתף בטקס סיום כיתה י"ב עם חליפה הורסת.

"חצי שנה אחרי זה הוא התגייס ליחידה קרבית. בעוד שבועיים הוא מסיים מסלול והולך להיות במסע כומתה.

"אני עברתי שינוי מאוד משמעותי. כולנו חווים דברים שהרבה פעמים לא תלויים בנו. לבחור מה אני רוצה לעשות זה לא לשקוע בתהום. בהרצאה המלאה אני משתפת בכל התהליך.

"כולנו מתמודדים עם אנשים שונים מאיתנו, לאו דווקא בהקשר הלהט"בי. מה אעשה כשאתקל במישהו שהוא לא כמוני. אני מלווה אנשים בתהליכי שינוי".

להזמנת ההרצאה המלאה ניתן ליצור קשר:

052-8907769 | saritbs.proudmom@gmail.com

The post אמא גאה: איך להתמודד עם שינויים first appeared on HRUS משאבי אנוש.

הוא כבר טיפס על ההימליה, צנח במצנח רחיפה בנפאל, צבר חוויות בלתי נשכחות עם המקומיים בסין ובבורמה, ביקר בויאטנאם, תאילנד, דרך המשי – סין קירגיזסטאן ואוזבקיסטאן, סרי לנקה, וזו רק ההתחלה. כעת הוא מתכנן את הטיול הבא, הפעם לפרו.

בין טיול להרפתקה הוא מרצה על חוויותיו, על רשמיו ועל מה שלמד בדרכים הארוכות, ולעיתים גם המסוכנות, בעולם השלישי.

"אני גימלאי הייטק בן 74", מספר אביגדור ספיר. "בגיל 71 נמאס לי להיות מנכ"ל, לאחר שנים רבות של עבודה 30 שעות ביממה, 10 ימים בשבוע.

"במקום זה, החלטתי להגשים חלום. לצאת לטיולי תרמילאים במזרח הרחוק ובדרום אמריקה".

אתה נוסע במסגרת כלשהי? בטיולים מאורגנים?

"לא. אני נוסע לבד, ומגיע ממקום למקום באוטובוסים מקומיים ורכבות מקומיות.

"בדרך אני נפגש עם מגוון רחב של תושבים מקומיים, מתוודע אליהם, אל מנהגיהם ולתרבותם, וחווה חוויות מדהימות, שעליהן אני מרצה בהרצאות. כ-80 אחוזים מהארגונים שאני מרצה אצלם, מזמינים אותי שוב ושוב".

אנשים טובים באמצע הדרך – בסין.

"יום אחד אני מגיע לאיזור LANZHOU שבסין, באוטובוס מקומי מטיבט", מספר ספיר. "המטרה היתה להגיע ברכבת למקום שנקרא ZANGHYE.

"אני מגיע עם מונית לתחנת הרכבת, נכנס לאולם קניית הכרטיסים, וחוטף הלם: מולי 25 קופות, כאשר מול כל אחת מהן משתרך תור של 20-30 איש. אף אחד מהנוכחים במקום, לא יודע מילה באנגלית.

"אני עוצר בחור סיני צעיר ומבקש את עזרתו. מאחר שהוא אינו דובר אנגלית, אנחנו  פותחים גוגל טרנסלייט וכך מתקשרים. הוא שואל:  'אתה רוצה להגיע ZANGHYE?

"כשאני משיב בחיוב הוא אומר: 'אם כך אתה בתחנה הלא נכונה. בוא נקנה לך כרטיס ואני אדאג שתגיע לתחנה הנכונה'.

"הוא מסביר לקופאי איזה כרטיס אני צריך, מעלה אותי על האוטובוס, ואומר: 'תרד בתחנה האחרונה'. כאמור, התקשורת כולה מתבצעת על ידי גוגל טרנסלייט".

משנה כיוון

"במהלך הנסיעה באוטובוס אני מתקשר למלון ב- ZANGHYE כדי להזמין מקום לינה", אומר ספיר. "הגברת בצידו השני של הקו מבקשת ממני לצלם את כרטיס הרכבת שלי ולשלוח לה, כדי שהיא תדע מהיכן לבוא לקחת אותי. אני מצלם ושולח לה את הכרטיס.

"אלא שאז אני מבחין שהאנשים באוטובוס מסתכלים עלי. כל הזמן. פתאום ניגשת אלי בחורה סינית צעירה, ושואלת: 'אתה רוצה להגיע ל-ZANGHYE.

"אני אומר: 'כן'.

"והיא אומרת: 'אם כך, אתה על קו האוטובוס הנכון, רק בכיוון ההפוך'.

"אני נחרד. מה עושים עכשיו.

"אבל מייד היא אומרת: 'אני ארד איתך ואעזור לך להגיע לתחנה הנכונה'.

"ואכן היא יורדת איתי מהאוטובוס, עוצרת רכב משא עמוס בירקות ומסכמת איתו שיקח אותי לתחנת הרכבת הנכונה. וכך היה. בסופו של דבר אני מגיע לתחנה הנכונה, לרכבת, ולמלון".

פגודת הזהב בבורמה

"באחת הפעמים הייתי בבורמה ורציתי להגיע למקום שנקרא פגודת הזהב", הוא מספר. "אני ניגש אל פקידי הקבלה במלון ומבקש שינחו אותי איך להגיע לפגודת הזהב.

"הם מציעים להזמין לי נהג עם רכב. אני שואל אותם איך נוסעים הבורמזים, והם משיבים: יש אוטובוס, אבל הוא לא מיועד לאירופאים.

"אני מסביר להם שזה בדיוק מה שאני רוצה.

"מונית מביאה אותי אל תחנת האוטובוסים, שם מחפש את האוטובוס הנכון בעזרת תמונה של הפגודה בטלפון. מראה את התמונה למקומיים כדי שידעו לאן אני רוצה להגיע.

"אני מוצא את האוטובוס, עולה עליו ונוסע במשך חמש שעות. סביבי אך ורק מקומיים. אף אדם לבן לא נוכח באוטובוס הזה. כשמגיעים למקום הנכון, מסמן לי עוזר הנהג שהגעתי.

"אני יורד מהאוטובוס, בחוץ גשם שוטף, וכל שאר האנשים שירדו איתי מהאוטובוס, עולים על משאית. החלטתי לעלות איתם, למרות שלא היה לי מושג לאן המשאית נוסעת, מה גם שלא כל כך קל לטפס על משאיות עם תרמיל גב.

"המשאית מתחילה לנסוע ולי עדיין אין מושג קלוש לאן בעצם אנחנו נוסעים. אף אחד מהאנשים סביבי אינו דובר עברית או אנגלית, ואני לא דובר את שפתם.

"קיוויתי שאם כולם עלו על המשאית אז זו הדרך הנכונה. לאחר נסיעה של כשעה אכן הגענו".

הטרק בנפאל

"יצאתי לעשות טרק בנפאל בהרי ההימליה", הוא מספר. "רק אני ומדריך מקומי. ההליכה קשה. אני הולך עם מד דופק וכל הזמן מודד את הדופק. בכל פעם שהוא מגיע ל-120, אני עוצר לנוח עד שהדופק יורד, ואז ממשיכים. כך במשך כל היום.

"בערב הדופק לא ירד מ-120. זה היה מאוד קשה. החלטתי שלמחרת אשנה את סגנון ההליכה. למחרת אני הולך לאט לאט, כדי שהדופק לא יעלה כלל.

"כך הצלחתי לעבור את כל הטרק, כולל 4000 מדרגות בסיומו, עד לגובה של 3,250 מטר מעל פני הים".

צניחת רחיפה בנפאל

"באחד הימים שהייתי בנאפל", מספר ספיר, "רציתי לעלות להר מעל איזור PKHARA  כדי לראות כפר טיבטי. אני מזמין מונית שלוקחת אותי למקום, ובדרך רואה אנשים מעמיסים מצנחים.

"אני שואל אותם מה אתם עושים, והם אומרים: 'יש לנו עוד מקום אחד, אתה בא?'

"אני משיב בחיוב, מצטרף אליהם, ואנחנו עולים על ההר ברכב. לאחר שמגיעים נקשרים למצנחי רחיפה, כל מטייל במצנח עם מדריך, וקופצים לתוך תהום.

"לאחר שהמצנח נפתח אנחנו מרחפים במשך 25 דקות באוויר. קשה לתאר את ההרגשה המדהימה".

לסיכום מחייך ספיר, "הטיולים שאני עושה הם טיולים שצעירים קוראים להם טיולי אחרי צבא. במקרה שלי, חבר שלי קורא להם טיולים לקראת צוואה".

ליצירת קשר והזמנת ההרצאות:  as@bluestonebd.com  

054-486-5550‬

The post קסם המקומות הנידחים: אביגדור ספיר בטיולי תרמילאים בעולם השלישי first appeared on HRUS משאבי אנוש.

אורנה ברקת מעבירה בארגונים הרצאות בנות שעה, שמטרתן לפתח את היצירתיות כפי שהיא מתבטאת בעולם העיצוב.

[פונה לקהל]: "כמה מכם חושבים שאתם יצירתיים בסולם של 7-10, כמה מכם מאמינים שאתם יצירתיים בסולם של 9, 10, 11? בעולם המתפתח של היום אנחנו זקוקים מאוד ליצרתיות, משום שיש הרבה מקצועות ש[בתוך כמה שנים כבר] לא יהיו רלוונטים יותר. העולם שלנו מאוד משתנה.

"ואני רוצה לדבר על נושא היצירתיות דרך העולם שאני עובדת בו. שמי אורנה ברקת אני מעצבת משרדים. עבדתי 20 שנה בהייטק בתפקיד מתכנתת. יש לי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב. כשאני התחלתי במדעי המחשב עוד הריצו כרטיסים נוקבים.

"[בשלב מסוים היה לי אירוע מוחי]. עברתי תהליך שינוי. חיפשתי את עצמי בנושא הזה. לא יכולתי להגיד דברים והיה קשה לי להקשיב. המוח עבד אבל אי אפשר היה לתקשר. יכולתי להגיד 'כן', 'לא', 'אולי'. ובשבילי לעמוד מולכם לדבר זה בהחלט אתגר.

"אני חושבת שאחד התחומים שאנשים מפחדים מהם, יותר מאשר [הפחד] למות, זה פחד קהל. במקרה הזה אני חושבת שזה יותר מסובך. בעבר בכלל לא הייתי מדברת על אירוע המוחי שלי.

"אבל היום אני כן מדברת על זה, כי הייתי רגילה לעשות דברים מאוד מורכבים מאוד מסובכים. אני מעצבת משרדים בשביל זה הרבה מאוד לוגיקה, פרויקטים שקשורים לאנשים, ולעשות מאוד מהיר ודורש הרבה מאמץ וכושר יכולת לוגית והיום חזרתי לעשות את זה, ואני עושה פרויקטים מאד מורכבים. אבל הייתי כמה חודשים בשיקום לא יכולתי לעשות דברים כאלה.

"אני רוצה שכל אחד מכם יצייר אחד את השני. תסתכלו על מישהו ותציירו אותו במשך דקה [הקהל מצייר].

"בעצם התרגיל הזה רצה לשתף אתכם בהרגשה של מה אני בעצם מרגיש. חלק ממה אני מרגיש זה מה יגידו עלי, אולי אני לא מספיק טוב. למעשה אנחנו עוצרים את עצמנו. אנחנו למעשה החסם הכי גדול של עצמנו.

"חלל מעוצב משפיע על האדם שעובד בו. אני מציעה לחפש איך להסב חפצים לדברים אחרים. לא לפחד ממה יגידו, לא להיות ביקורתי, לקחת סיכונים, להיות יצירתייים, לחקור, לחפש, להיות סקרן, לחוות, לספר ובעצם להיות שוב ילדים. לתרגל יצירתיות כיציאה באיזור הנוחות.

"[בשורה התחתונה], סביבת עבודה מעוצבת ונכונה, מביאה למיקסום תפוקות ולסגירת עסקאות עם לקוחות, לקליטה [טובה של עובדים] ושימור עובדים".

אורנה ברקת היא בעלת סטודיו לעיצוב המשרד, כמנוע להצלחת העסק. יש לה 30 שנות ניסיון במקצוע עיצוב הפנים והיא מנהלת פרויקטים. כמו כן משמשת אורנה דירקטורית במוזיאון העיצוב חולון.

ליצירת קשר וקבלת פרטים נוספים:  info@imagepoint.co.il

072-3340999 ‬

The post "יצירתיות היא היום הדבר הכי מבוקש בתחום העבודה" first appeared on HRUS משאבי אנוש.