דמי הבראה

דמי הבראה הינם רכיב שכר שאינו פנסיוני.

נועדו במקור כשמם- לממן שהייה של עובד בבית הבראה, בכוונה לסייע לו לצאת לחופשה שנתית בכדי לחזור לעבודה בכוחות רעננים. כל מעביד בישראל מחויב לשלם דמי הבראה לעובד מתוקף צו הרחבה או הסכם קיבוצי.

בעבר, הוענק התשלום לעובד על-פי עלויות שהייה בבית הבראה בפועל ומותנה כמובן, בהצגת קבלות על-ידי העובד.

כיום, התשלום מחושב ומשולם ללא תלות בייעודו המקורי, אלא על-פי ערך מוגדר עבור יום הבראה.

לרוב, התשלום מסופק אחת לשנה, בד"כ בקיץ. ניתן גם לשלמו במועד אחר, במספר תשלומים ואף כתשלום חודשי כסעיף "על חשבון הבראה".

וותק העובד וההסכם הקיבוצי החל עליו קובעים את מספר ימי ההבראה להם הוא זכאי.

הזכאות לדמי הבראה מקבלת תוקף לאחר צבירת שנת וותק אחת לעובד, כאשר התשלום מסופק בשנת העבודה השנייה עבור אותה השנה ורטרואקטיבית לשנת העבודה הראשונה.

עובד הנמצא בחופשה ללא תשלום, או בחופשת מחלה ממושכת, אינו זכאי לדמי הבראה עבור אותה התקופה.

דמי הבראה מוגדרים כהכנסת עבודה, על כן חלים עליהם כל מסי הכנסת עבודה מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות.

נוסחת חישוב התשלום לעובד הינה מכפלת הימים להם זכאי העובד בתעריף ליום הבראה ובמכפלת הנ"ל בהיקף המשרה השנתי הממוצע של העובד. 

מאמרים בנושאי דמי הבראה: