חזרנו חזרה לארץ כשהייתי בן 12. בן לילה הפכתי ל"אשכנזי" עם שלל תיאורים נוספים. אחר כך למדתי מהסביבה שערבים זה רע, ובתיכון למדתי שמרוקאים הן עדה אלימה ועוד. לשמחתי, אני 'לא מבין' את מה שלאנשים אחרים 'ברור'. חונכתי אחרת. אבל האם חוויותי הם מקרה פרטי מנותק מהמציאות? אולי דברים ממש השתנו? האם התרחקנו מפרופיל הצבר 'יפה הבלורית והתואר' הבלונדיני עם העיניים הכחולות? האם החברה בה אנו חיים היא גזענית ומפלה?

בדקו את עצמכם בתרגיל מעניין: בחרו בפרופיל אדם על פי 5 תכונות: שם, עיר בה הוא גדל, גיל, מקצוע צבאי והשכלה. בקשו מ-10 אנשים שונים לתאר לכם במי מדובר. תתפלאו (או שלא) עד כמה הפרופילים שיתארו לפניכם, אנשים שונים לגמרי, יהיו דומים. להלן: החיים בביצת הסטיגמה הישראלית.

אבל איך כל זה קשור לתעסוקה? שני הדברים קשורים בהכרח!

במהלך השנים האחרונות אני עוסק בהתנדבות בסיוע למחפשי עבודה. הייתי ואני ממשיך להיות בקשר עם אלפי אנשים, כשעזרתי ישירות לכ-700 מהם. שמעתי הרבה הסברים לכישלונות. למרות כל זאת, אני אישית שונא לתת תירוצים לחוסר הצלחה. לא לעצמי ולא לאחרים. הגישה המרכזית שבה אני דוגל היא: תסתכל קודם כל על עצמך ואיפה אתה יכול להשתפר בהצגת עצמך ויכולותיך. תראה כיצד אתה יכול לבצע עבודה נכונה אל מול מוסדות הגיוס השונים על ידי כתיבת קורות חיים, התכוננות לראיון, קבלת ייעוץ בניתוב קריירה ועוד. המטרה: תהיה אתה אחראי על התהליך ולא התהליך עליך. יחד עם זאת, אני נותר פעור פה, כל פעם מחדש, מול המקרים הרבים מנשוא של אפליה נקייה שאינה תלויה בדבר.

כמה דוגמאות בולטות של אפליה תעסוקתית בחברה הישראלית המכובדת של שנות ה-2000:

1. ה'קלאסי': נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים.

2. ה'קפיטליסט המודרני':
a. נשים שנשאלות על התוכניות שלהן לבנות משפחה והריון.
b. נשים צעירות עם ילדים קטנים שמתקשות למצוא עבודה.
c. קציני מילואים ש'מבזבזים את זמנו של המעסיק' בשמירה על גבולות המדינה.

3. ה'דתי': נשים דתיות ודתיים חרדים בכלל שלא מצליחים למצוא עבודה במסגרות ה'רגילות'.

4. ה'עדתי': אתיופים שלא מצליחים למצוא עבודה. אפלייה קיימת של עדות המזרח.

5. ה'זקן': Ageism לסוגיו.

דוגמאות רבות למקרים העונים ל'קריטריונים' שציינתי לעיל, פורסמו בשנים האחרונות בעיתונות הארצית והמקומית ויש מקרים רבים נוספים.

נסו את תרגיל המחשבתי הבא: דמיינו מה היה קורה אם הייתם חייבים לגייס אנשים בשיטת "The voice" לתעסוקה אצלכם בחברה. רק שהפעם כולם היו בעלי אותו קול כדי שלא תזהו אם מדובר בגבר או אישה. מה היה קורה אם היינו נדרשים להתבסס על נימת קול בלבד ולא גוון, על מידע נקי, על עובדות גרידא? התשובה כנראה די כתובה על הקיר: פתאום היינו מגייסים יותר בני עדות מזרח, יותר נשים, יותר ערבים, יותר בני 45+, יותר נכים ושאר 'חוליי חברה' אחרים.

כמה עובדות מרתקות

1. הרוב המכריע של העוסקים במשאבי אנוש, הן נשים שבאות מתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכולוגיה הארגונית או לימודי עבודה. אלו מובילות את נושאי הייעוץ הארגוני, גיוס, רווחה ותגמול.
 
2. שונות (Diversity), הוא מפתח להצלחה בפיתוח ארגון חזק

3. קבוצה רבת תחומים ומקורות תגיע לפתרון איכותי יותר עבור ארגון, מאשר אוסף של מומחים.

4. עובד שמשקיעים בו, נותן החזר השקעה שאינו פרופורציוני להשקעה, הוא פחות רוצה לעזוב את מקום העבודה ויותר תורם מעצמו.

5. הבא ניקח נשים כדוגמה ספציפית: נשים יודעות לעבוד במקביל. הן עובדתית פחות ניידות ויותר נאמנות למקום העבודה. הן יותר יודעות לעבוד בצוות.

וזו רק רשימה קטנה הידועה לכל מנהל משאבי אנוש ממוצע.

מכיוון שמטרתי, בסוף היום, היא סיוע למחפשי עבודה, רציתי להבין מה הן הסיבות לאפליה. ניסיתי להבין למשל, את האבסורד הבא: איך יכול להיות שבתחום שבו עיקר העוסקים ובעלי האחריות הן נשים, תכניות לבניית\הגדלת משפחה עדיין מהוות קריטריון בדיון אם לבחור או לא לבחור אישה לתפקידים מסוימים; או חמור מכך – נשים מרוויחות פחות.

קראתי המון תיאוריות חברתיות שכתובות על ידי המוני 'עוסקים בדבר' (פסיכולוגים, סוציולוגים וכד'). קבלתי הרבה הסברים מלומדים. אבל בסופו של דבר, למרות שהכל מאוד מעניין ומסביר בשלל סטטיסטיקות והצדקות היסטוריות, מתקבלת תחושה הדומה לאסופת התירוצים הגדולה שיש לכולנו ל'למה לא ללכת לעשות כושר'. הרי צריך להוריד משקל, אבל זה לא קל ואין ממש חשק להשקיע (וגם נורא קר בחוץ).

הצלחה בחברה הקפיטליסטית המערבית היא ההצלחה בתחרות לצבירת הון לסוגיו. אין זמן או מקום להנחות או הקלות בכוונה, בוודאי לא על חשבון המעסיק. גם אני, כסמנכ"ל פיתוח עסקי הפועל בזירה בינלאומית, חי באותה מסגרת התנהגותית ולמרות הנתונים הסטיגמטיים הפרטיים שלי (אשכנזי, בן 32, מגבעתיים, קצין בהנדסה קרבית, אקדמאי) אני לא סוציאליסט גדול. אבל האם צמצום האפליה פוגעת במעסיק? נהפוך הוא, היא רק תשפר את העסקים! דווקא כאן, למשאבי אנוש, מכל המקצועות, ניתנה הזכות והחובה להיות אחד הכוחות המשפיעים ביותר בחברה הישראלית. בכוחם לשנות תפיסות על ידי שינויים פנים ארגוני, חינוך מנהלים (בטוב וברע), הבאת כוחות תעסוקה מכל קצוות הקשת החברתית, קידום מעמדות חלשים ועוד.

לא רק לדבר על זה או להסביר למה זה – לעשות את זה בפועל מחר בבוקר.

דרוש שינוי שיכול לבוא רק מבפנים. מזה שמסביב לשולחן ישבו, אבי רבינוביץ, שרה אבוטבול, אחמד רחיא, נועה שמר ומשה אבבא. תראו איך לפתע נולדים רעיונות מופלאים.

דוד גילה הינו סמנכ"ל פיתוח עסקי בחברת Water-Gen ומסייע בהתנדבות למחפשי עבודה באמצעות הסתכלות ושיטות חיפוש 'מחוץ לקונבנציה'

The post על אפליה ותעסוקה first appeared on HRUS משאבי אנוש.

אבל אנחנו הישראלים, יודעים הכל. מספיק שיספרו לנו 5 פרטים על אדם כלשהו כדי שנשלים את התמונה לסטיגמה הקרובה ביותר. תעשו לעצמכם פעם ניסיון: תארו בן אדם לפי מין, עדה, גיל, מקור בארץ, מה עשה בצבא, מה למד (אם למד) באוניברסיטה. את השאר תשלימו לבד. אחר כך תשאלו כמה אנשים אחרים ממסגרות השונות של חייכם. ברור לי, שכמוני, ידהים אתכם לגלות כמה דומים סיפורים של אנשים שאינם מכירים אחד את השני, על אותה דמות וירטואלית. בנוסף, אנחנו חונכנו על ישירות ואין לנו בעיה מיוחדת לומר את מה שאנחנו חושבים על הצד השני, מה שנותן דרור ולגיטימציה למחשבות הסטיגמטיות שיש לנו על אדם. פוליטיקלי קורקט? לא בבית ספרנו!

לכן, בניגוד למקומות אחרים בעולם, מסמך קורות החיים שלנו לא יכול להראות אותו דבר. אם נרשום את הברור מאליו נשעמם את הצד השני (כי הוא כבר יודע להשלים את התמונה). אם נרשום יותר מדי, כנ"ל. אצלנו מסמך קורות החיים הוא הפרסומת שלך. ככזה הוא צריך לשווק אתכם בצורה האופטימלית, המעניינת והמושכת ביותר כדי שתוכלו להתבלט מעל השאר ולהפתיע את המגייס בסיפור השונה מהציפיות החברתיות שלו.

היום, לכל יועץ תעסוקתי יש את הדרך שלו לרשום מסמך קורות חיים. יש רבים שיגידו לך שככה צריך ואם לא תעשו כך – תכשלו. לדעתי, צריך להיזהר מאלו. ככלל, מסמך קורות החיים צריך להיות בעל מבנה לוגי ברור, בעל סדר ודיוק ובעיקר צריך להיכתב מתוך הבנה של מה יעניין את הצד השני לקרוא. אבל, הדבר החשוב ביותר הוא שהמסמך יהיה כזה שאתם מרגישים בנוח לעמוד מאחוריו. קבלתם עצה שלא מוצאת בעיניכם? אפשר להתעלם, גם אם אותו אדם הוא המומחה הכי גדול עלי אדמות (ואין דבר כזה).

בהמשך לכך, להלן כמה פרטים שאני אספתי המציינים סגנון שאני חושב שהוא נכון יותר. אשמח כמובן לשמוע הערות בונות כדי ללמוד, להשתפר ולסייע לרבים אחרים.

1.    מניסיוני כמגייס עובדים לחברה שלנו ומשיחות עם אנשי משאבי אנוש, הזמן שבו אדם מקדיש למבט בקורות בחיים שלך הוא בין 5-10 שניות. מכאן שאסתטיקה והשמת דגשים הוא 70% ממה שימנע מהקו"ח שלך לא  להיזרק לפח/סל המחזור. אחר כך הפרטים הקטנים של הטקסט. פירוט של הנ"ל בהמשך.

 2.    רשום את ההישגים העיקריים שלך ורק אחרי זה מה שעשית בתפקיד באופן שוטף. נתקלתי בהרבה אנשים שקורות החיים שלהם נראים כמו רשימת מלאי של חנות מכולת. כשאתה קורא את הדברים אתה אומר לעצמך: "מה שכתוב זה בעצם תוכנו של התפקיד שאותו אדם ביצע. אבל מה ייחודי בו?".  

•    ניקח דוגמה של קורות חיים של אדם שעסק בניהול אחזקה:
"תכנון וניהול האחזקה ב-4 מפעלי החברה: אחזקה מונעת, אחזקה שוטפת ואחזקת שבר.
תחזוקה של ציוד ייצור ותשתיות ניהול פרויקטים מורכבים, מו"מ עם ספקים, קבלנים, חברות ציוד וקבלני משנה.
תכנון וניהול תקציבי אחזקה מפעלית ואחזקת מבנים. אחראי לרכש טכני, החסנה וניהול צוות אחזקה גדול.
סביבת ERP ועבודה בתוכנת Priority."

•    עוד דוגמה, מנהל פרויקטים כתב:
"ניהול מטריציוני של מחלקות שונות בחברה. עבודה מול ספקים, ניהול לו"ז וקביעת סדר עדיפויות"

אם נקרא את הכתוב, אפשר להבין מה ההגדרה של התפקיד אותו בצעו שני המנהלים הללו. הם ניהלו אנשים, קבעו לו"ז, עבדו מול ספקים. מנהלים רגילים למדי. אז למה שייקחו אותך כשיש עוד 100 מנהלים כמוך שהיו פשוט…. מנהלים? מה היה שונה בך מעבר להגדרת התפקיד הטריוויאלית?
מי שקורא את קורות החיים שלך בדרך כלל מכיר ומבין (ומה שלא, משלים מהראש) מה כללו התפקידים שעשית ומה הרלוונטיות שלהם לתפקיד אליו הוא מגייס. המגייס מחפש לראות מה מיוחד בך. מה אתה עשית בתפקיד שהוא לא שגרתי ומעניין. מה מייחד אותך מעל לאחרים. משום כך, את שגרת היומיום תכתוב אחרי שתכתוב את ההישגים (ניהול מטריציוני… וכו').

כך למשל עבור מנהל הפרויקטים היה אפשר לכתוב:
הישגי האישיים בתפקיד:
ניהול פרויקט מול חברת ______ בשווי XXX$
הגדלת תפוקה של צוות ______
פיתוח נושא ה_____ בחברה
קידום לתפקיד ______

ואחרי זה את הברור מאליו:
ניהול מטריציוני של מחלקות שונות בחברה.
עבודה מול ספקים
ניהול לו"ז וקביעת סדר עדיפויות
כמובן שלא צריך להרחיב יותר מדי כדי לא לשעמם.

3.    חשוב מאוד להגדיש בקו תחתי או ב-BOLD את המילים הסקסיות. מסמך קורות חיים הוא קרוב יותר למודעת פרסומת בעיתון מאשר למפרט טכני. אם יש משהו שאתה רוצה שישימו לב אליו – הדגש אותו.
למטה עוד דוגמה להבדל בין פורמט מודגש לפורמט לא מודגש. לצורך התרגיל, כשאתם עוברים על הכתוב אל תתמקדו אלא תרפרפו בצורה מהירה אחר הטקס הראשון ואחריו השני.
    
ללא הדגשה:
•    ניתוח תהליכים עסקיים והגדרת שיטת עבודה.
•    הגדרת אפיונים פונקציונלים למערכות המידע, הגדרת ממשקים ומשתמשים.
•    ביצוע תהליכי או"ש, אחריות על מערכת ניהול ותכנון וביצוע משימות מחלקתית.
•    אפיון ובניית כלים טכנולוגים לשיפור תהליכים והתייעלות, הטמעת מערכות חדשות
•    מחקרי שוק – ניתוחי מנויים כבסיס לפעילות שיווקית עתידית – והפקת דוחות ניהוליים.
•    חקר אפקטיביות קמפיינים, בניית מצגות והעברת ממצאים. בחינה והמלצה על היתכנות מהלכים אסטרטגיים / שיווקיים חדשים
•    בניית מודלים אנליטיים שיווקיים.
•    בניית תקציב שנתי ומתן ייעוץ למחלקת השיווק בחברה
•    כתיבת SQL במערכת  מידע "קוגנוס"

ואותו דבר עם הדגשה.
•    ניתוח תהליכים עסקיים והגדרת שיטת עבודה.
•    הגדרת אפיונים פונקציונלים למערכות המידע, הגדרת ממשקים ומשתמשים.
•    ביצוע תהליכי או"ש, אחריות על מערכת ניהול ותכנון וביצוע משימות מחלקתית.
•    אפיון ובניית כלים טכנולוגים לשיפור תהליכים והתייעלות, הטמעת מערכות חדשות
•    מחקרי שוק – ניתוחי מנויים כבסיס לפעילות שיווקית עתידית – והפקת דוחות ניהוליים.
•    חקר אפקטיביות קמפיינים, בניית מצגות והעברת ממצאים. בחינה והמלצה על היתכנות מהלכים אסטרטגיים / שיווקיים חדשים
•    בניית מודלים אנליטיים שיווקיים.
•    בניית תקציב שנתי ומתן ייעוץ למחלקת השיווק בחברה
•    כתיבת SQL במערכת  מידע "קוגנוס"
    
אפשר לראות באופן ברור שכשעוברים על הטקסט, הדבר הראשון שמכה בך הוא כמות המלל, דבר שיכול להביא להתקף קלסטרופוביה קל אצל אנשים רבים. לעומת זאת בטקסט המודגש, גם אם רפרפת זריז על הדברים, העין אוטומטית מתמקדת במודגש. אחרי שזה תפס את עיניך, וקראת כמה מילות קישור רלוונטיות, אתה יותר סבלני לשבת ולקרוא את הפרטים. מי שקורא את קורות החיים שלך עושה זאת מתוך אוסף הגדול של מסמכים דומים שהגיע אליו. אי לכך סביר להניח שגם אם הוא סבלן כמו נזיר טיבטי (והוא לא), הוא כנראה לא יקרא את כל מה שכתבת. על מנת להתבלט, הדגש את מה שאתה רוצה שישימו לב אליו.

 
4.    התייחסות אישית – אפשר להוסיף מכתב מקדים קצר בעמוד המקדים לקורות החיים או בקיצור: "אני פונה אל הלב שלך". נתקלתי בהרבה אנשים ששולחים 2 מסמכים. אחד קורות חיים, השני מכתב מקדים. אני די משוכנע שכשזה נשלח בצורה הזאת, המכתב המקדים כמעט ולא נקרא. רוצים מכתב מקדים? שימו אותו בעמוד הראשון של קורות החיים. גם ככה מי שזה לא מעניין אותו יעבור הלאה לעמוד הבא. דוגמא לכך יכולה להיות:
שלום שמי _______
אני מחפש כיום משרה בתחום ניהול בתי ספר
במהלך השנים האחרונות אני עוסק בתחום החינוך על כל גווניו. החל מניהול תוכנית מיוחדת בבית הספר ___ וכלה בחניכה אישית במסגרת פרויקט _____
אני רואה בתחום החינוך אידיאל מעבר למקצוע ומחפש ליצור מסגרת ערכית שתאפשר התפתחות נכונה עבור ילדי ארצנו.
אשמח להגיע לראיון הכרות.
בברכה ___________

לאחרונה ראיתי שבמקום מכתב מקדים אנשים רושמים 3-4 שורות של 'סיכום מנהלים' בראש הדף, שמתאר מי הם ומה הם מחפשים במספר נקודות. למשל:
תקציר:
•    אשת שיווק ומכירות בעלת 8 שנות ניסיון בפיתוח עסקי בהייטק. מחפשת משרות בתחום הפיתוח העסקי הבכיר.
•    בעלת יכולות אנליטיות גבוהות, הסתגלות מהירה לשינויים, תפיסה מהירה, וייצוגיות
•    אשמח לתעל את יכולותי למען חברתכם.

זו גם אפשרות. באופן אישי אני פחות מעדיף את השני (תקציר) מכיוון שהוא פחות אישי. אבל שמעתי הרבה דעות הפוכות אז עשו כישר בעיניכם.

5.    עמוד אחד או יותר? ממליצים שמסמך קורות החיים יהיה באורך של עמוד אחד, אולם  אי אפשר לצפות מאדם שיש לו יותר מ-10 שנות ניסיון תעסוקתי לכתוב הכול בעמוד אחד. מהיכרותי את עמי חסר הסבלנות, כדאי לעשות פשרה בין הדברים. זכרו: מטרת קורות החיים היא להדגיש את הדברים הרלוונטיים, כך שמי שקורה את המסמך מתמקד במה שחשוב. אז נכון שקבלת פרס ראשון בתחרות ריצה בכיתה י"א. היום זה לא מעניין. לעומת זאת, גם אחרי שעשית הרבה מאוד תפקידים, צמצם והדגש רק את ההישגים המשמעותיים ביותר. ההמלצה שלי היא שאם אתה בוגר או בתחילת הדרך – השתדל להכניס את הכל לעמוד. אם אתה בעל ניסיון רב, השתדל לצמצם לעמוד הראשון את הניסיון התעסוקתי וההשכלה שלך והשאר לעמוד השני את השאר (שפות / צבא וכו').

6.    דוגמה לגורמים מעכבים בכתיבה –אנשים מאוד מתקשים לכתוב על מקום עבודה שלא היה להם בו טוב.  נתקלתי במצבים בהם אנשים כתבו שתי שורות על מקום עבודה שהם היו בו 4 שנים. ממש אפשר לראות מתוך הטקסט כמה הם לא נהנו שם. בשיחה חופשית התברר שהיתה להם הרבה אחריות, שהם קודמו ועוד הרבה דברים חיוביים, אבל כל אלו לא מופיעים על הדף וחבל. אם קשה לך לכתוב על מקום עבודה שלא היה לך בו טוב, עשה לעצמך רשימה של מה עשית שם ביומיום ומה היו ההישגים העיקריים שלך. נסה לשים בצד רגשות לא טובים שהיו לך כלפי הבוס, העובדים האחרים והעובדה שכל בוקר עמדת שעתיים בפקקים. אם אתה לא מצליח לעבור את המחסום, תנסה לפנות למשהו חיצוני, כמו חברים שלך, שיעזרו לכם לכתוב. לפעמים העלאת השאלות הנכונות ומתן מבט ניטראלי מבחוץ עוזרת מאוד לראות דברים שאתה כבר שכחת.

7.    הכירו את המעסיק הפוטנציאלי שלכם ושימו לב למי אתם מכוונים את קורות החיים. כל אדם ו/או כל חברה חיים בעולם מושגים אחר או שונה ולכן, כדאי להכיר את הנושא כדי לדעת איך לכתוב את קורות החיים יותר מדויק. למה הדבר דומה? בעולם העסקי מדברים על החשיבות הרבה של ידיעת שפות זרות. דיון שמתנהל בשפת המקור של האדם איתו אתה נמצא במגע, מקבל נופך הרבה יותר אינטימי מאשר ששניכם מדברים בשפה בינלאומית (אנגלית למשל עם לקוח ספרדי). לכן, קראו על החברה באינטרנט, הבינו מה היא עושה. אם אתם שולחים קורות חיים למנכ"ל מסוים, נסו לקרוא עליו באינטרנט. מה ההיסטוריה שלו? איפה הוא ניהל? האם הוא כתב מסמכים שמפורסמים באינטרנט? האם רואיין בתקשורת? כמה שיותר מידע יעזור לכם לכתוב את הדברים בצורה מתאימה יותר. דברו אליו בשפתו.

8.    התאמה למעסיק. בהמשך לסעיף הקודם: כדאי לרשום לכל קבוצת משרות (או כל משרה אם אתם ממש קפדניים) – קורות חיים משלהן. קורות החיים שלך לא מתאימים לכל משרה. כדאי מאוד לעדכן אותם בהתאם לנתוני המשרה המתפרסמת.

9.    שימו לב לפרטים הקטנים. כבר נתקלתי אנשים ששלחו לי דוא"ל מהכתובת abrakadabra@hotmail.com (ועוד כמה גרסאות גסות למדי). כשהייתם בני 20 בטיול לדרום אמריקה זה היה מצחיק. היום הגיע הזמן להראות קצת יותר רצינות. דקדוק, פיסוק, עברית נכונה – הכל חשוב. אי אפשר לדעת איזה דברים בולטים לעין הקורא שלכם.

10.    פרטים אישיים כואבים: אל תרשמו פרטים אישיים שיכולים לפגוע בכם. כמה דוגמאות:
a.    אם אתם מבוגרים וחסרי ניסיון כי לקח לכם הרבה זמן למצוא את עצמכם אחרי הצבא, עבדתם 3 שנים בהובלות בארה"ב, טיילתם 5 שנים בהודו או כל סיבה אחרת שכולן לגיטימיות לחלוטין, תשקלו אם כדאי לכם לרשום תאריך לידה.

b.    יש לכם יותר מדי ניסיון – צמצמו רק לדברים הרלוונטיים למשרה הספציפית. זה שיש לכם כישרונות "עודפים" לא צריך להיות בעוכריכם אם יש לכם גם את הכישרונות הדרושים למשרה הרלוונטית.

c.    מילואים – בחברה ישראלית יש קונצנזוס חיובי לאנשים שעברו שירות צבאי ולכאלה שעושים מילואים. למרות כל זאת, גם כאן הנושא הזה הוא לא כמו פעם. אם אתם עושים הרבה מילואים בשנה, אל תציינו את זה. כבר ראיתי שאנשים כתבו: "קצין שריון – 35 יום מילואים בשנה", כדי "להכין את מעסיק". למרות שאתה תורם למדינה הרבה יותר מרוב האזרחים, אתה מהווה נטל למקום העבודה שלא בטוח שיסכים לקחת את זה על עצמו בידיעה מראש. אל תנדב מידע. ברגע שאתה בתוך הארגון הוא יסתדר לפי החוק.

d.    טיפ עבור נשים: לצערי הרב מאוד, אנחנו עדיין חיים בחברה פטריארכלית ומפגרת שבה אין שוויון בין נשים לגברים. כבר נתקלתי בסיפורים בהם נשים צעירות ונשואות התקשו במציאת עבודה, כי מה שהדאיג את המעסיק העתידי הוא לא כישוריהן אלא המחשבה ש"זו בטוח הולכת להיכנס להריון בקרוב". האבסורד הגדול הוא שהרבה פעמים זה מגיע יותר מנשים אחרות שיותר 'מרשות לעצמן' לשאול שאלות של ממש בנושא כי הן 'גם נשים'. לצערי, אני לא מכיר הרבה שלא נתקלו בשאלות הללו באיזשהו שלב בחיפוש העבודה (אנחנו עדיין לא בארה"ב שבה אנשים נתבעים על דברים כאלה). אי לכך, עצתי לכן הנשים – אל תרשמו את הסטאטוס המשפחתי שלכן בקו"ח. לפחות עד אשר נהיה כמו שבדיה.

11.    וסתם כקוריוז – סגנונות מיוחדים של קורות חיים. לאחרונה נתקלתי בכל מיני הצעות גרפיות להצגת קורות החיים בצורה מעניינת יותר. רובנו לא מעצבים גרפיים או בעלי יכולת אומנותית מפותחת מדי (אלא אם כן ועדת קישוט בכיתה ג' נחשב). מצד שני, השקעה מסוג זה יכולה להיות מעניינת בהצגת הדברים. הדבר היחיד שאני מוסיף למשל, הוא לוגו של החברות בהן עבדתי לצד השנים. שוב, ממש לא חובה.

בדרך למציאת עבודה (2) – מה אני רוצה מעצמי

בדרך למציאת עבודה (1) – הקדמה

The post בדרך למציאת עבודה (3) – קורות חיים first appeared on HRUS משאבי אנוש.

בנושאים כדוגמת זה שתואר לעיל, קל וברור לנו מה אנחנו מחפשים. אבל משום מה בחיפוש עבודה הרבה אנשים פוסחים על סעיף זה, וניגשים לחיפוש העבודה ללא הכנה מתאימה וללא בירור מספק של "מה אני רוצה מעצמי". למעשה, כשפונה אלי אדם שמבקש את עזרתי, זו השאלה הראשונה שאני מציג בפניו. התשובות האופייניות שקיבלתי מוצגות למטה:

1. "אני לא יודע".
2. "אני יכול לעבוד בזה, זה וזה".
3. "יש כמה דברים שאני יכול לעשות".
4. "יש לי חלום לעסוק בכך וכך, אבל השוק עכשיו קשה".
5. אני בינתיים ניגש לראיונות בשביל להתאמן בלהתראיין".
6. שקט מופתי.

השאלה הבאה שלי אחרי שמיעת הדברים האלה היא: כמה זמן אתה מחפש עבודה?. להפתעתי יש קורלציה מדהימה בין השניים. כלומר, ניכר באופן בולט שמי שנכנס לתהליך חיפוש העבודה בלי להבין מה הוא מחפש, נמצא זמן רב יותר בחיפוש מאשר אלו שנכנסים לחיפוש עם אג'נדה מסודרת. למרות כל זאת, הגישה הרווחת היא שהקצאת זמן לבירור בעצמי "נקי", ללא חיפוש עבודה תוך כדי – היא בזבוז זמן. בפועל, האמת רחוקה מאוד מזה ואפילו הפוכה לחלוטין.
 
• הזמן הדרוש לבירור, קצר משמעותית מהזמן המתבזבז בחיפוש עבודה לא נכונה.
• השקעת זמן בבירור ובניית תהליך נכון לכך, הם כלים שמסייעים לאדם בכל מישור ובכל החלטה בחייו.
• השקעה בעצמך שוות ערך הרבה יותר מאשר ההוצאה הכספית הכרוכה בכך, הן בזמן המיידי והן בהתקדמות העתידית שלך (קרייריסטית, פרטית, זוגית ומה לא).

אבל למה אנחנו בכל זאת עושים זאת?

אנו נמצאים בחברה מאוד הישגית, בה אנו נמדדים כל הזמן לפי היכן אנחנו נמצאים ביחס לסטטוס הנורמטיבי המקובל. אם זה לא הספיק אז אנחנו גם יהודים (לפחות רובנו), ומי כמונו לא עבר את אותם השאלות בכל ארוחת חג (לפעמים אפילו לפני "מה שלומך"): איך בעבודה? נו, מצאת משהי? איך הולך בלימודים? אתה חושב על קורס קצינים?
בנוסף לזאת, אנו מנהלים חיים מאוד מהירים. מתמכרים לסיפוקים מיידיים. הכל צריך להיות כאן, עכשיו, מהר ובקלות. אבל מה קורה כשהדברים לא הולכים לפי תוכנית? או מה קורה אם, רחמנא לצלן, אין תוכנית בכלל? אז מה, תגיד שאתה מבולבל? הרי יש לך 5 תארים, 7 שנות ניסיון ואתה לבד כבשת את הבופור כשלרשותך מזלג בלבד. האם יכול להיות שאתה עושה כל מה שאתה יודע אבל בכל זאת זה לא הולך?

מכאן הדרך לאבטלה קצרה:

 בחברה המהירה והדינמית שבה אנו חיים, יש אינסוף אפשרויות להשגת מידע. יש המון מקורות שבהם אדם יכול לעזור לעצמו. אבל, את הדרך לפתרון מומלץ לא לעשות לבד. זאת הזדמנות שלכם לקחת את עצמכם בידיים ולפרק באמת את אותם מכשולים שמלווים אתכם בחיים. יש לכם חלומות שלא העזתם להגשים? פנו לייעוץ בעודכם עובדים. אם אתם לא יכולים לבד, תנו למישהו לעזור לכם להיכנס ל-state of mind הדרוש. הבנתם שאתם מבולבלים? אתם יודעים שיש לכם קושי בתחום ספציפי מראש? מה טוב! עשו תהליכים בשלבים. תדחו את מעבר הדירה, תפתרו את הבעיות עם בת הזוג, תחזיקו עוד חודש מעמד בעבודה.

סיוע בניהול קריירה מכוון לכל מיני אנשים. יש כאלה שהם על הדרך הנכונה (בעיקר מבחינה הרגשתם הכללית) והם רק צריכים הכוונה פשוטה שתעזור להם להצליח. אבל אם אתה לא מספיק מרוצה, לא בטוח, הגעת לגיל מסויים, או שסתם נמאס לך, אימון/וייעוץ יכולים לקצר לך תהליך של שנים ולהביא אותך למקום הנכון עבורך. בגילאים מבוגרים יותר הרבה יותר קשה לעשות שינויי. אין זה אומר חלילה ששינוי לא אפשרי. נהפוך הוא, אפשר ללמוד לתעל את הותק התעסוקתי והרגשי כדי להגיע נכון יותר למקום הבא. כמו בזוגיות: היום אין בעיה להתגרש, אבל לא יותר נעים להתחתן "נכון" פעם אחת? ובנימת המסורת, אבותינו כבר אמרו לנו: "עשה לך רב, וקנה לך חבר" ובכך בראו את עולם הייעוץ (בלי להיכנס לפרושים מפולפלים יותר).

לאלו שידם אינה משגת או חוששים הייתי ממליץ על השלבים הבאים:

1. הגדרת פסק זמן: תגדירו לעצמכם פרק זמן מוגדר שבו אתם תעסקו בברור עצמי. מחד, חשוב שפרק הזמן הזה יהיה ארוך דיו כדי שתוכלו לעשות מחקר מספק. מאידך, אתם חייבים להרגיש בנוח עם משך הזמן שהוגדר כדי שתוכלו להקדישו כולו לבירור עצמי, בלי להלחיץ את עצמכם על כך שאתם כרגע לא מחפשים. אני אישית ממליץ על שבועיים לפחות. אבל, גם אם אתם מרגישים ששלושה ימים זה כל מה שאתם יכולים לעשות, אז תתחילו בזה.

2. רישום: חלקים עיקריים ממה שארשום בהמשך יהיו כרוכים בביצוע רישום לעצמכם. הרבה אנשים לא אוהבים לעשות זאת כשההסבר העיקרי הוא: אני יודע את הכל בראש, אני חושב על זה כבר כמה חודשים ועוד. האמת היא שלא כך הדבר. יש לכולנו בראש הרבה מאוד מחשבות ורגשות. כל מחשבה מלווה במחשבות נלוות ורגשות הנובעים מכך או הפוך, רגשות שמביאים למחשבות (כל אחד עם המבנה הפנימי שלו). הרישום הוא פעולה שבה אנו לוקחים אחריות על המחשבות והרגשות שלנו ולא נותנים להם לנוע בחלל הפנימי שלנו. יש משמעות מאוד גדולה בהחלטה לשבת ולבצע רישום. חשוב לציין שהאופן שבו הדברים נרשמים לדעתי לא חשוב. מה שכן חשוב הוא הביצוע – לקיחת האחריות.

3. תבינו את ההווה: תרשמו לעצמכם ממה אתם מרוצים וממה אתם לא מרוצים במקום בו אתם נמצאים היום בכל התחומים של חייכם. אין מדובר רק בפן הקרייריסטי. חשוב שתציינו את כל הדברים יחד. מדוע? יש הרבה פעמים שבהם השינוי התעסוקתי נובע מאי שביעות רצון ממקום אחר בחיים. אתן דוגמה מעצמי: לפני כמה שנים נכנסתי למקום עבודה מסוים ואחרי 4 חודשים לא מצאתי את עצמי. התפקדי עצמו היה לכאורה מתאים ומעניין אבל אני לא הייתי מרוצה. התחלתי לחפש עבודה כי מהניסיון שלי, לפחות את זה אני יודע לעשות טוב. למזלי השוק לא העיר לי פנים (ולא סתם), מה שכמובן גרם לי להיכנס לתהליך של תסכול. החלטתי לעשות בירור עצמי. בבירור התגלה שהאמת היא שמה שלא טוב לי הוא התחום הזוגי וזה משפיע על תחומים אחרים של חיי. נשארתי בעבודה מתוך מטרה שיהיה לי מקור יציב בחיים, עד אשר אפתור את הבעיה האחרת. וראו זה פלא. אחרי שפתרתי את הנושא שבאמת הציק לי חזרה לי ההלהבות במקום העבודה. לסיכום, חשוב להבין את המצב לאשורו ולא לעשות החלטות על סמך רגשות מושאלים. גם אם תגלו בסוף הבירור שלא טוב לכם במקום העבודה, זו אינה קריאת התפטרות. הדבר הנדרש הוא הכנה לקראת השלב הבא, שחשוב שיעשה בנוחות המקסימלית. ובקיצור, תלחמו בכל חזית בנפרד ולא את כל המלחמה יחד.

4. תגדירו את ה-Dream Job שלכם: הבנתם שאתם מחפשים עבודה? מצוין! עשיתם שלב חשוב בדרך. עכשיו, תגדירו לעצמכם מה לדעתכם העבודה החלומית שלכם ולשם תשאפו. מדוע? בכל מצב בחיים אנו נצטרך להתפשר. העבודה המושלמת תתגלה מהר מאוד כלא כזו. יתגלו קשיים עם בן הזוג. הילד המוצלח יהיה אומן ולא מהנדס. ניסיוני מראה שאנשים שמנסים כיוונים תעסוקתיים שאינם מתאימים להם, לא מצליחים להגיע לשם כי ישנם מנגנונים פנימיים ששומרים עליהם מכך. בדיוק באותה צורה בה "הגוף" לא מאפשר לנו לקפוץ מהקומה השלישית ככה סתם. אבל, כשהם לא מצליחים, במקום לראות זאת כסימן מעודד זה נרשם להם בראש ככישלון, אשר מגביר את התחושות השליליות על התחושות החיוביות (לא הצלחתי לקפוץ => אין לי אומץ => אני כשלון).
לא קל לרדוף אחרי החלומות האמיתיים שלנו. בשום כיוון. השוני בין אלו שעושים זאת לבין אלו שלא, הוא אומץ ואמונה ביכולתם להשגת אושר בחיים. לפי דעתי, עדיף לנסות לרדוף אחרי האושר מאשר להיות מתוסכל מזה שאתה לא מצליח להשיג את הפשרה.

5. הכירו את הסביבה: כשאתה מתחיל לחפש עבודה, הדבר הראשון שאתה צריך להכניס לתודעה שלך הוא שהיכרותך עם השוק מוגבלת, ולמעשה אינך יודע סופית מה שלל האופציות שעומדות לפניך. השוק הוא מאוד רב תחומי. כך למשל, בנקים מגייסים פיסיקאים כאנליסטים. פסיכולוג יכול לעבוד בתחום המחשוב כמעצבי "user interface", עובדת סוציאלית יכולה לנהל סניף של קופת חולים ועוד. המקצועות הקיימים מקבלים תפניות לא סטנדרטיות, מה שפותח אפשרויות תעסוקה חדשות ובלתי צפויות. אז מה עושים? כנסו לאינטרנט ועשו סקר שוק. הכירו את החברות במשק שעוסקות בתחומים שמעניינים אתכם. חשפו מקורות מידע כוללניים: פורטלים בתחומים מקצועיים (סביבה, הייטק, משאבי אנוש), רשימת החברות של המדען הראשי, רשימות ציבוריות של מוסדות שונים. רשמו לעצמכם את כל החברות שמעניינות אתכם ואת אנשי המפתח הנמצאים בהם. אל תיכנעו לדחף לפעול עכשיו ומהר! תכירו את השטח על כל גווניו.

 6. שתפו אחרים: תשאלו חברים ובני משפחה אם הם מכירים דברים מיוחדים בשוק שבו אתם מחפשים. כנסו לפורומים ותשאלו שאלות. איך מקום העבודה הזה? מה הם התחומים התעסוקתיים הפנויים בפני? מה נדרש כדי לעסוק בתחום כזה או אחר? מי הם אנשי המפתח בחברה הזו?

7. ואם עדיין מבולבלים: סיימתם את התהליך המתואר מעלה ונשארתם מבולבלים? כנראה שאתם לא יכולים לעשות את זה לבד. במקום לראות זאת ככישלון, ראו זאת כהצלחה! הצלחתם להבין ולאגור הרבה מאוד מידע אך אתם זקוקים ליד מכוונת שתסייע לכם בדרככם. אפשר לפנות למשרד התמ"ת המציג היום קורסים בתחום של ניהול קריירה ומציאת עבודה. אני אישית הייתי מציע להסתייע ולהשקיע בייעוץ פרטני ומכוון.

אין פתרונות נכונים לכולם. אבל, בכל מצב אפשר למצוא את הדרך נכונה להצלחה עבורך על ידי הכרת עצמך, יכולותיך ולמידת כמה עצות מועילות.

בדרך למציאת עבודה (1) – הקדמה

The post בדרך למציאת עבודה (2) – מה אני רוצה מעצמי first appeared on HRUS משאבי אנוש.

בהתחלה אתה נבהל מהאמירות האלה. אתה אומר לעצמך, איך יכול להיות שבן אדם מחפש עבודה שנה ולא מוצא? גם אם הוא חסר ניסיון,  איך הוא לא מצא מי שייתן לו צ'אנס? ואם יש לו ניסיון, הייתכן שהמצב במשק כל כך חמור? מסופקני.

בניתוח הדברים לעומק מתברר שלכל ה"לא מוצאים" יש סיבה. כלומר זה לא סתם שאותם מתוסכלים (ובצדק) לא מוצאים עבודה. הדבר הבולט ביותר הוא שרוב האנשים עוסקים בחיפוש עבודה ולא בניהול קריירה. רובם זורמים עם מה שבא לידיהם. אם לשמחתם הם אכן מבינים מה הם רוצים,  אז הדרך שלהם להגשמת המטרה נוטה להיות פאסיבית למדי.

בפן הקרייריסטי

1. אנשים זורמים שנים במהלכי קריירה לא מתוכננים. גם אם הם נמצאים על פניו במסלול ה"נכון" להתקדמות, הם לא עושים פאוזה ושואלים את עצמם: האם טוב לי עם הדרך שבה אני נמצא?

2. חברות וארגונים לא מנהלים את ההון האנושי שלהם, מה שגורם לתזזיתיות עצומה בשוק העבודה ולאותו חוסר יציבות הכללי אותו כולנו חשים.

3. חששות אישיות וחברתיות גורמות לעיכובים. החשש מלהישאר חסר פרנסה, לסטות מהדרך שניתבת לעצמך, מה תגיד עליך הסביבה.

4. אנשים חסרי ביטחון או בעלי עודף ביטחון לדוגמא, לא עוברים ראיונות שוב ושוב.

בפן הטכני

1. אנשים פאסיביים בחיפוש. מחכים שמתת חסד תיפול עליהם משמים. שולחים קורות חיים ומקווים שיחזרו אליהם.

2. הרבה אנשים שפגשתי, כולל כמה בכירים, לא יודעים איך לרשום קורות חיים. המסמך שלהם נראה ילדותי, לא מעוצב נכון, משעמם, או שהוא נראה כמו מפרט מכונה. הם לא מודעים לכך או שהם לא עושים שום דבר בנידון.

3. לא משתמשים או מתביישים להשתמש בקשרים שהם יצרו בשוק (גם אם יש להם 15 שנות ניסיון שברור לגמרי שיש להם הרבה קשרים), או לחילופין לא יודעים לבנות לעצמם רשת חברתית.

אני לא הייתי שונה. את חיפושי העבודה שלי התחלתי לפני כמה שנים כבוגר טרי. למרות שתמיד היה לי את תחושת הביטחון שאני יודע להציג את עצמי, לא הצלחתי להשיג ראיונות עבודה. עם הזמן ועזרתם של כמה אנשים שפגשתי בדרכי, הבנתי שקורות החיים שלי היו ילדותיים ולא טובים. זאת למרות שהראיתי אותם להרבה מחברי וחברותי שביניהם נמנו גם כמה מתחום משאבי האנוש, ובאותו זמן נתתי הרבה קרדיט לעצותיהם ( הם הרי ב"תחום"). אחרי שהבנתי שזו הבעיה, שלחתי אותם לשיפוץ אצל אשת מקצוע, למרות התגובות מכל חברי ה"מפרגנים". אותה יועצת עזרה לי להבין איך לכתוב נכון ואחריה חשתי מיידית את השיפור בכמות הראיונות.

לאחרונה הסטארט-אפ שבו עבדתי בו נתקל בקשיים שבעטיין החלטתי לעזוב ולחפש עבודה חדשה. כל זאת למרות כל העצות שקבלתי מסביב ("זה לא הזמן" וכד'). על ידי חיפוש אגרסיבי למדי וניצול כל הקשרים שיצרתי בצורה אקטיבית במהלך השנים, הצלחתי במסגרת חודש ה"הודעה המוקדמת" למצוא עבודה ולשמור על רצף תעסוקתי.

את המסקנות שלי שנובעות מניתוח שוק מחפשי העבודה, ניסיוני האישי, היגיון בסיסי ושלל אנשים טובים שתרמו לי מחוכמתם וניסיונם על הדרך, סיכמתי במסמך הזה. השיטות המוצגות כאן מראות דרך אלטרנטיבית להסתכלות על תהליך חיפוש העבודה. דרך שפעם היתה ברורה והיום נשכחה. כל מה שנאמר פה הוא על דעתי האישית בלבד. אין פה מדע מדויק או נוסחאות של קסם וכל אחד יכול לראות את הדברים אחרת. אגדיל ואומר שלדעתי מי שאומר שיש לו נוסחאות וקסמים, מנצל את המשבר האישי בו נמצא מחפש העבודה. אשמח מאוד לשמוע ולדון בדעות אחרות, כדי שיחד ניתן יהיה ליצור משהו טוב יותר, שיעזור לאנשים בצורה מדויקת יותר.

המסמך הזה ובכלל העיסוק שלי בנושא, נעשה מתוך עבודה התנדבותית של כמה שנים בתחום וסיוע למאות רבות של אנשים. מטרתי – להביא לשינוי חברתי ותודעתי בנושא, מתוך כוונה לעשות לאנשים, חברות וארגונים יותר טוב.

בנוסף, המסמך כתוב עיקרו בגוף זכר למען הנוחות אך הוא מופנה כמובן לכל המינים. 

אפיון קהל מחפשי העבודה 

בסקירת שיחות אישיות ודיונים עם מאות האנשים מצאתי שאפשר לקטלג את "המחפשים" לכמה טיפוסים אופייניים: 

1. בוגרים חסרי הניסיון – המאפיין העיקרי שלהם הוא ציפיות מאוד גבוהות ובהתאם לכך גם האכזבות. זה הם עתה סיימו לבצע את המשימה החברתית שלהם ובידם תואר אקדמי. אבל מה עכשיו? רבים מספרים על תחושה של מוטיב "יום השחרור", מוטיב המוכר מהמשתחרר הטרי שעובר תקופה של חיפוש עצמי וניסיון להבין "מה אני רוצה מעצמי". ה"עולם הגדול" מציג לפניהם שלל אפשרויות תעסוקתיות מגוונות ולא שגרתיות, אבל הבוגר טרם עשה בירור עצמי כדי להבין לאיזה כיוון ללכת. התוצאה: בלבול, אי-הכנה ואי ידיעה כיצד להתמודד עם תהליך חיפוש העבודה. מעבר לזה הרבה בוגרים אינם יודעים להציג את עצמם כיאות ובמקום להציג את החזקות שלהם כצעירים בעלי מוטיבציה, אני מוצא שהרוב בעיקר עסוקים בלהמעיט את עצמם ולהתנצל על מצבם. 
2. משבר 5 השנים – מדובר באנשים שהם בשוק כבר 5-6 שנים ומחפשים שינוי בין אם במקום עבודה או בכיוון תעסוקתי חדש. אלו, בדגש על הרוצים כיוון תעסוקתי חדש, נמצאים במשבר מבחינה אישית. חלקם חוששים לעשות שינוי ואלו שכבר עזרו אומץ והחליטו לשנות – השוק אינו פותח את זרועותיו אליהם אלא ההפך, הם נתקלים בקושי רב שמערער את החלטתם הראשונית. בנוסף, רבים מהם מרגישים במהלך החיפושים את החשש מ"לחזור על אותה טעות" ואכן, מי מבטיח שזה לא יקרה?
3. בכירות בינונית – מדובר באנשים עם 10-15 שנות ניסיון שהתחילו במקום עבודה מסוים והתגלגלו בו כמה שנים טובות עד שהגיעו לדרגות יחסית גבוהות בארגון. אני מוצא שחברי קבוצה זו שכחו איך לחפש עבודה. הדבר דומה לאדם שהתגרש לאחר 15 שנות נישואין. עתה הוא צריך ללמוד מחדש איך לפנות לבני/בנות זוג. הזמנים, הסגנונות ומקורות המידע השתנו וצריך להתאים את עצמך למציאות החדשה.  
4. בני 45+ – מדובר באנשים עם המון ניסיון, ידע ומוטיבציה לתרום, שנתקלים שוב ושוב בדלתות נעולות בגלל גילם. רוב מערכות חיפוש העבודה הסטנדרטיות אינם בנויות עבורם והם יתקשו למצוא אוזן קשבת אצל מגייסים צעירים שמעולם לא היו במצבם (עדיין). בנוסף לזאת, חלקם פשוט אינם יודעים לחפש עבודה מבחינה טכנית והם מתקשים למצוא את ההזדמנות הבאה.

 זיהוי עצמך באחד הקבוצות חשוב כדי להבין את הבעיות הספציפיות המאפיינות כל קהל. למרות כל זאת, אין לרשימה זו תחליף להכרות מעמיקה עם היכולות והצרכים של האדם הספציפי.

בדרך למציאת עבודה (2) – מה אני רוצה מעצמי

The post בדרך למציאת עבודה (1) – הקדמה first appeared on HRUS משאבי אנוש.