שיתוף

אף על פי שפיטוריה של עובדת בכירה היו מסיבות ענייניות ולא על רקע של אפליה, בית הדין האיזורי לעבודה פסק, כי המעסיק שפיטר אותה ישלם לה פיצוי בסכום של 79.838 אלף שקלים, ובנוסף עוד 1,500 שקלים הוצאות משפט ו-5,000 שקלים שכר טרחת עורך דין.

הסיבה לכך היא שהליך הפיטורים בוצע בניגוד לחוק עבודת נשים, שכן העובדת הוצאה לחופשה כפויה (בתשלום) לפני שהחברה קיבלה היתר מהממונה על עבודת נשים.למעשה, בית הדין קיבל רק באופן חלקי את התביעה שהגישה עובדת בכירה בדרגה ניהולית.

פרטי המקרה: העובדת זומנה לשימוע לפני פיטורים אלא שבמהלך השימוע היא הודיעה למעסיק כי היא בעיצומם של טיפולי פוריות.

מייד בתום השימוע הוציאה החברה את העובדת לחופשה כפויה. המעסיק קיבל היתר לפטרה רק כחודשיים לאחר הוצאתה לאותה חופשה. בית הדין לעבודה פסק, כי אסור היה לחברה להוציא את העובדת לחופשה בטרם קבלת ההיתר.

לדברי העובדת, כשנה לאחר שהחלה את עבודתה בחברה היא נפלה במדרגות במהלך העבודה, נחבלה ולכן היתה בחופשת מחלה מיום התאונה למשך כחודש.

לאחר חזרתה מחופשת המחלה היא הזכירה למנהל האחראי עליה כי היא מתכוונת לצאת לחופשה של כמה ימים בחו"ל. לדבריה, הוא הסכים ואמר שאין בעיה.

ואז, כמה ימים לפני הטיסה הודיע לה המנהל כי הוא אוסר עליה לצאת לחו"ל. אלא שבשלב זה העובדת כבר רכשה את הטיול לחו"ל והשקיעה בו כספים רבים, ולכן החליטה לטוס למרות האיסור.

כאשר חזרה לעבודה היא כאמור זומנה לשימוע לפני פיטורים, שבמהלכו היא הודיעה למנהל שערך את השימוע כי היא נמצאת בטיפולי פוריות.

כאמור, מייד בתום השימוע הוצאה העובדת לחופשה כפויה של כחודשיים, שאחריהם התקבל היתר הפיטורים מהממונה על חוק עבודת נשים והיא פוטרה.

העובדת טענה בבית הדין כי הוצאתה לחופשה כפויה מיד לאחר השימוע נעשתה בחוסר תום לב ובניגוד לחוק עבודת נשים (חוק עבודת נשים אוסר על המעסיק לפגוע בהיקף המשרה, או בהיקף ההכנסה, של עובדת שנמצאת בטיפולי פוריות).

המעסיק טען בבית הדין כי העובדת פוטרה מסיבות ענייניות בשל חוסר התאמה לתפקיד והיעדרויות רבות ולא מוצדקות שהגיעו לשיאן עם החלטתה לטוס לחו"ל לאחר היעדרות של חודש.

בית הדין לעבודה קיבל את עמדת החברה שלפיה טיפולי הפוריות לא היוו שיקול בפיטורי העובדת. ולמרות זאת, ציין בית הדין, כי אסור היה להוציא את העובדת לחופשה מיד לאחר השימוע, עוד בטרם נשלחה בקשה להיתר הפיטורים, ולפני שניתנה החלטת הממונה על חוק עבודת נשים.

בית הדין לעבודה הדגיש, כי כל עוד לא ניתן היתר כדין לפיטורי העובדת, אסור היה למעסיק לממש את כוונתו לפטר אותה על ידי הרחקתה ממקום העבודה.

עוד קבע בית הדין כי ההוראה שניתנה לעובדת שלא להגיע למקום העבודה עד להחלטת הממונה מהווה הפרה של חוק עבודת נשים, אף על פי שהחברה המשיכה לשלם את שכרה בתקופת החופשה הכפויה.

הסיבה לכך, קבע בית הדין היא שמאחר שהעובדת הוצאה לחופשה כפויה, אף שהחופשה היא בתשלום, הדבר עדיין פגע בגובה הכנסתה של העובדת במהלך התקופה המוגנת, משום שנמנעה ממנה האפשרות לקבל בונוסים על עמידה ביעדים.

לאור כל זאת הטיל בית הדין על המעסיק לפצות את העובדת על הפסדי השכר שנגרמו לה בתקופת החופשה הכפויה. בנוסף חויב המעסיק לשלם לעובדת פיצוי לא ממוני בהתאם לחוק עבודת נשים וכן בפיצויים בשל זכויות סוציאליות שונות.

סכום הפיצוי הכללי עומד על 79,838 שקלים ובנוסף, הוצאות משפט בסכום של 1,500 שקלים ושכר טרחת עורך הדין בסכום של 5,000 שקלים.


אירוע משאבי אנוש 20-21.12.2021

כנס הגיוס השנתי 2021
כנס רווחה וחווית עובד 2021
כנס ההדרכה והלמידה 2021
באנר כנס דיני עבודה

אין תגובות

השאר תגובה