שיתוף

הודעה מוקדמת ומסודרת על פיטורים, הכוללת מועד קבוע מראש ומכתב פיטורים הכולל את כל המידע, הם זכותו הבסיסית הקבועה בחוק של כל עובד. כך קבע לאחרונה בית הדין לעבודה. לפעמים קורה שיש ידיעה כללית או אפילו שמועות, בדבר גל פיטורים צפוי, או על סגירת יחידות מסוימות בחברה, או על סגירת אגף בחברה, או ידיעה כללית על סגירה צפויה של החברה.

לעיתים שמועות אלה נתמכות בכתבות לעיתונות ואפילו בהודעות רשמיות של החברה המתפרסמות בתקשורת. זאת ועוד, לעיתים חברה מודיעה כי נמכרה או שהיא מתמזגת עם חברה אחרת, וכי כתוצאה מכך צפויים פיטורים ביחידות מסויימות.

כל אלה אין בהם כדי להחליף הודעה מראש לכל עובד ועובדת לגבי היום המדויק בו הם נדרשים להפסיק את עבודתם. בתביעה שהוגשה לאחרונה לבית הדין לעבודה כנגד מפעל שהיה אמור להסגר נטען כי עובד שפוטר כתוצאה מהסגירה לא ידע מהו היום המדויק בו יסגר המפעל ולא קיבל הודעה מסודרת מראש.

למעשה, העובד קיבל את ההודעה המוקדמת בתאריך מאוחר מהתאריך שרשום על ההודעה. מכיוון שכך קבע בית הדין כי על החברה לשלם לעובד את הפיצוי על כך.

לא ניתן לקזז סכומים בדיעבד

זאת ועוד, החברה קיזזה את שווים הכספי של זמני ההפסקות של העובד ואת התוספת של 17% שהיה אמור לקבל. בית הדין קבע, כי יש שני מבחנים שיש לבחון לצורך הקביעה אם מדובר בשעת עבודה או לא. מבחן אחד הוא האם העובד עומד לרשות החברה בעת ההפסקה או שהוא ברשות עצמו. המבחן הנוסף הוא האם המעסיק דורש ממנו כי ישאר במקום העבודה או שהוא יכול לצאת לעיסוקיו בעת הפסקה.

בית הדין קבע, כי כל עוד המעסיק מגביל את העובד בזמן ההפסקה ומפיק מכך תועלת, המשמעות היא שהעובד עומד לרשות מקום העבודה ולא לרשות עצמו. מכיוון שכך, המעסיק חייב על פי חוק לשלם לו תמורת זמן ההפסקה.

יתרה מכך, במקרה הנוכחי שבו תבע העובד את החברה שקיזזה את התשלום עבור ההפסקות קבע בית הדין לעבודה, כי החברה למעשה שילמה לעובד במשך כל התקופה שעבד בחברה תמורת זמן ההפסקות. בכך היא הודתה בפועל שההפסקות הן למעשה זמן עבודה.

זאת ועוד, במהלך ההפסקות נדרש העובד לבצע עבודות של תיקון תקלות במכונות, בכל פעם שתקלה כזאת התרחשה. המשמעות היא שההפסקות בפירוש נחשבות לשעות עבודה. מאחר שהעובד היה זכאי לתוספת של 17% ולעתים אף מעבר לכך, ומאחר שבפועל הוא לא היה בהפסקה, דחה בית הדין את דרישת החברה לקזז את הסכומים שקיבל עבור ההפסקות ואת התוספת.

במקרה הנוכחי, החברה העלתה את הדרישה לקזז שעות אלה, במסגרת התביעה של עובד לשלם לו את כל הזכויות המגיעות לו בעת פיטוריו. החברה לא נתנה לו את כל הכספים המגיעים לו בעת הפיטורים בטענה כי התשלום עבור שעות ההפסקה שולם בטעות. בית הדין קבע, כי לאור העובדה שהתשלום שולם לאורך כל תקופת ההעסקה, הרי שההטבה הפכה לחלק מתנאי העבודה המוסכמים של העובד.

מכיוון שכך, קבע בית הדין, המעסיק לא רשאי לבטל את ההטבה לאחר שהעובד סיים לעבוד, ועליו לשלם לו את כל הסכומים המגיעים לו בחוק.

חופש הבחירה לגבי הפרשות לפנסיה

בנוגע לתביעה לגבי ביטוח המנהלים של העובד הבהיר בית הדין, כי הצו בנוגע לפנסיה קובע כי הפרשות המעסיק לגמל יסתכמו ב-6% ולפיצויי פיטורין – 6%. למרות זאת, סעיף 20 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל). משנת 2015 קובע, כי אפשרויות הפנסיה העומדות בפני כל עובד נתונות לבחירתו. סעיף זה נועד למעשה לשמש במקרים בהם שיעור ההפקדה שנקבע בהסכם גבוה משיעור ההפקדה שהופקד בפועל, כך שהעובד יהיה זכאי לשיעור ההפקדות הגבוה יותר.

מאחר שסעיף 20 חל על התקופה בה עבד התובע, הרי שעקרון חופש הבחירה חל עליו. ועקרון זה גובר על כוחו של ההסכם הקיבוצי. לפיכך, העובד רשאי לבחור לבצע את הביטוח הפנסיוני ברכיב התגמולים במסגרת של ביטוח מנהלים (להבדיל מקרן פנסיה מקיפה) בשיעור הפקדות שאינו נופל מזה הקבוע בהסכם הקיבוצי של 6%.
לאור העובדה שהחברה הפרישה יותר מדרישת ההסכם הקיבוצי, היא למעשה קיימה את דרישתו של סעיף 20, אף על פי שהחוק חוקק לאחר שהעובד סיים את עבודתו בחברה.

ריבית והצמדה

ככלל, קבע בית הדין, יש לפסוק ריבית והצמדה החל מיום היווצרות עילת התביעה. עם זאת, מטעמי נוחות ובמקרים שבהם נפסקות בדיעבד זכויות שלא שולמו מדי חודש, קבע בית הדין, שהפרשי ההצמדה והריבית יתווספו ממחצית התקופה הרלבנטית.

מכיוון שכך, הפרשי השכר שנפסקו לעובד יישאו ריבית והצמדה החל ממחצית התקופה. לאור חילוקי הדעות הותאמו פיצויי הלנת השכר והפיצויים לריבית והצמדה כחוק.

כנסי משאבי אנוש וימי עיון

אין תגובות

השאר תגובה