שיתוף

לפני כשנה חייב בית הדין לעבודה מעסיק לשלם פיצויי פיטורים לעובדת, משום שמסר לה מכתב פיטורים.

לטענת המעסיק, היא התפטרה מרצונה והסיבה היחידה שקיבלה מכתב פיטורים היתה לסייע לה לקבל דמי אבטלה מיידית.

אלא שלא רק דמי אבטלה אפשר לה מכתב הפיטורים לקבל. הודות למכתב הפיטורים תבעה העובדת את המעסיק ובית הדין חייב אותו (את המעסיק) לשלם לה פיצויי פיטורים.

כעת, כעבור שנה, שוב פנה עובד לבית הדין לעבודה בטענה כי פוטר ולא התפטר, בעוד שהמעסיק טען כי מסר לעובד מכתב פיטורים רק כדי לעזור לו לקבל דמי אבטלה באופן מיידי. ושוב – טענת המעסיק נדחתה.

בהתאם לכך חוייב המעסיק לשלם לעובד פיצויי פיטורים, דמי חלף הודעה מוקדמת ופיצויים בשל פיטורים שלא כדין (ללא עריכת שימוע כדין).

במקרה ספציפי זה, פסק בית הדין לעבודה בנוסף, כי העובד יקבל פיצוי בסכום של 40 אלף שקל על פי חוק הגנת השכר, שכן הוכח שגובה השכר שצוין בתלושי השכר שנמסרו לעובד אינו משקף את השכר ששולם לו בפועל.

אלא שבעוד שבמקרה הקודם, בית הדין לעבודה האמין למעסיק ובכל זאת חייב אותו לשלם פיצויים, הרי שבמקרה הנוכחי, בית הדין לא האמין לטענת המעסיק, לפיה מסר לעובד מכתב פיטורים רק כדי לעזור לו קבלת דמי אבטלה.

פרטי המקרה: העובד טען שפוטר שלא כדין, בעוד שהחברה טענה שהוא מצא מקום עבודה אחר, ואף עזב את מקום עבודתו במהלך יום העבודה וגרם לנזקים כלכליים לחברה.

ראשית, יש לציין, כי טענת החברה לגבי מציאת מקום עבודה אחר סותרת את טענתה כי העובד רצה לקבל דמי אבטלה.

ואכן, בעוד שהחברה טענה שיש ללמוד על התפטרות העובד מכך שהחל לעבוד במקום עבודה אחר סמוך לעזיבתו, הרי שבית הדין התייחס לכך שטענה זו אינה מתיישבת עם הגרסה לפיה המכתב שנמסר לעובד נועד לעזור לו לממש זכויות בשירות התעסוקה. משמע שהצדדים סברו שהעובד עומד למצות את זכותו לדמי אבטלה, ואינו עומד להתחיל לעבוד במקום אחר בקרוב.

שנית, הפסיקה קובעת כי ברגע שהעובד קיבל מכתב פיטורים, המכתב מהווה ראיה לכאורה לכך שהוא פוטר מעבודתו.

יתרה מכך, בית הדין לעבודה פסק כי נוסח המכתב שנמסר לעובד מלמד על פיטורים ולא על התפטרות, מאחר שהוא מתייחס אף להודעה מוקדמת.

זאת ועוד, העובד טען שפוטר שלא כדין בלי שפורטו בפניו הסיבות. בתצהיר שהגיש לבית הדין טען כי הוא עבד במסירות ובאחריות, ובהפתעה מוחלטת קיבל מהחברה מכתב פיטורים.

עם זאת, הוא לא פירט מי מסר לו את המכתב, כיצד הגיב, מה עשה לאחר מכן, ובאילו נסיבות התבקש לעזוב, האם מיד או בסוף יום העבודה.

בית הדין קבע כי אמנם הוכח שהעובד פוטר ולא התפטר ואף לא הוכח שפיטורי העובד נעשו כדין, אבל גם לא הוכחה החומרה שבפיטורי העובד לאלתר או הנזק שנגרם לו, שכן זמן קצר לאחר מכן החל לעבוד במקום אחר.

בית הדין פסק כי המעסיק ישלם לעובד פיצויי פיטורים בסכום כולל של 148.5 אלף שקל עבור הסעיפים הבאים: פיצויי פיטורים, פיצוי תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון הבראה, תשלומים לקרן פנסיה, ופיצויים לפי חוק הגנת השכר. בנוסף חוייב המעסיק לשלם שכר טרחת עורך הדין בסכום של 20 אלף שקל.

סדנת מנהלים בנושא דיני עבודה בצל משבר הקורונה

אין תגובות

השאר תגובה