שיתוף

עובדת שפוטרה מחברה שנמכרה, תבעה את החברה שרכשה בטענה שפוטרה שלא כדין ודרשה פיצוי בשל פיטורים שלא כדין ובשל עוגמת נפש. תביעתה התקבלה בחלקה וכתוצאה מכך היא ערערה לבית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי לעבודה דחה את הערעור ברובו ופסק כך: בנוגע לפיטורים שלא כדין, בית הדין האזורי לעבודה פסק, כי פיטורי העובדת הם לא פיטורים שלא כדין, והמקרה אינו נכלל במקרים שבהם מוצדקת התערבות בכך.

המסקנה שגורסת כי העובדת יצרה בזמן אמת מצג לפיו הפיטורים הם על דעתה, אינה חורגת ממתחם הסביר באופן המצדיק התערבות.

יש לציין, קובע בית הדין, כי העובדת החליטה לוותר על השימוע ונראה שהחלטה זו היתה מושכלת שכן היא היתה מיוצגת באותה עת. העובדת לא נימקה בזמן אמת את הוויתור שלה על השימוע ולא מחתה כנגד עיתוי עריכתו.

לדברי בית הדין, אם העיתוי של עריכת השימוע היה הסיבה לכך שהיא ויתרה על השימוע, היא יכלה לבקש לדחותו לצורך היערכות.

טיוטת מכתב הפיטורים נשלחה לבא כוחה לשם קבלת הערותיה. מהלך זה אינו מתיישב עם הליך פיטורים מפתיע וכוחני.

זאת ועוד, טיוטת מכתב הפיטורים כללה את תנאי סיום ההעסקה המיטיבים עליהם הסכימו הצדדים בלי שנגרע ממנה דבר.

בית הדין הארצי לעבודה ציין, כי בית הדין האיזורי לעבודה נתן, בצדק, משקל גם להתרשמותו מהתמונה הכוללת, לפני מהלך הפיטורים ובסמוך לאחריו.

וגם בהיבטים אלה לא נמצא כי הכרעתו חורגת ממתחם הסביר באופן המצדיק התערבות. לדברי שופטי בית הדין הארצי, אין בראיות אליהן הפנתה העובדת כדי לבטל את קביעת בית הדין האזורי, על יסוד מכלול הראיות לפיהן העובדת הסכימה בזמן אמת לסיום העסקתה בדרך של פיטורים.

לאור כל זאת, דחה בית הדין הארצי את הערעור של העובדת כנגד אי פסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לרבות אי פסיקת פיצוי בגין עוגמת הנפש.

בנוסף, תבעה העובדת גם גמול עבור עבודה בשעות נוספות. בית הדין האיזורי לעבודה דחה רכיב תביעה זה, אף על פי שקבע שחוק שעות עבודה ומנוחה חל על העובדת. גם בית הדין הארצי דחה תביעה זו.

בנוגע לשכר הקובע לפיצויי פיטורים, בית הדין האזורי קבע, כי בחשבון המשכורת הקובעת לפיצויי פיטורים יש להביא רכיב מסויים בלבד, אבל לא את רכיב הרכב ואת רכיב משכורת 13.

אשר לרכיב הרכב, מדובר בהחזר הוצאות וככזה הוא אינו נחשב חלק משכרה הקובע של העובדת. כמו כן נדחתה טענתה של העובדת בהעדר הודעה לעובד לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה, נטל ההוכחה שמדובר בהחזר הוצאות מוטל על המעסיק, וכי לא מדובר בהחזר הוצאות אלא ברכיב פיקטיבי.

מאידך, קבע בית הדין הארצי, יש לראות בתשלום רכיב משכורת 13 כרכיב שכר. המעסיק לא עמד בנטל לשכנע שמדובר במענק שנתי אמיתי שאין לראות בו חלק מהשכר הקובע לפיצויים. לאור זאת, פסק בית הדין הארצי כי העובדת זכאית להפרש פיצויי פיטורים.

בנוגע להפרשי הפקדות לקופת גמל ולקרן השתלמות, פסק בית הדין הארצי לעבודה כי בהנתן נימוקי בית הדין האזורי, המבוססים על קביעות עובדתיות בנוגע למשכורת הקובעת לחישוב ההפקדות לפנסיה ולקרן ההשתלמות, ערעור העובדת ביחס להפקדה לקרן ההשתלמות נדחה.

מאידך, התקבל ערעורה בהקשר להפרשי ההפקדות ברכיב הגמל בפנסיה, בגין רכיב משכורת 13.

סדנת ניהול זמן

אין תגובות

השאר תגובה