שיתוף

מדוע אנשים בעלי כישורים בינוניים מתפתחים, מתקדמים ומגיעים להישגים, בעוד שאנשים ברוכי כישרון נשארים מאחור, איך מכניסים מצוינות לזוגיות, להורות, ולעבודה, ומה אפשר ללמוד מהארגונים המובילים ומהאנשים המצליחים ביותר. על כל אלה ועוד, מרצה ד"ר עוז גוטרמן, שותף בכיר בקבוצת לדעת, דוקטור לפסיכולוגיה ומומחה במצוינות ארגונית, מרצה בכיר לתארים מתקדמים באוניברסיטת בר אילן ובמכללה האקדמית גליל מערבי.

את הרצאתו בכנס חשיפת מרצים של HRus פתח ד"ר גוטרמן בשאלה שהופנתה לקהל: "כמה פעמים בממוצע ילד בן חמש צוחק ביום? פחות או יותר. זרקו מספר".

משתתף בקהל: "שבע".

ד"ר גוטרמן: "שבע? שבע זה ילד בדיכאון".

[צחוק בקהל].

ד"ר גוטרמן: "בערך שלוש מאות פעם ביום. מצויין. ומבוגר? מבוגר באוכלוסייה זה 15 פעם ביום. מתי הירידה הגדולה מה-300 ל-15? לא כשמתבגרים לא. התשובה היא בגיל ההתבגרות. כאן הירידה הגדולה. אני אדבר על גישה. אני רואה את הגישה הזאת בכל דבר. בכל תחום שאני עוסק בו. גם בעבודה עם מנהלים. העברתי הרצאה למנהלים בתחום הטכנולוגיה. בשורה הראשונה יושב אחד המנהלים כל ההרצאה עם פרצוף [שמביע חוסר שביעות רצון]. בסוף ההרצאה הוא הגיע, הוא רוצה לשאול שאלה. מה השאלה? הוא אומר: תקשיב עוז, היתה הרצאה מעולה נקרעתי מצחוק. כך שזה הכול עניין של גישה".

ד"ר גוטרמן המשיך: "הייתי עם הילדים ועם אשתי האהובה בחוף פלמחים. הלכנו על החוף וראינו זוג קשישים הולכים יד ביד על קו המים. לא יכולתי להתאפק ואמרתי להם, סליחה שאני שואל, פשוט אני פסיכולוג ועובד עם זוגות ועם משפחות ורציתי לשאול מה איפשר לכם להחזיק כל כך הרבה זמן מעמד. הסתכל עלי הקשיש ואמר: כוח סבל!"

[צחוק בקהל].

"ושוב, אני רואה את זה גם כשאני עם הסטודנטים שלי. כראש חטיבה אני אומר למרצים שלי, אנחנו לא מוותרים על אף אחד. בתפיסה שלי קודם כל אנשים שמחנכים מוציאים אנשים יותר טובים. באחד הימים הזמנתי לשיחה לחדר בארבע עיניים סטודנט. אמרתי לו, מספרים לי המרצים שהציונים שלך ממש גרועים. התשובות שאתה נותן מעולות, רואים את היכולות, אבל מצד שני הציונים על הפנים. כל הציונים 60-70. מה הקטע.

"בלי להתבלבל הוא הסתכל עלי ואמר: 'בשבילי, 70 זה מעולה. כי אני סטודנט לקוי למידה'. אני הסתכלתי אליו חזרה ואמרתי אתה לי לא תגיד את המשפט הזה. אתה אומר את המשפט הזה כי אתה מכיר אותי רק דרך האתר של האוניברסיטה. אותו כתבו אנשי שיווק והם שמו מה שנחמד לכתוב. אז אתה יודע כמה תארים שלי וכו.

"אבל אתה יודע מה לא כתוב עלי שם? שאין לי [תעודת] בגרות. אתה יודע למה אין לי בגרות? כי גם אני לקוי למידה. רק שבתקופה שלי אף אחד לא ידע מה זה הדבר הזה. אני לא אשכח איך שהמורה שלי בכיתה ט' אמרה מול אמא שלי: אל תתייאשי יום אחד אולי הוא יהיה מסגר.

"עכשיו, אין לי בגרות לא כי לא רציתי. באמת רציתי. רק שלא יכולתי. אני מוצא את עצמי מתגייס לצבא, אין לי בגרות, לא יודע מילה באנגלית. אמרתי מה אעשה. כי היה לי ברור  דבר אחד: מסגר אני לא אהיה […].

"אני מסתכל עליו (על הסטודנט): זה מה שמפריע לך? לקות למידה? או אולי החשש. ומאז שאני הייתי נער זה העסיק אותי. למה אנשים מסויימים מתפתחים ומגיעים להישגים ואני לא.

"היום כל הזמן מגיעים אלי מנכלים עם השאלה הזאת. השינויים היום מטורפים. 40 אחוז מהמשרות שאתם מכירים, בעוד 30 שנה לא יהיו קיימות. 35% מהילדים שלומדים היום בכיתות אלף יעבדו בעבודות שלא קיימות. כי העולם בשינוי מטורף. וכששואלים אותי מה גורם לעובדים וארגונים להצליח יותר, אני מתחיל דווקא מהעבר: אני מכיר משפט נפלא שאמר דוד בן גוריון: 'בינוניות היא מקצוע. למעשה המקצוע הנפוץ ביותר'.

"לקח לי שנים להבין את המשפט של בן גוריון. התחלתי להבין את המשפט הזה רק כשהתחלתי לעבוד על תהליכים של מצויינות בארגונים. כשאני שואל מנהלים מה מייצר מצויינות, למה אחד מתקדם ואחר נשאר מאחור, לצערי הם אומרים שזה עניין של כשרון, של פוטנציאל. כמה האדם אינטיליגנט".

ד"ר גוטרמן הסביר כי ההבדל טמון ב"פער בין פוטנציאל לבין המימוש שלו. כולנו מכירים אנשים עם פוטנציאל אדיר שלא מתפתח. ומכירים אנשים די בינוניים שמגיעים הרבה יותר רחוק".

זוהי רק טעימה קטנה מתוך ההרצאה מלאת ההומור שנשא ד"ר גוטרמן בכנס חשיפת מרצים. בהרצאה כולה ניתן לצפות בקטע הוידאו המצורף לכתבה.

ולהזמנת ההרצאה המלאה וקבלת פרטים נוספים ניתן לפנות ישירות:

דרך כתובת אימייל:hadarha@ladaat.org  

ובטלפון: 054-8118741.

כנסי משאבי אנוש וימי עיון

אין תגובות

השאר תגובה