"לאתיופים קשה לדבר בשבח עצמם בראיונות עבודה"

"לאתיופים קשה לדבר בשבח עצמם בראיונות עבודה"

אשר אליאס רק בן 42 אבל מאחוריו כבר מפעל חיים ראשון המסייע לצעירים אתיופים להחליק בקלות למשרות נחשקות בהיי-טק המקומי. מגזין

שיתוף

תכירו את אשר אליאס. בעצם, סיכוי סביר שכבר שמעתם עליו באחד מכלי התקשורת בשנים האחרונות. אליאס, בן 42, הוא לדבריו "האתיופי הראשון שנולד בישראל".

מהיום שעמד על דעתו, גמר אומר להקדיש את חייו לסיוע חברתי וכלכלי לבני הקהילה האתיופית. לפני תשע שנים הקים מיזם עסקי תחת השם "עמותת טק-קריירה", שנועדה לעזור לצעירים אתיופים להשתלב בענף ההיי-טק הישראלי והתחרותי. חשבו רגע, אתיופי בעשירון העליון, שכן של אהוד ברק במגדלי אסותא העתידיים. חזון אחרית העו"ש.

נכון, הדעות הקדומות מאיימות ברגע זה להגיח, או לפחות להעלות סימני שאלה. פערי המנטליות בין עולם ההיי-טק המערבי, הטכנולוגי והקשוח לבין מאפייני העדה המוכרים ידועים לכולם. אלא שאליאס אמר לכולם "אז מה?" והחל לחצוב במקלדת. גייס סטודנטים, מיקום נוח, כמה מתנדבים פרטיים ועוד כמה וכמה חברות ענק במונחים בינלאומיים הפועלות בישראל, שנתנו כתף, כוח-אדם, זמן יקר וגם לא מעט מזומנים.

עד לפני חודש שימש אליאס, המייסד, גם כמנכ"ל העמותה. מעתה הוא יו"ר הוועד המנהל, ולנעליו נכנס אבי גרבר, יזם היי-טק. אליאס עצמו ביקש לסיים את תפקידו, בין השאר בכדי לפנות לעצמו זמן למיזם הבא: הקמת קרן השקעות שתסייע לאתיופים לפתח עסקים קטנים כעצמאים. "אחרי שעוברים כמה שלבים בארגון יש שלב שבו היזם חייב לזוז הצידה, כמו בכל ארגון אחר", הוא מנמק בצניעות. "גם בעמותות זה צריך לקרות".

מהיכן ה"דרייב", תהינו. אליאס: "כשעוסקים בקהילה שנמצאת בעשירונים התחתונים, אני מאוד מאמין בתעסוקה שמאפשרת לאדם להיות במסגרת ואני לא מדבר על הדברים היותר פסיכולוגיים-משפחתיים, כמו מתח וכאלה. בראש ובראשונה – עצמאות כלכלית. אנחנו נמצאים בעידן טכנולוגי, במדינה שמובילה בעולם הטכנולוגי. אין סיבה, נכון לשנת 2003, שמתוך 130 אלף יוצאי אתיופיה בישראל יהיו רק ארבע עובדות תוכנה. אין לך הזדמנות אמיתית לרכוש את הידע הרלוונטי לענף ההיי-טק. הפילטר מסנן כל מי שלא גדל בישראל. העלות במכללות הפרטיות גבוהה מאוד, ואם אין לך הזדמנות אז יוצרים אותה. כך נוצרה טק-קריירה".

אבל לא רק בעטיין של  הסיבות האלה אליאס מוצא את המבערים הנכונים לפעול. הוא עצמו מהנדס תוכנה בהכשרתו, ומגדיר את עצמו "מסודר" כלכלית ומקצועית. "זה אופי של יזם", הוא מסביר, "לא היו לי קשרים. ההסתכלות אז הייתה קדימה אבל לא באותו הרגע של ההקמה. אבל היה לי ברור שאם נצליח להכשיר אנשים איכותיים… הביקוש קיים. התמונה הייתה ברורה".

 תרומה לקהילה

בעיצומו של שיעור (צילומי העמותה)

מסלול קבלה מורכב

הלימודים בטק-קריירה הם למעשה קורסים המתנהלים בשלוש כיתות ובמעבדות מחשבים שפועלות במקביל. ישנם שלושה מסלולי לימוד: בדיקות תוכנה, פיתוח תוכנה והנדסת רשתות תקשורת וגם טכנאות פי.סי ורשתות תקשורת. כל הקורסים מתקיימים בקיבוץ נחשון שבעמק איילון. דבר קיומה של העמותה ופועלה אינו מפורסם, רק משום שאין צורך בכך. בקהילה סגורה כמו זו האתיופית, הדברים עוברים מפה לאוזן כמו אש בשדה קוצים. "אנחנו לא עובדים הרבה על שיווק", מודה אליאס.

אבל גם כאן, כמו בכל מכללה או אוניברסיטה – הגם שמדובר בלימודי תעודה בלבד – יש תנאי קבלה הכוללים ראיונות ומבחנים. וכן, לא כולם מתקבלים. אליאס: "אנחנו מגבשים פרופיל של כל מעמד שמורכב משלושה אינדיקטורים שונים. אחד, הרקע ההשכלתי-תעסוקתי-צבאי, קורות-החיים שבהם אנחנו מסתכלים על הבחירות שלו ועל החוויות התעסוקתיות שעבר. שנית, בחינות מיון שאנחנו עושים מטעם מכון פילת. אלו בדיקות ממוחשבות שבודקות כישורי חשיבה לוגית וקוגניציה, לא ידע. שלוש, ראיון אישי לכל מועמד. אנו בוחרים את אלה שלהערכתנו יוכלו להשתלב בעתיד. יש כאלה שלא מתקבלים, נכון, כי הם פחות מתאימים".

טווח הגילאים של התלמידים נע בין 22 ל-29 והם מגיעים מעפולה בצפון ועד באר-שבע בדרום. במהלך הלימודים הם מתגוררים בקיבוץ בתנאי פנימייה, בחדרים ששכרה עבורם העמותה. לכל מסלול לימודים היקף השעות שלו. המסלול הקצר ביותר נמשך ארבעה חודשים, הארוך – כשנה. אין צורך בתואר אקדמי מוקדם, "זה אחד התחומים היחידים שאתה יכול להתחיל בהם קריירה בלי תואר".

 תרומה לקהילה

נחתומים לא מעידים על עיסתם

לבד מפעילויות הרווחה, חברות תמיד אוהבות להתהדר בצמד המילים "תרומה לקהילה", גם אם לרוב הן גוזרות על כך קופון תדמיתי. הן לעולם יטענו לגישה פילנתרופית טהורה, אך צריך לזכור שעדיין מדובר בעסקים ובאחד מיסודות קיומו של עסק משגשג שלא עסוק בלחשוב רק על שורת הרווחים של הרבעון הקרוב.

בכל העמותה, על אף גודלה, מועסקים בשכר ארבעה עובדים בלבד. כל השאר מבוסס על שיתופי פעולה רבים ומתנדבים, הן מתרגלים פרונטליים (בעיקר מצד בוגרי המסלולים) והן באמצעות "מנטורים". מסתבר שב"טק-קריירה" המציאו את מושג המנטור הרבה לפני עידן "דה וויס" הטלוויזיוני. משמעותו היא שכל בוגר או בוגרת, מעט לפני תום לימודיהם בקיבוץ, נהנים משירותים של מנטור בכיר מתעשיית ההיי-טק. הלה מלווה אותו בתהליך היציאה מחממת הקיבוץ אל הג'ונגל של התעשייה. מעגל נוסף של מתנדבים מורכב מכמה אנשי מפתח בענף ההיי-טק, המשמשים מעין חבר נאמנים. עליהם נמנים מנכ"לי החברות מטריקס ומלם תים, סמנכ"ל מערכות מידע בטבע ובדיסקונט, מנכ"ל בינת תקשורת ואחרים.

ענבל שניידרמן, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברת ההיי-טק מלם תים, היא אחד המנטורים המוזכרים כאן. " אנחנו כל הזמן מחפשים אפיקים חדשים ומקומות חדשים שבהם אנחנו יכולים לתרום, כשהמטרה היא לא לתרום בקטע של ללכת ולצבוע איזשהו מועדון או לתרום כסף לארגון. אנחנו רוצים שהאנשים שלנו יעשו התנדבות אקטיבית ויתרמו מזמנם וממרצם גופים שזקוקים לסיוע", מחדדת שניידרמן. אם העובדים מחויבים בזה? לא. אני לא מאמינה שאפשר לחייב אנשים לתרום.

– הקהילה האתיופית מסוגרת מאוד, ביישנית ומעדיפה לחיות בגטאות בינה לבין עצמה, כאשר מנגד הם טוענים לחסמים בחברה הישראלית ולגזענות לעיתים המונעים מאיתם להתקדם. אלו שני תסמינים סותרים ביסודם. איך אתם ב"טק-קריירה" מתמודדים עם זה?

שניידרמן: " זו שאלה מצוינת כי זו אחת הדילמות שמתמודדים איתן. ככל שמעגל המנטורים והאנשים שחשופים ליכולות שלהם יהיו גדולות יותר אז הסטיגמות האלה ילכו ויפחתו. הקושי שלהם כפי שציינתי הוא לדבר על עצמם ולעבור את הריאיון הראשוני. אתה מגלה אנשים עם הרבה מאוד יכולות ומסירות ורצון להצליח. ברגע שנמשיך להגדיל את כמות האנשים שיפתחו בפניהם את הדלת ויאפשרו להם לעבור את הריאיון, אז אתה מאפשר בעצם להיכנס לתעשייה ואז הם כבר מוכיחים את עצמם.

כמו שאמרת, הם אנשים מאוד סגורים וביישנים ומאוד צנועים. אתה צריך את הביטחון העצמי בכדי להצליח לעבור את הריאיון. הם אנשים מאוד חרוצים ומסורים, אנחנו מדברים קצת בהכללות, אבל זה מאפיין של העדה. הם מאוד מסורים ויתנו את הנשמה שלהם, אבל הבעיה היא שמהמקום המאוד סגור קשה להם לעבור ראיונות כי הם לא רגילים לדבר על עצמם בסופרלטיבים, קשה להם להגיד אני יכול אני מסוגל אני מוכשר.

"המהות של העבודה שלנו, איך שאני תופשת אותה, זה לעזור להם בעדה לצאת מהעבודות המקובלות שהם נמצאים בהן – עבודות קבלן ברוח התקופה, ולהשתלב בתעשייה שנחשבת יוקרתית עם יכולת השתכרות גבוהה יותר".

אליאס: "הפתרון הכי פשוט זה להסתכל על האדם כאדם, בלי כל מה שאמרת כרגע. בני אדם מתאימים את עצמם לסביבה שלהם. אני מאמין שכל התייחסות נפרדת היא זאת שגורמת לכל מיני כשלים בתהליך. דווקא בעולם העסקי, בטח ובטח בעולם הטכנולוגי ששם הכל זה לוגיקה, ברגע שאתה תורם לביזנס – אתה פה. אתה לא תורם – אתה לא פה. אין פה יותר מדי עניינים חברתיים, סוציולגיים, חברתיים וכדומה".

 

סדנת ניהול זמן

אין תגובות

השאר תגובה