תקדים: ביטוח לאומי יכיר בזכות עובדות שלקחו חופשת לידה מקסימלית

תקדים: ביטוח לאומי יכיר בזכות עובדות שלקחו חופשת לידה מקסימלית

בית הדין לעבודה פסק: ביטוח לאומי יכיר בזכותן של נשים שיצאו לחופשת לידה מקסימלית של 26 שבועות בחישוב גובה הגמלה הבאה

שיתוף
חוק עבודה נשים

חוק עבודה נשים

בואו להעמיק את הידע שלכם בדיני עבודה בזכויות עובדים מול חובת המעסיקים – בכנס דיני עבודה 

הכנס יתקיים ב-26 במרץ 2015. לפרטים והרשמה יש ללחוץ כאן! 

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נדרש לפסוק בסוגיה משפטית מורכבת. מדובר בעובדת שיצאה לחופשת לידה למשך 26 שבועות. בגין 14 השבועות הראשונים היא קיבלה קצבה של הביטוח הלאומי, על פי חוק, וביתרת השבועות שבהן שהתה בחופשה, היא לא השתכרה.

כעבור חצי שנה ממועד הלידה, העובדת שבה למקום עבודתה אולם כעבור חודש היא גילתה לפתע שהיא שוב בהריון. הפעם העובדת נדרשה אף לצאת לשמירת הריון. המוסד לביטוח לאומי אישר את זכאות העובדת ההרה לגמלת שמירת הריון, אך כאשר נערך חישוב גובה הגמלה, ביטוח לאומי התבסס על הכנסתה של העובדת במהלך הרבעון האחרון של השנה, תקופה בה שהתה העובדת בחופשת לידה. כאמור, דמי לידה ניתנים לעובדת לאחר לידה רק עבור 14 השבועות הראשונים של חופשת הלידה. בגין יתרת השבועות בהן שהתה העובדת בחופשת לידה, היא לא קיבלה שכר או גמלה, משמע לא הייתה לה כל הכנסה. שכרה של העובדת הינו 8,000 ₪ בחודש אולם בחישוב הרבעון האחרון, בו העובדת בעיקר לא השתכרה. לכן, יצא שגובה הגמלה החודשית שלה מגיעה ל-1,007 ₪ בלבד.

העובדת הגישה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי. בכתב התביעה, העובדת הסתמכה על ברירת המחדל שקבועה בחוק עבודת נשים לפיה חופשת הלידה הינה בת 26 שבועות. לכן, לשיטת העובדת, אין לחשב את הגמלה שלה על פי השכר שקיבלה (או לא קיבלה) בעת ששהתה בחופשת לידה. כמו כן, העובדת הסתמכה על תקנות הביטוח הלאומי הקובעות שבמקרה שבו האישה איננה משתכרת ברבע השנה הרלוונטית, מסיבה שאינה תלויה בה, יש לחשב את גובה הגמלה שלה בחופשת הלידה לפי השכר המשוער לו הייתה זכאית אילולא הייתה נאלצת לצאת לשמירת הריון. מהביטוח הלאומי נטען מנגד כי העובדת האריכה את חופשת הלידה שלה מרצונה האישי ולא מפאת אילוץ.

בית הדין לעבודה פסק: יש לעודד נשים לשהות תקופה ממושכת בחופשת לידה
שופט בית הדין לעבודה, אילן סופר, פסק כי בעבר אכן חוק עבודת נשים הגדיר קבע שחופשת הלידה של עובדת תימשך 14 שבועות. יחד עם זאת, בשנים האחרונות החוק תוקן במטרה לעודד נשים עובדות להאריך את חופשת הלידה. על כן, ברירת המחדל של חופשת הלידה כיום הינה 26 שבועות. האישה זכאית לתשלום בעבור 14 שבועות בלבד אך היא זכאית לשהות בבית למשך 26 שבועות.

מדברי השופט: "התובעת יצאה לחופשת לידה שמשכה קבוע בחוק ולא היה תלוי בה". לטענת השופט, המטרה העומדת מאחורי הארכת חופשת הלידה ובתשלום גמלת שמירת ההיריון כתחליף הכנסה הינה להיטיב עם העובר ולשמור על בריאותו ועל בריאות אמו. עצם העובדה שהעובדת שוהה בחופשת לידה גם בתקופה בה היא כבר לא זכאית לגמלה איננה רלוונטית לדיון. לכן, ביטוח לאומי מחויב לערוך חישוב גמלה בהתאם לשכרה הרגיל של העובדת. בנוסף, ביטוח לאומי חויב לשלם לעובדת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.


אירוע משאבי אנוש 20-21.12.2021

כנס הגיוס השנתי 2021
כנס רווחה וחווית עובד 2021
כנס ההדרכה והלמידה 2021
באנר כנס דיני עבודה

אין תגובות

השאר תגובה