יחסי עובד מעביד וטכנולוגיה

יחסי עובד מעביד וטכנולוגיה

עו"ד יגאל קולוף הרצה בכנס דיני העבודה על חוקי עבודה בעידן הדיגיטלי: "הטכנולוגיה מתפתחת, הפסיקה מזגזגת"

שיתוף
יגאל קולוף

יגאל קולוף

עורך הדין יגאל קולוף, שותף במשרד וקסלר, ברגמן ושות' וחבר במוסד לבוררות של לשכת עורכי הדין, פתח את כנס דיני עבודה, שהתקיים ב-15 בספטמבר.

עו"ד קולוף נבחר לקחת חלק בפאנל המרצים המקצועיים שלנו בשל ניסיונו העשיר בתחום דיני עבודה, ובפרט בסוגיה החדשה יחסית והמורכבת ביותר: דיני עבודה בעידן הטכנולוגי. הרצאתו של עו"ד קולוף, שפתחה כאמור את היריעה לסדרת הרצאות מרתקות בתחומים השונים בדיני עבודה, הוקדשה לפסיקות עדכניות המתייחסות למתח שבין זכות העובד לפרטיות לבין זכות המעסיק לקניין והמרחב הווירטואלי (הדק) העובר במרכז.

עו"ד יגאל קולוף: "החוק קובע שאין לפגע בפרטיות של אדם ללא הסכמה. מהי הסכמה? הסכמה מדעת בעל פה או בדרכים אחרות. בתי הדין לעבודה פסקו כי בתנאי סילוק מכתימים עובדים על כתבי ויתור. בית הדין מבין שהעובד לא היה חותם ברצון חופשי ואמיתי. יש לבדוק את כוח המיקוח של העובד באותן נסיבות. אם זה נכפה עליו? האם ההסכמה הייתה בדיעבד או בהתנהג?

כיום אנו פועלים בסביבת עבודה שבה הטכנולוגיה תופסת מקום מרכזי והיא מוסיפה רבדים חדשים למתח שבין העובד למעביד. הכלים שבעבר לא היו בידי המעסיק, כלים חדשים כגון: אמצעי ניטור למעקב אחר הפעילות של העובד ברשת, לא היו בעבר. כיום מעסיק יכול לבדוק מה העובד עושה בשעות העבודה, האם הוא גולש או חודר לאתרים אסורים ומוריד תוכנות פרוצות?

כיום המעסיק יכול להתקין מערכת ג'י-פי-אס לרכב של העובד כדי לראות היכן הוא נמצא, האם הוא נמצא באחד מסניפי החברה או אצל לקוח או שהוא מבלה בבית מלון או בכלל קפץ לביתו לסידורים פרטיים?

מעסיקים מתקינים מצלמת אבטחה לצורכי אבטחה כמובן (כדי למנוע גניבת סחורה לדוגמה), אך האם המצלמה הזו פוגעת בפרטיות העובד?

מה שברור כיום זה שקיים מתח בין שתי זכויות יסוד: מצד אחד זכותו של העובד לפרטיות ומצד שני זכותו של המעביד לקניין. שתי זכויות חוקתיות והרבה מאוד סימני שאלה וחוסר ודאות היות שהפסיקה היא "מזגזגת" וממש לא משמעית.

בהיעדר חוקים חד משמעיים, בתי הדין בוחנים כל מקרה לגופו בניסיון לאזן בין זכויות העובד לזכויות המעסיק. זאת ניתן ללמוד ממקרים שנידונו בבתי הדין לעבודה בעת האחרונה:

סמנכ"ל הכספים באופטיקה הלפרין גילה אחרי שנה שיש איקון סלולארי שמראה להנהלת החברה לאיזה סניפים הוא מתקרב. הוא טען שזכות הפרטיות שלו הופרה וכי הוא לא ידע שהחברה מנטרת את תנועותיו. מהנהלת החברה נטען מנגד כי היה צורך לראות היכן המנהל נמצא מתוך צורך: הוא הסתובב הרבה בדרכים ואם התעוררה איזושהי בעיה באחד הסניפים, החברה רצתה לדעת היכן הוא ממוקם גיאוגרפית. החברה הצליחה להוכיח שהיא לא עקבה אחר תנועת העובד מחוץ לשעות העבודה וכי המעקב אחר מיקום העובד לא נועד כדי לפגוע בפרטיותו אלא כדי לייעל את העבודה. במקרה הזה, חרף העובדה שהמנהל לא ידע שמנטרים את תנועותיו, הוא הפסיד בתביעה.

במקרה אחר לגמרי עובדת שגילתה שהיא צולמה במהלך העבודה פנתה לבית הדין לעבודה על מנת לקבל בין היתר את פיצויי הפיטורים היות שהיא טענה שעצם העובדה שצולמה ללא ידיעתה והסכמתה מהווה הרעת תנאים. גם כאן החברה הצליחה להוכיח שמטרת המצלמה הייתה למנוע גניבות מצד העובדים והלקוחות. אולם היות שהעובדת לא ידעה שהיא מצולמת, הייתה הפרת הזכות לפרטיות ולכן הייתה הרעה בתנאים והיא זכאית לפיצויי פיטורים (זכות של מתפטר בדין מפוטר).

הנהלת בית אבות הציבה מצלמה במטבח ומהתצלומים התברר שכמה עובדות גנבו. ההנהלה אפשרה לאותן עובדות שנתפסו להתפטר בשקט, אולם אלה בחרו להגיש תביעה בגין הזכות לפרטיות. כאן בית הדין פסק כי מטבח הוא מקום פתוח שאליו נכנסים אנשים ולכן אין לצפות לפרטיות במקום שכזה. לכן תביעת העובדות נדחתה.

רואה חשבון שגילה כי בעמדת העבודה שלו הותקנה מצלמה והגיש תביעה. הוא דווקא זכה היות שבית הדין לעבודה פסק שבחדר עבודה/ תא עבודה העובד כן יכול לצפות לקבל פרטיות.

חוק הגנת הפרטיות מקנה לעובד זכות לתבוע את המעביד תביעה כספית. אך לא בבית הדין לעבודה אלא בית משפט השלום – לבית הדין לעבודה אין סמכות לפסוק בסוגיית החוק להגנת הפרטיות ולכן צריך לנהל תביעות בשני בתי דין נפרדים. אולם העובד כן יכול לתבוע את המעביד בגין עוגמת נפש על הפרת הסכם העבודה ואז יש פתח לדיון בבית הדין לעבודה.

עובדי עירייה הכריזו על סכסוך עבודה בגלל הדרישה שהם יחתימו תביעת אצבע. העירייה הצהירה שהיא לא עוקבת ולא מוסרת לצד ג' את הנתונים, אלא רק רוצה לדעת מתי העובדים נכנסים ומתי הם יוצאים. העובדים טענו לפגיעה בפרטיות. בית הדין פסק כי חוק שעות עבודה ומנוחה מדבר על כך שמותר וצריך לבדוק כניסה ויציאה של עובד ולכן בית הדין הכריע לטובת העירייה לדרוש מעובדים למסור תביעת אצבע. פסק דין זה פותח דלת לדיווח ביומטרי.

המעסיק יכול לקבוע מה אסור ומה מותר במרחב הדיגיטלי

עו"ד יגאל קולוף: "דואר אלקטרוני הוא נושא מאוד אקוטי בעיקר כאשר נגמרים יחסי העבודה. אם המעביד רוצה לדוגמה להוכיח שהעובד החל לחפש עבודה ואף שלח קורות חיים בזמן העבודה או שהמעסיק רוצה להוכיח שהעובד פנה אל ספקים או אל לקוחות החברה ושידל אותם. הראיות ימצאו בתיבת הדואר של העובד."

המעסיק יכול לקבוע מה אסור ומה מותר במרחב הדיגיטלי אבל הוא חייב לפרסם את הנוהל. העובדים צריכים לדעת מה עושים. באיזו טכנולוגיה משתמש הארגון כדי לנטר מידע? איך זה מתבצע? באיזה אופן (מגמתי או שוטף? האם הניטור נעשה רק בשעות העבודה? האם הוא מדגמי או שהוא בא לבדוק משהו בעקבות חשש קונקרטי?). העובדים צריכים לדעת שהארגון מפעיל אמצעים טכנולוגיים, איך, היכן, מתי, ולשם מה.

תיבת הדוא"ל מחולקת לשלוש קטגוריות:

1. תיבה מקצועית. בתיבה המקצועית ניתן להורות לעובדים שלא להעביר מידע אישי שאינו קשור לעבודה.

2. תיבת דוא"ל מעורבת: זו תיבה שמשמשת את העובד בעיקר לעבודה, אולם מותר לו לעשות בה שימוש אישי מעת לעת.

3. תיבה אישית בבעלות הבלעדית של העובד אשר הסיומת שלה לא נושאת את שם החברה.

אם המעסיק פרסם מדיניות פרטיות לתיבה המקצועית, מותר לו לבצע ניטור מדגמי על התכתובות. אך אם המעסיק מצא שיש תכתובות אישיות – אסור לו לחדור אליהן. הוא צריך הסכמת עובד או צו בית משפט כדי לעשות שימוש במידע מתיבת דוא"ל אישית.

בתיבה האמצעית, בה מצוי חומר אישי ומקצועי בתכתובות – אסור לעשות ניטור ללא הסכמת העובד. בתיבה השלישית אסור למעסיק לגעת בכלל כלומר אסור לו להיכנס לבדוק מה כתוב שם, מתי נעשה שם שימוש. או כל סוג אחר של ניטור.

איקון סלולארי – אסור או מותר?

איקון סלולארי ברכבים וטלפונים של עובדים הם סוגיה לא פשוטה. האם מותר למעסיק להוציא פירוט שיחות? לעקוב אחרי תנועת העובד? לראות מה הוא עושה כל היום? ומה הוא עושה בלילה או בהפסקה?

קיימת הפרדה בין טלפון פרטי לזה שהמעסיק נתן לעובד. אחר הטלפון הפרטי של העובד אסור לעקוב! אסור לגעת בו בלי צו של בית משפט, וזה רק באם יש חשש לשימוש לא הגון כמו גניבת סודות מסחריים.

אם המעסיק רוצה להשיג פירוט שיחות לטלפון שהוא סיפק לעובד, הוא זקוק לצו ממוקד. הוא לא יקבל צו על שעות הלילה לדוגמה, אבל על פרק זמן במשך יום העבודה כן.
ב-2006 ניתן פסק דין שלפיו בעבודה שהיא ניידת מטבעה, כגון מכירות שטח, אין חשד לפגיעה בפרטיות בשעות העבודה.

בפסק דין מאוחר יותר, מ-2009, מעסיק ביקש לנטר פעילות של העובד באמצעות איתורן היות שהיה קיים חשש לדיווח שעות כוזב. בית הדין קבע כי יש להשחיר נתונים של העובד לאחר שעות העבודה. כך בית הדין איזן בין זכותו הקניין של המעביד לבין זכות הפרטיות של העובד.

המלצות מעשיות למעסיקים:

נסחו נהלים ומדיניות ברורה ושקופה. העבירו לעובדים מידע ברור ועדכני על סוגי הניטור שמבוצעים במקום, סוג הטכנולוגיה, מטרת הניטור וכיו"ב.

כאשר מגיעים עובדים חדשים או כאשר מחדשים חוזה עם עובדים, הכניסו את הסעיפים הללו לחוזה. גם אם לא ניתן להחתים עובדים ותיקים על סעיפים אלה, נסו להבהיר להם את הנהלים בצורה כמה שיותר ברורה ושקופה.

ועוד טיפ אחד אחרון, אם מתקינים מצלמת אבטחה – שימו לידה שלט גדול שבו יהיה כתוב בבירור: "כאן מותקנת מצלמת אבטחה".

אין תגובות

השאר תגובה