בית הדין לעבודה: משכורת איננה פרס!

בית הדין לעבודה: משכורת איננה פרס!

העובדות סירבו להחתים נוכחות באמצעות טביעת אצבע. העירייה סירבה לשלם להן את שכרן. בית הדין לעבודה חייב את העירייה לפצות את העובדות בגין הלנת שכר

שיתוף
חוק שבוע העבודה ההוגן

חוק שבוע העבודה ההוגן

עיריית אשדוד הכניסה שעוני נוכחות ביומטריים ב-2012 וחייבה את עובדי העירייה להחתים נוכחות באמצעות טביעת אצבע. עובדי העירייה נענו לדרישה זו, למעט שלוש עובדות (מתמחות בפסיכולוגיה) אשר סירבו להחתים נוכחות באמצעות מערכת דיווח ביומטרית מטעמים עקרוניים. העובדות התעקשו להמשיך לדווח נוכחות באופן ידני.

העירייה העבירה למדור השכר את ההנחיה הבאה: לשלם לשלושת המתמחות את שכרן על חשבון יתרת ימי החופשה שלהן בלבד, כלומר לשלם להן משכורת כאילו שהו בחופשה בתשלום. בפועל מחודש פברואר 2013 ועד חודש מאי 2013 שולמה ללמתמחות משכורת המבוססת על יתרת ימי חופשה שנצברו לטובתן.

העובדות פנו לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתביעה שבבסיסה בקשת סעד זמני שיורה לעירייה לשלם להן את שכרן המלא על סמך הדיווח הידני. העובדות טענו כי לא ניתן לחייב אותן להחתים נוכחות באמצעות שעון ביומטרי. בית הדין לעבודה דחה את הבקשה לסעד זמני. העובדות לא אמרו נואש והגישו ערעור ליועץ המשפטי לממשלה. היועמ"ש נתן את דעתו לפיה העירייה מחויבת לשלם לעובדות את שכרן ללא קשר לשאלת זכותו של מעסיק לדרוש דיווח נוכחות ביומטרי. העירייה קיבלה עמדה זו והסכימה לשלם לעובדות את שכרן על בסיס דיווח שעות ידני.

ואולם העובדות קיבלו את מבוקשן (להחתים נוכחות באמצעות דיווח ידני ולא דרך שעון נוכחות ביומטרי), זמן קצר מתום הפרשה הן הודיעו על התפטרותן. בהתאם לכך, העובדות הגישו לבית הדין לעבודה כתב תביעה מתוקן, בו ביקשו לחייב את העירייה לשלם להן פיצויים בגין הלנת שכר, פיצויי פיטורים והלנת פיטורים ופיצויים על הפרת חובת תום הלב והפרת חוק הגנה על עובדים.

בכתב התביעה שהגישו טענו העובדות כי התפטרותן באה על רקע התנכלות ממושכת מצד ואי תשלום משכורתן במשך כשנה. לשיטתן לא ניתן לדרוש מעובד שלא שולם לו שכר במלואו במשך חודשים להמשיך בעבודתו. בנוסף, העובדות טענו כי נאלצו להתפטר היות שבעירייה לא הועסקו פסיכולוגים שיכלו לאמן אותן ולאפשר להן לסיים את ההתמחות.
העירייה טענה מנגד כי העובדות לא זכאיות לפרס על כך שעשו דין לעצמן.

שכר עבודה אינו פרס
השופט משה טוינה קבע שיש להבחין בין זכותו של עובד לקבל שכר בתמורה לעבודתו, לבין זכותו של המעסיק לאכוף כללי משמעת במקום העבודה. באם מדובר בהפרת משמעת, הרי שזכותו של המעסיק לנקוט באמצעי משמעת (הערה בתיק אישי, נזיפה… ועד פיטורים). אולם המעסיק אינו רשאי לאכוף את המשמעת באמצעות סנקציה של מניעת שכר! על כן השופט פסק על העירייה לשלם לכל אחת מהתובעות פיצויי הלנת שכר בגובה משכורת ממוצעת בתוספת שכר טרחת עורכי דין.

2 תגובות

  1. מפורטות רק סנקציות כגון נזיפה, הערה בתיק האישי ופיטורין, מה לגבי חיוב בקנס של המועסק?

  2. הפנה אותך לסיכום הרצאתו של עו"ד אריק שלו בנושא:
    //www.hrus.co.il/%D7%A2%D7%95%D7%93-%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%A7-%D7%A9%D7%9C%D7%95

    הדבר אפשרי אך רק במידה "שיש מקור נורמטיבי בהסכם קיבוצי או פרטי כדי לנכות קנס".
    באופן כללי, בגלל שהדבר לא קיים במרבית המוחלטת של הארגונים – לא ניתן לעשות כן!

    לחלופין, במסגרת פיטורים ניתן לקזז נזק או גניבה, במקרים מסויימים – ההמלצה היא לקבל ייעוץ משפטי קודם לכן באותם מקרים.

השאר תגובה