שיתוף

תחרות עסקית הוגנת או גזל לקוחות: מה ההבחנה ביניהן ואיך ראוי לנהוג כלפי מנכ"ל לשעבר, שפרש מהחברה אותה ניהל והקים חברה מתחרה. זו השאלה שעמדה בבסיס התביעה של המעסיקה לשעבר של המנכ"ל לבין המנכ"ל שפנה ללקוחותיה.

בית המשפט המחוזי קיבל תביעה של מעסיק כנגד המנכ"ל הקודם שכיהן גם בתפקיד דירקטור, אשר הקים עם התפטרותו חברה מתחרה. בית המשפט קבע כי הוא מודע לנוהג הרווח, לפיו תנאי שמגביל את חופש העיסוק בטל, אלא אם כן הוא נועד להגן על אינטרס לגיטימי של המעסיק.

האינטרסים של המעסיק הנחשבים לגיטימיים לצורך תנאים שעלולים להיחשב להגבלת עיסוק:

  • הגנה על סודות מסחריים.
  • השקעות המעסיק בהכשרה מיוחדת של העובד.
  • רשימת לקוחות.

עם זאת, אין להסתפק בתיאור כללי על קיומו של סוד מסחרי הראוי להגנה על ידי הגבלת חופש העיסוק. במקום זאת יש צורך להצביע על קיומו של סוד מסחרי ספציפי.

לדוגמה: תוכנה, נוסחה בלעדית, רשימת לקוחות מסוימת וכדומה. כמו כן, קובע בית המשפט, קיימת הצדקה להגבלת העיסוק, כאשר המעסיק השקיע משאבים מהותיים בהכשרת העובד או כאשר ניתנה תמורה מיוחדת לעובד עבור הגבלת העיסוק המצדיקה את ההגבלה.

נושא הגבלת חופש העיסוק חל גם ביחסי שותפים לעסק, אף שאינם יחסי עובד מעסיק. עם זאת נקבע, כי הגבלת העיסוק חייבת להיות מוגבלת בזמן.

במקרה הנוכחי, בית המשפט קבע כי התחייבות העובד הינה לגיטימית לאור העובדה שהיא נועדה למנוע מהעובד, ששימש בתפקיד בכיר בחברה, להשתמש בקשרים שקשר עם ספקים ולקוחות החברה במהלך תקופת עבודתו, לצורך הקמת חברה מתחרה.

אף שהתחייבות זו לא נועדה למנוע מהעובד להתקשר עם לקוחות וספקים אחרים, בתחום עיסוקה של החברה ולהתחרות בה. כך או כך, בית המשפט קבע, כי העובד (המנכ"ל לשעבר) נקט בדרך פסולה, תוך הפרת התחייבותו שהוגבלה לתקופה של ארבע שנים.

ואף על פי שבמהלך שנה אחת ממועד עזיבתו הוא לא עבד עם הספקים של החברה, בכל זאת פסק בית המשפט כי על המנכ"ל לשעבר לשלם גם הוצאות משפט בסכום של 30 אלף שקלים.

אין תגובות

השאר תגובה