שיתוף

"מכירים את זה שמגיעים עייפים לעבודה, כי הילד לא ישן, קם כל שעה, כן בקבוק, לא בקבוק, ואם הם כבר כן ישנו טוב בלילה [אז אתם] מגיעים עצבניים כי בבוקר הילדים לא רצו להתלבש, לא רצו לנעול נעליים", פתחה מעיין אטיה את הרצאתה בכנס חשיפת מרצים של HRus. מעיין אטיה היא מדריכת הורים ויועצת שינה, בעלת תואר ראשון ו-20 שנות ותק כגננת מוסמכת לגיל הרך. היא מעבירה הרצאות וסדנאות במגוון נושאים הקשורים להורות לילדים בגיל הרך. בהרצאתה היא מלמדת איך לתקשר, איך להקשיב ומה צריכים לעשות כדי להשיג תקשורת נכונה בתוך המשפחה בין הורים.

"שמי מעיין אטיה ואני מדריכת הורים ויועצת שינה. לתחום ההורות הגעתי אחרי 20 שנה שהייתי גננת מוסמכת לגיל הרך. אז אני גם מכירה את כל ה[דיונים עם] הגננת: איך את מצליחה להרדים 25 ילדים, ואיך אצלכם לא זורקים את האוכל על הרצפה. אני פה גם כדי לעזור. המוטו שלי הוא ששינוי קטן מביא לשיפור גדול. ואני מאמינה שהורות יכולה להיות חוויה נעימה וזורמת.

"אני מעבירה מגוון הרצאות בתחומים הקשורים להורות. אחת מהן היא הקניית הרגלי שינה, שבה אני מלמדת איך להקנות הרגלים נכונים ובריאים, [כולל] מענה לבכי. הרעיון אצלי זה לא שאני משאירה את הילד בוכה. להיפך. להקנות בטחון ולעשות בדרך הנכונה.

"הרצאה השנייה היא תקשורת בתוך המשפחה. שבה אנחנו לומדים מה זה בעצם תקשורת. מה זה 'להכיל'. מה זאת הקשבה. כל הדברים שתקשורת נכונה כוללת. איך אנחנו מדרבנים את הילדים שלנו לדבר, איך אנחנו לומדים לשתף אותם בעצמנו, כי אם אנחנו רוצים לבקש מהם שישתפו, אנחנו חייבים לשתף אותם".

"אופס טעיתי" – טעויות קטנות בתחום ההורות

"ההרצאה השלישית שאני רוצה לתת לכם טעימה ממנה נקראת 'אופס טעיתי'. טעויות קטנות שאנחנו עושים בתחום ההורות", אומרת מעיין. "קיבלנו את המתנה הכי נפלאה. להיות הורים. אבל לא קיבלנו חוברת הפעלה. וקיבלנו גם כפתור קטן שנקרא מצפון, שגם ככה מקשה עלינו. הטעויות האלה הן לא נוראיות בכלל, והן ניתנות לשינוי מאוד בקלות. הבעיה שלנו מתחילה בכך שהקטנטנים האלה מקבלים הרגלים מהר מאוד. הרעיון שלי פה הוא לא חס וחלילה לשפוט אף אחד.

"גם אני עשיתי, ועדין עושה, טעויות בהורות. המטרה שלי היא קצת לתת טעימה כדי להפיל כמה אסימונים, ולראות עד כמה הרבה פעמים ניואנסים קטנים יכולים לשנות לנו את החשיבה".

פינוק

"למשל, פינוק זה מותר", אומרת מעיין, "זה בסדר אבל צריך להבין כל דבר מה ההשלכות ומה אנחנו מונעים מהילדים שלנו בזה שאנחנו מחפים עליהם. בעיה שנייה היא גבולות. הבעיה העיקרית בגבולות היא שהם לא ברורים לנו כהורים. ברגע הגבול לא ברור לנו אין סיכוי שנעביר אותו [לילד] בצורה ברורה, [כלומר, אין סיכוי] שהוא יהיה ברור לילדים שלנו.

"סמכות הורית: מי הילד מי ההורה. מי מחליט את ההחלטות. אפשר להכנס איתם למשא ומתן, וזה בסדר. אבל חשוב שיהיה ברור שאנחנו ההורים והם הילדים. הפתרון השני הוא לעשות תיאום ציפיות. כשהולכים לחנות צעצועים אפשר להסכים למתנה אחת או שתיים וזהו. כשהוא בא עם הדבר השלישי, לא להכנס למאבק. להגיד: אני מבינה שקשה לוותר. אבל החלטנו דבר אחד או שניים. בפעם הבאה שנבוא. תמיד להציע פתרון הלאה.

"איסורים: זה בסדר להגיד 'לא'. [אבל] ברגע שיש לנו כמה סיטואציות רצופות ש[אנחנו חייבים] להגיד לא, תמיד לחשוב על משהו שמותר. מה 'כן'. כלומר, כשנתקלים ברצף סיטואציות בהן אומרים 'לא', לאפשר משהו שהוא 'כן'. החשיבה שלנו צריכה להיות: כשאנחנו רוצים להשיג שינוי – מה הרווח לילד.

"כמו כן, [חשוב] לעבור לתגובות מונוטוניות . חשוב להבין שכעס זה יחס. ילד רוצה להשיג יחס. ברגע שאנחנו כועסים הוא השיג את היחס שרצה להשיג.

"דבר נוסף – אם אין קהל אין הצגה: אם בסיטואציה אחת נהגנו פעם אחת בכעס ובפעם השנייה חזרנו עייפים ו-ויתרנו, הוא נכנס לבלבול. למשל, כשהוא זורק את הצלחת עם האוכל: פעם נכעס ובפעם שנייה נאסוף, זה מכניס אותו לבילבול ובפעם הבאה הוא יעשה את זה שוב.

"למי הילד דומה: [לפעמים יש כעס ש] שהילד דומה לבן\בת הזוג השני\יה. קבלו את הילד כמו שהוא. תכילו אותו ותבינו אותו ותהיו שם בשבילו".

 

להזמנת ההרצאה המלאה וקבלת פרטים נוספים:

maayanattia3@gmail.com  

054-2182170

 

כנסי משאבי אנוש וימי עיון

אין תגובות

השאר תגובה