שיתוף

"אנחנו נמצאים ביום ההפלגה השישי מאיי שלמה למיקרונזיה. והרוח מהבוקר מסתובבת ומסתובבת ובסופו של דבר נושבת ישר מולנו. הפלגה בתנאים כאלה היא מאוד לא נעימה כי הסירה קופצת על הגלים. אנחנו מחליטים לראות אם יש מקום בסביבה כדי לעצור ולחכות שהרוח תסתובב לכיוון קצת יותר נוח מבחינתנו.

"פותחים מפה. רואים שיש מעין אי קטן באיזור. מסוג המקומות שחיים בהם אולי 100 או 200 אנשים. אנחנו מפליגים לשם, מטילים עוגן, ומוצאים עצמנו צפים ליד אי מופלא למדי.

"אחרי כמה רגעים ניגש אלינו אדם בסירת קאנו ואומר: 'ברוכים הבאים לאי שלי לא היתה פה סירה כבר יותר משנתיים'" בסיפור זה פתחה טניה רמניק את הרצאתה בכנס חשיפת מרצים של HRus, בה סיפרה על התמודדות עם אתגרים מורכבים במהלך 9.5 שנים של הפלגה מסביב לעולם, במקומות הנידחים ביותר בעולם.

"ואז, בקול יותר צנוע, בשקט", מספרת טניה, "הוא אומר: 'תסלחו לי בבקשה, יש לכם אולי קצת אורז בשבילי?' למען האמת בשלב הזה של במסע בין איי שלומה למיקרונזיה לא היו לנו יותר מדי דברים בסירה, מצד שני אי אפשר לסרב לבקשה כזאת. נכנסנו פנימה, נברנו במגירות ומצאנו אריזה של קילו אורז שנראתה במצב סביר והבאנו לו.

"האדם מוציא מהכיס חמישה שטרות ל 100 דולר ונותן לנו. אנחנו שואלים אותו מה זה. הוא אומר 'אני לא יודע היתה פה סירה לפני 10 שנים, הביאו לי את הניירות האלה ואמרו שבתמורה אפשר לקבל אוכל. זה מספיק?'. אמרנו לו: בתמורה לניירות האלה אתה יכול לקבל 500 אריזות כאלה. כמובן שהחזרנו לו את השטרות ונתנו לו את האורז".

בשלב זה חוזרת טניה רמניק לאחור ומספרת איך החל הכול: "לפני 10 שנים, בן זוגי אורן ואני היינו בגיל כזה. אני הייתי בת 30 הוא היה בן 36 והדברים סביבנו החלו להשתנות. חברים החלו לחשוב על קריירה רצינית חתונה בית, וכו. והאמת היא שבשלב הזה לא הוא ולא אני לא רצינו להתחייב לבנק ל-20 השנים הבאות.

"רצינו לראות את העולם. לחוות את החיים. יום אחד עלה לנו הרעיון לקנות סירת מפרש ולהפליג בעולם לאן שתיקח אותנו הרוח. רגע לפני שמישהו הסביר לנו שזה רעיון גרוע. קנינו סירת מפרש באורך 11 מטר. והדבר הראשון שעשינו אחרי שקנינו את הסירה, היה לפתוח אטלס ולמדוד מרחקים עם סרגל.

"חילקנו את המרחקים במהירות הסירה, שנאמר לנו שהיא מפליגה במהירות של שמונה קמ"ש ומהחישוב יצא לנו שבשנתיים, מקסימום שלוש שנים, אפשר להפליג סביב כדור הארץ.

"אבל בסופו של דבר החיים זה לא מתמטיקה והמסע לנו נמשך 9.5 שנים. במהלכן הפלגנו 88 אלף קילומטר. היקף כדור הארץ לשם השוואה הוא 40 אלף קילומטר.

"יצאנו מישראל והפלגנו לאורך הים התיכון דרך מיצרי גיברלטר לאיים הקנריים, משם חצינו את האוקינוס האטלנטי אל האיים הקאריביים בהם הפלגנו במשך כשנתיים וחצי. דרך תעלת פנמה לאוקיאנוס השקט, איי גלפגוס איי מארקיז וכו.

"רק במזרח טימור יכולנו לעצור כבעלי דרכון ישראלי. לאחר מכן הגענו לדרום אמריקה נכנסו עם הסירה לנהרות של ברזיל וכו. השלמנו הקפת עולם ובפעם השלישית חצינו את האוקיאנוס האטלנטי כדי לחזור הביתה.

"במהלך המסע פיתחנו דרך חיים משלנו. כבר בהתחלה הפסקנו להיכנס למרינות. היינו מוצאים מפרץ טבעי שיגן עלינו מהגלים, מטילים עוגן וכך צפים באמצע המפרץ. כשרצינו לרדת לחוף השתמשנו בסירת חתירה קטנה שמאוחסנת על הסיפון.

"דבר נוסף שהחלטנו לעשות זה להפסיק להשתמש במקרר של הסירה. במשך כמעט 10 שנים חיינו בלי מקרר. הסיבה לכך היא שמקרר הוא צרכן חשמל מאוד רציני. ביום אחד הוא צרך חשמל כמו שכל המכשירים צרכו במשך שבוע שלם. חשמל לא נוצר יש מאין וודאי לא בסירה. צריך להניע גנרטור.

"בשביל זה צריך דלק, ובשביל זה צריך כסף ולהיות במקום שיש דלק. אנחנו חלמנו להפליג למקומות מרוחקים שאין בהם תחנות דלק ולהתנתק מהתלות הזאת. הפאנלים הסולריים הקטנים סיפקו חשמל למכשירים הקטנים. ומאחר שהפלגנו כמעט אך ורק על טהרת הרוח, נזקקנו לקנות דלק פעם בשנה וחצי.

"ייבשנו פירות בשמש. עשינו יוגורט. למדנו לעשות לחם. תפרנו מרזב עם נקז ובעזרתו תפסנו מי גשם. חיינו והתקיימנו אך ורק ממי הגשם שתפסנו בעצמנו. המזון העיקרי שלנו התבסס על אורז ודגים שדגנו בעצמנו במי האוקינוס, פלוס קצת נבטים שהנבטנו מהזרעים שהיו לנו.

"דרך החיים הזאת אפשרה לנו להגיע למקומות הנידחים שעליהם חלמנו. מקומות שאין בהם סופרמרקט אין תחנות דלק אין מי שיתקן לך. מקומות שאתה מתקיים בהם אך ורק ממה שיש בסביבה.

"במהלך ההרצאה שלי אני מספרת ממקומות מרוחקים בעולם. אני מספרת על כושר המצאה, עקשנות ונחישות, שלא פעם עזרו לנו במצבי קיצון. אני מספרת על התמודדות עם שודדי ים, עם סערות ועל התמודדות עם הדבר הקשה ביותר: הלא נודע. ועל קבלת החלטות. במסע שכזה כל החלטה היא גורלית. כל החלטה תקבע אם נחיה או נמות.

"הנאת המסע נובעת לא רק מהחוויות, אלא גם מתחושת ההישג שהלכה והתגברה. אבל אלו עדיין לא היו הסיבות העיקריות. איפשהו בדרך הבנו שההנאה המשמעותית ביותר היא בשינוי שהמצב הזה יוצר לנו. התובנה שניתן להתמודד עם אתגרים בצורה אחרת לגמרי ממה שחשבנו לפני כן".

לקבלת פרטים נוספים: 054-4317160   |   tanyaremenik@gmail.com

אין תגובות

השאר תגובה