שיתוף

המושג 'טרולים' נולד ברשתות החברתיות ומתייחס לביריוני רשת, אבל הוא קיים גם בארגונים.

ה'טרול' הוא אדם שיוזם ויכוחים בצורה מכוונת, שמטרתה להרגיז, להעליב ולזלזל באחרים ואף להשפיל אותם ולקעקע את הלגיטימיות שלהם. כאמור, תופעה זו קיימת גם בארגונים – מחוץ למרחב המקוון.

כל עוד הטרול נמצא ברשתות החברתיות, קל לו יותר להסתתר מאחורי המקלדת כאשר הוא מבזה ומשפיל אחרים, כי הוא חש פחות אחריות הודות לאנונימיות שלו.

במקום העבודה, לעומת זאת, קשה יותר לטרול להסתתר. הבעיה היא, שלא תמיד טרולים במקומות העבודה חוששים מהדעה שנוצרת עליהם בארגון.

אחת הדוגמאות למצבים בהם הטרולים צצים היא במירוץ לתפקידים בכירים. מירוץ לקידום עלול פעמים רבות לגרום לעובדים להיות דורסניים כלפי עמיתיהם, בעיקר כאלה שהם רואים בהם מתחרים על התפקיד.

התחרות על קידום עלולה להוציא את הרע ביותר מאנשים מסויימים. התוצאה היא שכאשר עובד חרוץ (שאינו טרול) עובד קשה, משקיע את כל מרצו והרבה מזמנו בעבודה, מייצר רעיונות חדשים, יוזם פתרונות שמקדמים את החברה ותורם לארגון הרבה יותר מעובדים אחרים, הוא מגיע לתוצאות שממקמות אותו במקום טוב יותר לזכות בקידום.

מנגד, יש עובדים שמעדיפים קיצורי דרך. הם לא רוצים לעבוד קשה מדי, הם לא טורחים ליזום רעיונות חדשים ולא תורמים לארגון, ובכל זאת רוצים לקבל את הקידום.

כדי להשיג זאת ולהזיז הצידה את העובד החרוץ שמשיג תוצאות, הטרולים מטילים בו רפש ומאלצים אותו להתמודד עם יותר ויותר תופעות שליליות שמופנות כלפיו, כולל הסתה חברתית נגדו בתוך הארגון.

הטרולים יכולים, למשל, להשמיע ביקורות לא ענייניות על הגישה שלו, על סגנון העבודה שלו, להפיץ עליו שקרים, ולגרום לתחושה כללית בארגון, שההישגים של העובד החרוץ הם רק תוצאה של מזל.

ככל שהעובד החרוץ משיג יותר תוצאות טובות, כך הטרולים מעצימים את הפעולות נגדו, מבודדים אותו מעובדים אחרים וממררים את חייו.

מבחינת דיני עבודה, תופעות מעין אלה נחשבות להתעמרות בעובד ועלולות לגרור את הטרולים, את המנהלים ואת הארגון כולו לבית הדין.

אלא שלא כל העובדים מתלוננים על התעמרות. הסיבה העיקרית לכך היא שהם חוששים שאם יתלוננו, זה רק יחמיר את מצבם והארגון ממילא לא יעשה דבר כדי לסייע להם.

גם אם תחושות אלה אינן נכונות, והנהלת הארגון כן מוכנה לפעול כנגד התעמרות, העובדים לא תמיד מודעים לכך.

לכן, התלונות על התעמרות מגיעות בדרך כלל לאחר שכלו כל הקיצין והעובד מרגיש שהוא מוכן ללכת עם התלונה עד לבית הדין, ואף לעזוב את החברה.

יודגש כאן, כי הנהלת החברה לא יכולה להרשות לעצמה להשאר אדישה לתופעות מעין אלה, ובפרט מנהלי משאבי אנוש, שתפקידם הוא לוודא שלא מתרחשת התעמרות בין עמיתים.

אם מנהלי משאבי האנוש יחכו שהעובדים יתלוננו על התעמרות מצד טרולים, או יתעלמו במכוון מהתופעה, הם יאלצו בשלבים שלאחר מכן, להתמודד עם תופעות הרבה יותר קשות של עזיבות ואבדן מוטיבציה.

ולא רק מצד העובדים החרוצים והמשקיענים שהפכו קרבן של טרולים, אלא גם מצד עובדים אחרים שפעילות הטרולים מרתיעה אותם מלנקוט יוזמות ולהצטיין בתפקידם.

למרבה הצער, התופעה של טרולים שמטרפדים את השקעתם של העובדים חרוצים היא נרחבת מאד וקיימת בהרבה מאוד מקומות העבודה.

לכן, על מנהלי משאבי האנוש מוטל לאתר תופעות מעין אלה באופן יזום – כאשר הן עדיין בתחילתן.

בשום אופן לא לחכות להחמרת המצב, כדי לא להגיע למצב בו עובדים טובים וחרוצים מאבדים את המוטיבציה, או עוזבים את החברה, או נרתעים מלפעול כדי לקדם את החברה, או אף מגישים תלונות ותביעות בבתי הדין לעבודה.

כנס משאבי אנוש בנושא העצמת ההון האנושי

אין תגובות

השאר תגובה