שיתוף

בדברי ימי ההיסטוריה של עולם הארגונים, תיזכר כנראה התקופה של משבר הקורונה כתקופה בה התרחש המהפך מהגדולים ביותר בשוק העבודה: המעבר לעבודה מהבית בהיקפים גדולים, לפחות בחלק מימות השבוע.

סביב המגמה הזאת צפויים להתפתח שווקים נוספים במגוון תחומים, ובראשם כל מה שקשור לטכנולוגיות בתחום משאבי אנוש.

כמו כן יתפתחו ככל הנראה כלים, שיטות ונהלים חדשים בכל מה שקשור למדידת תוצאות (מרחוק) של עובדים, שכן מדידת התוצאות באופן שוטף ויומיומי תחליף את הפיקוח הצמוד של עובדים על ידי המנהלים הישירים.  

השיטה של עבודה מרחוק של עובדים שעובדים מהבית, היתה עד לפני משבר הקורונה מצב חריג שאושר רק לבעלי תפקידים יחסית בכירים וטלנטים מבוקשים.

מעט חברות היו מוכנות לאפשר לעובדיהן לעבוד מהבית, וגם אם כן, ברוב המקרים רק בחלק מהזמן.

הנראות של העובדים במשרד: באיזו שעה הגיעו, כמה הפסקות הם לוקחים במהלך היום, ובאיזו שעה הם עוזבים את המשרד והולכים הביתה, כל אלה קבעו את הדירוג של מידת החריצות של העובדים.

עובד שלא נראה פיזית במקום העבודה ועבד מהבית במשך כמה ימים בשבוע נתפס כעובד שתורם פחות מעמיתיו.

כעת הגיע משבר הקורונה, טרף את כל הקלפים והביא איתו שינוי מקצה לקצה של כל שיטות העבודה.

סביר להניח שעם הזמן יתברר שהמעבר לעבודה מהבית הוא רק קצה הקרחון ושיחד איתו יגיעו שינויים מרחוקי לכת בכל שיטות העבודה ובדרכים שבהם ארגונים מעסיקים עובדים.

קרוב לוודאי שהתוצאה תהיה חשיבה מחדש על מדיניות העסקת עובדים בכלל והעסקת עובדים מרחוק בפרט.

משמעות החשיבה מחדש שנדרשת כאן היא לא רק שינוי תפיסתי אלא שינויי אסטרטגיה במישורים רבים.

לדוגמה, נדרש שינוי מרחיק לכת בהיערכות הארגון ליצירת תקשורת שוטפת בין עובדים ומנהלים המפוזרים בכמה נקודות גיאוגרפיות.

דוגמה אחרת היא היערכות לקראת שינויים רבים ומהותיים בתרבות הארגונית של החברה, ושינויים רבים נוספים.  

למעשה, המגמה של המעבר להרבה יותר עבודה מהבית החלה להראות ניצנים ראשונים עוד לפני המשבר.

כך למשל, ממחקר שערכה חברת המחקרים האמריקאית גאלופ באמצע שנת 2019 (בתקופה שאיש אפילו לא יכול היה לדמיין את משבר הקורונה והשלכותיו) עלה, כי עד שנת 2020 יגיע שיעור העובדים מרחוק בארה"ב לכ-50% מכלל העובדים.

עוד עלה מהמחקר של גאלופ, כי קרוב ל-70% מבני דור המילניום אמרו כבר אז (באמצע 2019) כי הם מוכנים לוותר על רבות מהטבות שהם מקבלים ממקום העבודה, אם במקומן יוכלו לעבוד בצורה גמישה, תוך בחירה עצמאית מתי הם עובדים מהבית ומתי (אם בכלל) הם מגיעים למשרד.

כך שלא מדובר בתופעה שהגיעה אל שוק העבודה באופן פתאומי בלי שאיש צפה אותה. ההבדל הוא שמשבר הקורונה האיץ מאוד את מה שממילא היה אמור להתרחש.

הביקוש הרב בקרב העובדים, שנראה כבר טרם המשבר, למעבר לשיטת עבודה זו, רק מחזק את התחזיות לפיהן העבודה מהבית בהיקפים גדולים צפויה להפוך לסטנדרט ולא תהיה תופעה חולפת.  

אירועים מקצועיים למנהלי משאבי אנוש

אין תגובות

השאר תגובה