יוצאים למכרז – חוזרים למצרים

יוצאים למכרז – חוזרים למצרים

הפיטורים של עובדי מזנון הכנסת בעקבות סיום הפעלת המכרז, מעלים בי זכרונות לא נעימים ומוציאים לי את התיאבון

שיתוף
קבלן כוח אדם - עובדי קבלן

50 עובדי מזנון הכנסת, המועסקים בחברת שפע מזון במסגרת מכרז, יפוטרו בשבוע הבא מתוקף סיומו של המכרז. עד כה פוטרו בזמן פגרות הכנסת והועסקו מחדש עם תחילת המושב. אך כיום ועד לרגע זה, מפעיל חדש טרם נבחר והמשך העסקה עתידית של העובדים טרם הובטח. 

מחר (יום ב') בין השעות 11:30 ל-14:30 ישביתו העובדים את מזנוני הכנסת, המועסקים בתנאים קבלניים על ידי החברה הנחשבת לספק חיצוני. חלק מהעובדים מועסקים בכנסת למעלה מעשר שנים. אך סאגת הפיטורין חוזרת על עצמה בכל פעם מחדש, כאשר הכנסת יוצאת לפגרה.

לשיטת העסקת עובדים באמצעות ספק חיצוני, או בעברית מיקור חוץ יש יתרונות כלכליים בעיקר מבחינת הארגונים מזמיני השירות, ובמיוחד כשמדובר בפרויקטים זמניים. אך ההשלכות הן החוויה השלילית, בלשון המעטה, שחש העובד שאינו מרגיש שייך, שחש שונה מכל יתר העובדים המועסקים על ידי הארגון באופן ישיר.

מה קורה כשהפרויקט נגמר? הסוף מבחינת העובד אינו ידוע.

עד לפעם הבאה

חברי הכנסת, היוצאים לפגרה כדי לנוח גם מחקיקת חוקים שנועדו להגן על עובדים בפני העסקה פוגענית ולא הוגנת, מקבלים שכר הולם במהלך כל השנה. עובדי מזנון הכנסת, שבעצם אינם שייכים באמת לכנסת, בכל פעם מחדש מוצאים עצמם מפוטרים.

אז נכון, חלק מהעובדים הועסקו בעבר למשך תקופה קצרה נוספת גם במהלך הפגרה, בשעות הקצרות בהן המזנונים פעלו. נכון שכאשר התחלפו הקבלנים המפעילים את המזנונים, נקלט חלק מהם על ידי הספק החדש, וכך היתה לעובדים ולעובדות זיק של ודאות לגבי התעסוקה שלהם. אך תחושת הביטחון הזו רלוונטית לחודשים הקרובים בלבד, עד לסבב הבא, וכאמור, מדובר בחלק מהעובדים. מה היו מרגישים חברי הכנסת, אם בכל תקופה של פגרה המתקרבת הוותק שלהם היה מתאפס, לא היתה נכנסת יותר משכורת ובכל פעם מחדש היו חווים חוסר יציבות?

לספק לספק לספק

הכנסת אינה היחידה שחוטאת בהעסקת עובדים חיצוניים באמצעות מכרז זמני. מוסדות גדולים ומובילים בתחומם כמו בתי חולים, מוציאים מדי שנה מכרז להעסקת עובדי כוח עזר באמצעות חברות כוח אדם. עובד כוח עזר פלוני, שתפקידו כרוך בעבודה קשה פיזית ונפשית לכל הדעות, מועסק ישירות על ידי בית החולים, מקבל ארוחות בחדר האוכל ונהנה מהסעות עד הבית במשמרות הלילה וסופי שבוע. והעובד שלצדו, שעובד לא פחות קשה ממנו ואולי אף יותר, צריך להביא לעצמו סנדוויץ ולמצוא בעצמו את הדרך הביתה לאחר משמרת לילה של שישי. גם אם הוא רואה במקרה את רכב ההסעות של בית החולים חולף ממש ליד ביתו – "אי אפשר", אמרו אז גורמים בבית החולים, "ההסעות מיועדות לעובדי בית החולים בלבד". אז מה אני? לא עובד בבית החולים?

המכרזים האלה כתובים בשפה משפטית מצוחצחת, אך אי אפשר להתעלם מניחוח שוק העבדים הנידף מהם. כדי לעמוד בתנאי המכרז, נכתב בין היתר: "על הספק לספק את השירות בתוך שעתיים מרגע הזמנת המרכז הרפואי". ובתרגום חופשי: על נציגי חברת כוח האדם, לספק את העובדים בתוך שעתיים. "באם לא יספק את השירות בתוך שעתיים, יוטל על הספק קנס". ועוד: "הספק מתחייב לספק את השירות בכל שעות היממה". כאילו מדובר במשלוח של פיצה, ולא באנשים. ודרך אגב, גם את הפיצה מכינים אנשים.

אז שלום לכם, ולא נעים לי בכלל, אך אני נאלצת להציג את עצמי בהקשר הזה: שמי שני ואני "ספקית" לשעבר. אני ספקית שהתמודדתי במרץ, זכיתי, ודאגתי לשלם הון מכספי החברה כדי להוביל את המכרז הזה, ולהתחייב בשם המוצרים-עובדים לספק אותם בשנה הקרובה, ושיגיעו בזמן ושיהיו איכותיים עד כמה שניתן.

אני מבטיחה לכם שזה לא רק ניסוח. מהניסיון שרכשתי, תוכן המכרז משקף בהכרח את היחס לאותם עובדים, המתייצבים לעבודה לצד (או ממתחת) העובדים מן המניין. ועוד משהו אם בניסוח עסקינן: כולנו יודעים היטב שחוזה קיבוצי ואישי, הנחתם ישירות בין עובד למעסיק, אינו נשמע כמו עסקת ספק המספק את הסחורה. 

אין תגובות

השאר תגובה