חוק חופשה שנתית – סקירה

חוק חופשה שנתית – סקירה

עובד רשאי לדרוש תגמול עוד לפני צאתו לחופשה בת 7 ימים, ועבודה סדירה בשכר שוללת ממנו את הזכאות לדמי החופשה | מאמר חמישי בסדרה

שיתוף
חופשה Photo by marcolm

חוק חופשה שנתית קובע כי אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא 14 יום עבור כל אחת מ-4 השנים הראשונות, 16 יום עבור השנה החמישית, 18 יום עבור השנה השישית, 21 יום עבור השנה השביעית, והחל מהשנה השמינית ואילך יום נוסף לכל שנת עבודה, עד לתקרה של 28 ימים.

יצוין כי זכאות זו נקבעת כימים קלנדריים, ולכן ימי מנוחה שבועיים (שישי שבת) נכללים בהם. משמע – 14 ימי החופשה הקבועים בחוק הם בפועל 10 ימים בלבד, וכך הלאה – 12 ימים לשנה החמישית, 14 יום לשנה השישית, 15 יום לשנה השביעית ו-16 ימים לשנה השמינית ואילך.

מועד תחילת החופשה ייקבע לפחות 14 יום מראש, אלא אם כן מדובר בחופשה חלקית של פחות מ-7 ימים, והפסקות העבודה הבאות לא ייחשבו לימי חופשה: מילואים, ימי חג שלא עובדים בהם להוציא ימי מנוחה שבועית, חופשת לידה, תאונה או מחלה, ימי אבל במשפחה, שביתה, וכן ימי הודעה מוקדמת לפיטורים אם לא עלו על 14 ימים.

חופשה Photo by digitalartעובד זכאי לימי חופשה אלה בתנאי שקיימים יחסי עבודה במהלך שנת העבודה כולה, והעובד עבד לפחות 200 ימים מתוכם. אם עבד פחות מכך – יהיה זכאי העובד לחלק היחסי.

במקרה בו יחסי העבודה נמשכו פחות משנת עבודה מלאה – נדרשים 240 ימי עבודה לצורך קבלת זכאות לימי חופשה מלאים. פחות מכך יזכה את העובד בחלק היחסי, כאשר יום חלקי חופשה לא ייחשבו לצורך בדיקת הזכאות.

עובד בשכר שעבד פחות מ-75 ימים רצופים אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, לא יהיה זכאי לחופשה בפועל, ותשולם לו תמורת חופשה. בעניין זה, החוק מונה הפסקות בעבודה שאינן קוטעות את הרצף: מילואים, מנוחה שבועית, חגים שלא עובדים בהם, אחד במאי, חופשה על פי חוק, חל"ת, שביתה, תאונה, מחלה, ימי אבל במשפחה, הפסקה ארעית ללא קטיעת יחסי העבודה, אימון לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום.

העובד זכאי לקבל החופשה במהלך החודש האחרון של שנת העבודה שבעדה היא ניתנת, או במשך שנת העבודה שלאחריה. עם זאת, עובד רשאי לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר, ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתחתית הכתבה*** ועליו להודיע על כך למעסיק 30 ימים מראש.

ככלל, החופשה אינה ניתנת לצבירה, אולם העובד רשאי בהסכמת המעסיק לקחת 7 ימי חופשה לכל הפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות. על החופשה להיות רצופה, אף בהסכמת העובד והמעסיק ובאישור ועד העובדים בארגון אם קיים, אפשר לחלקה בתנאי שפרק אחד ממנה יהיה לפחות 7 ימים.

דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו אילו עבד כרגיל. במקרה בו העובד יצא לחופשה של 7 ימים לפחות ודרש להקדים את תשלום דמי החופשה – הם ישולמו לכל המאוחר יומיים לפני תחילת החופשה.

אובדן הזכאות לדמי חופשה
עובד לא יעבוד בשכר בימי חופשתו, ואם עבד עבודה סדירה בשכר – איבד את זכותו לדמי חופשה. במקרה בו כבר שולמו דמי החופשה – רשאי המעסיק לנכותם משכר העבודה או לגבותם בכל דרך בה גובים חוב אזרחי.

במקרה בו העובד הפסיק לעבוד עוד לפני שניתנה לו החופשה לה הוא זכאי, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה להם הוא זכאי. דמי-חופשה, פדיון-חופשה ותמורת-חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה.

חברה, אגודה שיתופית או כל חבר-אנשים אחר שלא נתן לעובד חופשה לפי חוק זה או שלא שילם דמי-חופשה, פדיון-חופשה או תמורת-חופשה, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, רואים כאשם לעבירה גם כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד של אותו ארגון, ואפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו עבר הוא את העבירה. זאת, בתנאי שלא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו או לחלופין שהוא נקט בכל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה יקוימו. תקופת ההתיישנות לכל תביעה על פי חוק זה, בין אזרחית ובין פלילית, היא 3 שנים.

חריגים
מקום עבודה שעליו חלות תקנות הבטיחות בעבודה לעוסקים בקרינה מייננת – אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא 21 יום לעובדים שעבדו 150 יום לפחות בשנת עבודה אחת או בשתי שנות עבודה רצופות באחת מן העבודות או התהליכים שמנויים בתקנות.

אורך החופשה לכל שנת עבודה אצל מעסיק אחד או במקום עבודה אחד הוא 42 יום לעובדים שעבדו 200 יום לפחות בשנת עבודה אחת או בשתי שנות עבודה רצופות כרופאים, אחיות, לבורנטים, עובדים בריפוי בעיסוק, עובדים סוציאליים או עובדי ניקיון בבית חולים, במוסד, במרפאה או במעבדה המיוחדים לחולי שחפת, וכן לעובדי ניקיון במוסדות אלה הבאים במגע עם חולים, או עם חומרי הפרשה של חולים. חופשה של אחד מחריגים אלה אינה ניתנת לצבירה.

 

***
1. צום גדליה; ערב יום הכיפורים; ערב חג הסוכות; הושענא רבה; צום עשרה בטבת (יום הקדיש הכללי); תענית אסתר; פורים; שושן פורים; ערב חג הפסח; ערב שביעי של פסח; חג המימונה; ל"ג בעומר; ערב חג השבועות; צום י"ז בתמוז; צום תשעה באב; ערב ראש השנה.
2. ערב חג המולד; ערב ראשית השנה; ערב חג ההתגלות; ערב חג הפסחא; יום הבשורה; ערב עליית ישו השמיימה; ערב חג השבועות.
3. ערב ראש השנה ההג'רית; ערב יום הולדת הנביא; עליית הנביא השמיימה (לילת אלאסרא ואלמעראג'); ערב חג הפסקת הצום (רב עיד אלפיטר); ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא).
4. ערב חג אלח'דר (אליהו הנביא); ערב חג הנביא שועייב (יתרו); ערב חג הנביא סבלאן; ערב חג הקורבן (ערב עיד אלאדחא).
5. יום הזיכרון לעדה הצ'רקסית.
6. חג הסיגד.
7. יום האישה הבין-לאומי; יום הזיכרון לשואה ולגבורה; יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות איבה וטרור (ערב יום העצמאות); יום ירושלים; אחד במאי; יום הניצחון על גרמניה הנאצית; יום פטירת הרצל; ראש השנה האזרחית.

לצפייה בסקירת חוק דמי מחלה
לצפייה בסקירת חוק חופשה שנתית
לצפייה בסקירת חוק עבודת נשים
לצפייה בסקירת חוק הגנת שכר
לצפייה בסקירת חוק הודעה לעובד
לצפייה בסקירת חוק למניעת הטרדה מינית 
 

 

 

סדנת פרזנטציה אפקטיבית והעברת מסרים מרחוק

אין תגובות

השאר תגובה