מעסיקים רבים מעדיפים להעסיק עובדים במתכונת פרילנס בתקווה לחסוך את העלויות הנובעות מהזכויות הקוגנטיות של כל עובד מעצם העסקתו.
אלא שקביעת יחסי עובד-מעסיק היא קביעה משפטית, ובתי הדין לעבודה בוחנים אותה על פי מבחנים שנקבעו בפסיקות.
לא אחת קורה שעובדים מועסקים כקבלנים עצמאים, אף על פי שלמעשה הם שכירים לכל דבר. כאמור, העסקה בשיטה זו נובעת לא אחת כתוצאה מדרישה של מעסיק שמעוניין לחסוך את עלויות הזכויות הסוציאליות שיש לשלם לעובד, לרבות חופשה, הבראה, פיצויי פיטורים, ביטוח פנסיוני וכו.
על פי הפסיקה, העובדה שההסכם בין הצדדים מכנה את העובד 'שכיר' או 'עצמאי' אינה קביעה מכרעת. מה שקובע הוא היחסים בין הצדדים, והם נקבעים על פי מבחן מהותי ולא צורני.
מכיוון שכך, גם אם בחוזה העבודה הסכים המועסק להגדרתו כ'קבלן עצמאי' ווהסכים שישלמו לו כנגד חשבוניות מס, אין בכך לסתור את קיומם של יחסי עובד-מעסיק, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות שנקבעו בפסיקה.
שימו לב: עובד, שעל פי הסכם העבודה הוגדר כקבלן עצמאי, עשוי להיות רשאי לתבוע הכרה בדיעבד ביחסי עובד-מעסיק. אם תביעתו תתקבל בהתאם למבחנים הקיימים, הוא יהיה זכאי לכל הזכויות הנגזרות מיחסי עבודה, ועל המעסיק יהיה לשלם לו רטרואקטיבית.
אלא שבמקרים בהם נקבע בדיעבד כי התקיימו יחסי עובד – מעסיק בין הפרילנסר למעסיק, יהיה המעסיק רשאי לקזז את הסכומים העודפים ששילם לעובד כקבלן עצמאי מתוך הסכומים שעליו לשלם לו בדיעבד כשכיר.
מהם אם כן המבחנים לקביעת יחסי עובד-מעסיק:
על פי דיני העבודה, קיומם של יחסי עבודה נבחן על ידי ה'מבחן המעורב' שהוא למעשה שילוב של כמה מספר מבחנים. המבחן העיקרי הוא מבחן ההשתלבות, ואליו מתווספים כמה מבחני משנה.
1 מבחן ההשתלבות:
מבחן זה בודק את מידת ההשתלבות של העובד במקום העבודה. למשל, באיזו מידה משתלב העובד במערך הארגוני של מקום העבודה שבו הוא מועסק, האם המשימות שמבצע העובד מהוות חלק אינטגרלי מהפעילות של העסק או שזו פעילות משלימה.
בה בעת בודק המבחן האם העובד אינו בעל עסק משלו שמספק שירותים באופן חיצוני. לשם כך נבדק האם העובד נושא בעלויות עסק, ברווח והפסד.
2 מבחנים נוספים:
במבחנים אלה בוחנים את מכלול הסממנים הרלוונטיים, שבאמצעותם ניתן לקבוע האם מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד-מעסיק:
- מבחן הקשר האישי: מבחן זה בודק האם ההתחייבות והחובה לבצע את המשימה היא אישית או שמבצע העבודה רשאי לשלוח מישהו אחר במקומו לבצעה.
- על מי חלה החובה למצוא מחליף: מבחן זה בודק על מי מוטלת החובה לדאוג למחליף בעת שמבצע העבודה נעדר. כאשר עובד מהמניין נעדר מעבודתו, על המעסיק לדאוג לו למחליף. כשקבלן עצמאי נעדר, החובה לדאוג למחליף מוטלת עליו.
- מבחן הפיקוח: במסגרת יחסי עובד- מעסיק נתון העובד לפיקוחו ולמרותו של המעסיק, ואילו לעוסק עצמאי יש גמישות רבה יותר.
- מסגרת שעות העבודה: בדרך כלל עובד מועסק במסגרת קבועה של ימים ושעות עבודה והעבודה מתבצעת עבור המעסיק בלבד באותו פרק זמן.
- מקום העבודה: האם העבודה בוצעה אצל (במשרדי) המעסיק או במקום אחר.
- מי מספק את כלי העבודה: במסגרת יחסי עובד-מעסיק, מספק המעסיק, בדרך כלל, את כלי העבודה ואילו העובד מספק את כוח עבודתו. עובד עצמאי מספק בדרך כלל, גם את כלי העבודה ואמצעי הייצור.
- הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה: הסכמת הצדדים לגבי אופן העסקה מהווה ראיה לכוונתם של שני הצדדים, אך אינה קובעת כשלעצמה את מערכת היחסים בניהם. גם אם בחוזה העבודה הסכימו הצדדים על יחסי קבלן – מזמין שירות, אין בכך לסתור קיומם של יחסי עובד-מעסיק, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות.
- צורת תשלום השכר ואופן הרישום במוסד לביטוח לאומי ומס הכנסה: צורת התשלום ואופן הרישום במוסד לביטוח לאומי ומס הכנסה מהווים עוד אחד מהסממנים לקביעת המעמד בין הצדדים, אך אין בהם כשלעצמם, כדי לקבוע את טיב היחסים בין הצדדים. עבודה באמצעות חשבונית מס, או רישום כעצמאי בביטוח לאומי, אין בהם כדי לסתור קיומם של יחסי עובד-מעסיק, כאשר אלה מתקיימים לפי אמות המידה המהותיות שנקבעו בפסיקה.
- משך ההתקשרות ורציפותה: ככל שההתקשרות ארוכה ורצופה יותר, הנטייה תהיה לראות במערכת היחסים בין הצדדים כיחסי עובד-מעסיק.
